פסיכופתיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ThatObviousBoy (שיחה | תרומות) |
ThatObviousBoy (שיחה | תרומות) מ עריכה, עדכון, ניסוח, הגהה, הוספת מקור, החלפת מקור, ויקיזציה |
||
שורה 89:
המבקרים טענו כי רבים מהאנשים רואים את הרשימה כהגדרה המודרנית של פסיכופתיה, אך היא משמיטה מספר מרכיבי מפתח, כי היא הופכת את העבריינות למרכיב מרכזי כחלק מתהליך האבחנה. המבקרים טענו כי התנהגות אנטי-חברתית היא תוצר לוואי של פסיכופתיה ולא חלק מרכזי ממנה, וכי הדבר מוביל לבעיות באבחון יתר, ולשימוש ברשימה כדי להבטיח הרשעה של עבריינים במסגרות משפטיות.{{הערה|שם=פסיכופתיה2010|{{צ-מאמר|מחבר=Jennifer L. Skeem, David J. Cooke|שם=One Measure Does Not a Construct Make:Directions Toward Reinvigorating Psychopathy Research—Reply to Hare and Neumann (2010)|קישור=http://cda.psych.uiuc.edu/multivariate_fall_2010/skeem_response.pdf}}}}
חלק מהמחקרים מצביעים על כך שהדירוגים שנעשו באמצעות שאלון PCL-R תלויים באישיותו של המאבחן, כולל מידת האמפתיה שלהם. חוקרת משפטית אחת הציעה כי מחקרים עתידיים צריכים לבחון את הרקע החברתי, את הגזע ואת האמונות הפילוסופיות של המאבחנים, משום שהשיפוט שלהם עלול להיות מוטה כלפי אנשים שמגיעים מחלקים של החברה עבורם הם לא מגלים הבנה או אמפתיה. למשל, מאבחן חסר ניסיון או ללא נקודת מבט נייטרלית עלול גם לתת להתנהגות עבריינית אחת של הפרט (למשל, עבריין שביצע [[עבירת מין]] על ילד) לצבוע את כל תהליך האבחנה באור שלילי.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Audrey K. Miller, Katrina A. Rufino, Marcus T. Boccaccini, Rebecca L. Jackson|שם=On Individual Differences in Person Perception: Raters’ Personality Traits Relate to Their Psychopathy Checklist-Revised Scoring Tendencies|כתב עת=Assessment|כרך=18|עמ=253–260|שנת הוצאה=2011-03-09|doi=10.1177/1073191111402460|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/1073191111402460}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.psychologytoday.com/intl/blog/witness/201104/psychopathy-rorschach-test-psychologists|כותרת=Psychopathy: A Rorschach test for psychologists?|אתר=Psychology Today|שפה=en|תאריך_וידוא=2018-09-18}}}} עוד נטען כי למרות שבסביבות מחקר מבוקרות האמינות של שאלון PCL-R עשויה להיות משביעת רצון, במציאות האמיתית נמצא כי קיימות אי-הסכמות רבות בין מדרגים שונים, בייחוד אי-הסכמה על ציונים של התכונות האישיותיות (בינאישי/רגשי: קסם שטחי, רדידות רגשית, גרנדיוזיות, שקרנות, מחוספסים, ערמומיים), ובעיקר בקרב עברייני מין.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=John F. Edens, Marcus T. Boccaccini, Darryl W. Johnson|שם=Inter-rater reliability of the PCL-R total and factor scores among psychopathic sex offenders: are personality features more prone to disagreement than behavioral features?|כתב עת=Behavioral Sciences & the Law|כרך=28|עמ=106–119|שנת הוצאה=2010-01|doi=10.1002/bsl.918|קישור=https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1002/bsl.918}}}}
מחקר אחד הראה כי נאשמים שתוארו כפסיכופתים דורגו כאמינים פחות מנאשמים שלא תוארו כפסיכופתים, ושסביר יותר שהם ימצאו אשמים ויקבלו דירוג גבוה יותר בהערכת סיכון לאלימות או לסיכון מוגבר לרצידיביזם ללא קשר למגדר שלהם או לגיל שלהם. דבר אשר מעיד על כך כי פסיכופתיה, כפי שהיא מתוארת על ידי שאלון PCL-R, פתוחה להשפעות תיוג שונות.{{הערה|שם=הערה מספר 4}}
שורה 95:
כלי האבחון ספג ביקורת נוספת ונאמר עליו כי הוא לא ישים במציאות הקלינית, ושהוא נוטה כלפי [[טאוטולוגיה (לוגיקה)|טאוטולוגיה]]. כאמור, עבריינות היא חלק מרכזי מרשימת הפסיכופתיה של הייר, אך השימוש ברשימה כדי לנבא ולהסביר התנהגות עבריינית עתידית כדי להוכיח את התוקף התאורטי של הרשימה היא טענה טאוטולוגית, או מעגלית.{{הערה|שם=פסיכופתיה2010}}
אף על פי שמספר מחקרים תומכים ביכולת הניבוי החזקה של שאלון PCL-R, מחקרים עדכניים וניתוח על ([[מטא-אנליזה]]) בקנה מידה גדול הטילו ספק רב אם הערכת המסוכנות של הכלי טובה יותר מכלים אחרים. הביקורת טוענת שהערכת המסוכנות של הכלי מבוססת על היסטוריית הנבדק,
== מאפיינים קליניים ==
שורה 300 ⟵ 296:
== עבריינות ==
גוף מחקר גדול מצא מתאם כבד משקל בין ציון גבוה בשאלון PCL-R לבין סוגים שונים של עבריינות. במונחים של מתאמים פשוטות, ספר ההדרכה של שאלון PCL-R קובע כי הציון הממוצע של אסירים מצפון אמריקה הוא 22.1 בשאלון, וש-20.5% מכלל האסירים ב[[צפון אמריקה]] קיבלו ציון של 30 או גבוה יותר (החתך להימצאות פסיכופתיה).{{הערה|שם=חוק2009|{{צ-מאמר|מחבר=Jeremy Coid, Min Yang, Simone Ullrich, Amanda Roberts|שם=Psychopathy among prisoners in England and Wales|כתב עת=International Journal of Law and Psychiatry|כרך=32|עמ=134–141|שנת הוצאה=2009-05|doi=10.1016/j.ijlp.2009.02.008|קישור=https://doi.org/10.1016/j.ijlp.2009.02.008}}}} ניתוח של מדגמים שנעשו מחוץ לצפון אמריקה מצאו ציון ממוצע של 17.5 נקודות בשאלון.{{הערה|שם=חוק2009|{{צ-מאמר|מחבר=Jeremy Coid, Min Yang, Simone Ullrich, Amanda Roberts|שם=Psychopathy among prisoners in England and Wales|כתב עת=International Journal of Law and Psychiatry|כרך=32|עמ=134–141|שנת הוצאה=2009-05|doi=10.1016/j.ijlp.2009.02.008|קישור=https://doi.org/10.1016/j.ijlp.2009.02.008}}}} מחקרים רבים מצאו כי ציונים גבוהים ברשימת הפסיכופתיה של הייר מתואמים באופן משמעותי עם חזרה למאסר, כליאה במתקנים עם סיווג ביטחוני גבוה, הפרות משמעת ואלימות בתוך בתי הסוהר, [[קריירה פלילית]], שימוש לרעה בחומרים פסיכו-אקטיביים או אלכוהול, ותקופות של [[חסר בית|חוסר בית]].{{הערה|שם=חוק2009|{{צ-מאמר|מחבר=Jeremy Coid, Min Yang, Simone Ullrich, Amanda Roberts|שם=Psychopathy among prisoners in England and Wales|כתב עת=International Journal of Law and Psychiatry|כרך=32|עמ=134–141|שנת הוצאה=2009-05|doi=10.1016/j.ijlp.2009.02.008|קישור=https://doi.org/10.1016/j.ijlp.2009.02.008}}}} על פי מחקרים 93% מהפסיכופתים ב[[ארצות הברית]] ממין זכר נמצאים בבתי הסוהר, במעצר, או במאסר על תנאי. למרות שהם מיעוט באוכלוסייה, ההשערה היא כי פסיכופתים גורמים לנזק כלכלי של כ-460 מיליארד דולר בשנה בעלויות ה[[מאסר]], [[בית משפט|בתי משפט]], [[עורך דין|סניגורים ציבוריים]], וכן הלאה.<ref name=":7">{{צ-מאמר|שם=THE CRIMINAL PSYCHOPATH: HISTORY, NEUROSCIENCE, TREATMENT, AND ECONOMICS|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4059069/|כתב עת=Jurimetrics|שנת הוצאה=2011|עמ=355–397|כרך=51|מחבר=Kent A. Kiehl, Morris B. Hoffman}}</ref>
למרות המתאמים המשמעותיים, אין זה אומר שפסיכופתיה היא סינונמית עם עבריינות. מכיוון שהדלות הרגשית היא מאפיין מרכזי, עיקרי ומובהק של הפסיכופת, התנהגותו היא למעשה א-סוציאלית, ולא אנטיסוציאלית, מכיוון שהפסיכופת אדיש ושווה-נפש לנורמות חברתיות, ואינו מורד בהן בעוינות אקטיבית, פסיכופתיה אינה סינונמית עם עבריינות.{{הערה|שם=Bridging2}} ניתן אף לומר כי התנהגות אנטיסוציאלית מחייבת רגשות עזים, שהפסיכופת חסר אותם. מרד או מאבק בחברה מחייבים אקטיביות רגשית, אשר חסרה לפסיכופת. עם זאת, רמת עוררות נמוכה היא שמובילה בסופו של דבר להתנהגות האינסטרומנטלית או האימפולסיבית והעבריינית של הפסיכופת.
=== רצידיביזם ===
[[רצידיביזם]] הוא דפוס התנהגותי של עבריינים מורשעים אשר שוחררו מהכלא לקהילה ושבים לבצע עבירות. שיעור העבריינים שחוזרים ומבצעים עבירות בפרק זמן מסוים לאחר שחרורם מוגדר כשיעור רצידיביזם (recidivism rate). ממצאים אלה משקפים את חוסר היכולת של הפסיכופת ללמוד מטעויות העבר ולהפיק לקחים מענישה.
כיום יש מספר גדול יחסית של מחקרים המציינים כי אנשים עם פסיכופתיה מדרדרים חזרה לעבריינות בשיעורים גבוהים יותר מאנשים שאינם פסיכופתים. למשל, במחקר אחד, ניתן שאלון PCL-R ל-231 עבריינים לפני שחרורם מבתי הכלא.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://psycnet.apa.org/buy/1988-26822-001|אתר=PsycNET|שפה=en|תאריך_וידוא=2018-09-14}}}} בתוך 9 חודשים בלבד, יותר מחצי מהעבריינים עם ציונים גבוהים ברשימת הפסיכופתיה נכלאו מחדש בעקבות הפרת תנאי שחרור ו[[הרשעה|הרשעות]] נוספות. בתום שלוש שנים נכלאו כ-80% מהעבריינים עם פסיכופתיה, לעומת 25% מהאנשים שאינם פסיכופתים.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://psycnet.apa.org/buy/1988-26822-001|אתר=PsycNET|שפה=en|תאריך_וידוא=2018-09-14}}}} במחקר אחר עקבו אחרי 299 עבריינים, ובתוך 3 שנים 65% מהעבריינים עם פסיכופתיה הורשעו בעבירה חדשה, לעומת 25% בלבד מעבריינים שאינם פסיכופתים.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Ralph C. Serin, Nancy L. Amos|שם=The role of psychopathy in the assessment of dangerousness|כתב עת=International Journal of Law and Psychiatry|כרך=18|עמ=231–238|שנת הוצאה=1995-03-01|doi=10.1016/0160-2527(95)00008-6|קישור=https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/0160252795000086}}}} נתונים דומים נמצאו במחקרים שנערכו באירופה.
שורה 319 ⟵ 315:
הוצע כי פסיכופתיה קשורה לתוקפנות 'אינסטרומנטלית' הידועה גם כתוקפנות פרו-אקטיבית, או תוקפנות 'קרה', צורה של [[אלימות]] המאופיינת ברגש מופחת שנועדה לגרום נזק באופן מתוכנן על-מנת להרוויח דבר מה.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Andrea Glenn, Adrian Raine|שם=Psychopathy and instrumental aggression: Evolutionary, neurobiological, and legal perspectives|כתב עת=International Journal of Law and Psychiatry|כרך=32|עמ=253–258|שנת הוצאה=2009-07-01|doi=10.1016/j.ijlp.2009.04.002|קישור=https://www.researchgate.net/publication/222427267_Psychopathy_and_instrumental_aggression_Evolutionary_neurological_and_legal_perspectives}}}} כך, למשל, תוקפנותו של רוצח שכיר, עבירה של שחקן כדורסל בעקבות הוראה של המאמן, או אדם הפוגע באחר במטרה להשיג את כספו היא תוקפנות אינסטרומנטלית. יש לציין כי למרות שפסיכופתיה אינה סינונימית עם אלימות – כלי האבחון הדומיננטי בתחום – רשימת הפסיכופתיה של הייר – מדגישה מספר תכונות שעשויות לנבא אלימות.
מסקנה אחת בעניין נעשתה במחקר על הריגה משנת [[2002]] נמצא כי כמעט כל הפסיכופתים שנבדקו (93.3%) הרגו כאמצעי לשם השגת מטרה אחת. כלומר, הסיכוי שפסיכופת יהרוג לשם השגת מטרה אחרת גבוה פי שניים מהסיכוי שעבריין לא-פסיכופת יפעל כך (48.4%). עם זאת, יותר משליש ממקרי הרצח שבוצעו על ידי פסיכופתים עירבו גם מרכיב של עוררות רגשית.{{הערה|שם=ז'ורנל-2002|{{צ-מאמר|מחבר=Michael Woodworth, Stephen Porter|שם=In cold blood: Characteristics of criminal homicides as a function of psychopathy.|כתב עת=Journal of Abnormal Psychology|כרך=111|עמ=436–445|שנת הוצאה=2002|doi=10.1037/0021-843x.111.3.436|קישור=http://psycnet.apa.org/doiLanding?doi=10.1037/0021-843X.111.3.436}}}} על פי קנט קיהל, הפסיכופת הממוצע יבצע או יורשע בארבע עבירות אלימות חמורות עד גיל 40.<ref name=":7" />
וודוורת' ופורטר (2007) ציינו כי פסיכופתים אשר ביצעו עבירות רצח משמיטים לעיתים קרובות פרטים גדולים על מקרי הרצח שביצעו, בתקווה שיתפתח מרדף של חתול ועכבר בינם לבין המשטרה.<ref name=":1">{{צ-מאמר|מחבר=Porter, Stephen & Woodworth, Michael.|שם=“I’m Sorry I did it . . . but He Started it”: A Comparison of The Official and Self-Reported Homicide Descriptions of Psychopaths and Non-Psychopaths|כתב עת=Law and human behavior. 31. 91-107. 10.1007/s10979-006-9033-0.|קישור=https://www.researchgate.net/publication/7043744_I'm_Sorry_I_did_it_but_He_Started_it_A_Comparison_of_The_Official_and_Self-Reported_Homicide_Descriptions_of_Psychopaths_and_Non-Psychopaths|שנת הוצאה=2007}}</ref> השמטת מידע היא היבט שמודגש בדרך כלל בספרות המקצועית שכן היא מדגימה את השימוש בשתי תכונות פסיכופתיות קלאסיות: חיפוש ריגושים ו[[הונאה]] על מנת להרגיש [[אדרנלין]]; כאשר פסיכופתים מתייחסים בגלוי למעשים רציניים בהתנהגות כה קלת דעת, הדבר מעודד את הרעיון שפסיכופתים אינם בעלי אחיזה חזקה על ההשלכות הקטלניות של מעשיהם. כמו כן, נמצאו הוכחות נוספות לכך שאלימות מצד פסיכופתים היא טורפנית יותר מזו של עבריינים רגילים. מקרי רצח אינסטרומנטליים היו נפוצים יותר פי 2 (88.9%) בהשוואה לעבריינים אחרים (42.1%). למרות האימפולסיביות הכללית שלהם, פסיכופתים היו בעלי סיכון גבוה יותר לתכנן ולהוציא לפועל רצח אינסטרומנטלי, אולי מתוך אמונה שמעצר בגין רצח שבוצע בקפידה הוא פחות סביר עבורם.<ref name=":1" />▼
מחקר משנת 2009 מצא כי ציון גבוה ברשימת הפסיכופתיה של הייר קשור באופן מובהק לבריחה מזירת הרצח (32.4%, עם התוצאה הגבוהה ביותר), הכחשת אישומים בבית המשפט (10.4%), קבלת עונש מופחת בגין עבירות [[רצח]] (40.4% הורשע בעבירות [[הריגה]], 0.6% ב[[גרימת מוות ברשלנות]], 1.8% בגין תקיפה), ו[[ערעור]] בהצלחה לבית משפט גבוה.<ref name=":2">{{צ-מאמר|מחבר=Robert D. Hare, Helinä Häkkänen-Nyholm|שם=Psychopathy, Homicide, and the Courts Working the System|כתב עת=Criminal Justice and Behavior 36(8):761-777|שנת הוצאה=2009|קישור=http://www.hare.org/references/HakkanenandHareCJBinpress.pdf}}</ref> יתר על כן, אלה עם ציונים גבוהים בפריטים הקשורים למאפיינים הבינאישיים והרגשיים של פסיכופתיה היו בעלי סיכוי גבוה יותר מאשר עבריינים אחרים לטעון להגנה עצמית כסיבה העיקרית לרצח.<ref name=":2" /> מחקר זה מדגים בהצלחה את יכולתם של פסיכופתים לתמרן ולשקר במהלך ההליכים הפליליים נגדם.▼
האינסטרומנטליות של ההתנהגות הפסיכופתית נצפית גם במעבדה באמצעות "[[דילמת האסיר]]". בדילמה זו מוצגים שני שחקנים, אשר בוחרים, באופן עצמאי אך בו-זמני, אם לשתף פעולה אם האחר או לערוק. קיימות ארבע אפשרויות: א. שחקן 1 ושחקן 2 משתפים פעולה; (ב) שחקן 1 משתף פעולה ושחקן 2 עורק; (ג) שחקן 1 עורק ושחקן 2 משתף פעולה; (ד) שני השחקנים עורקים. שיתוף פעולה הדדי מזוהה עם חברות, אהבה, אמון ומחויבות, בעוד עריקה משותפת משויכת לרגשות של שנאה ודחייה. שיתוף-פעולה של אחד ועריקה של האחר מולידים תחושת כעס את משתף-הפעולה, וחרדה, אשם או התרוממות-רוח אצל העורק, בשל הצלחתו בניצול האחר לתועלתו האישית.
שורה 327:
[[פרופילאות פלילית|פרופילאים]] מה-[[FBI]] מציינים כי פגיעה חמורה בקורבן היא בדרך כלל מתוך [[תוקפנות עוינת|תוקפנות תגובתית]], התנהגות שמונעת על ידי רגשות של כעס ועוינות, מספר מחקרים תומכים בכך, לפחות בכל הנוגע ל[[עבירת מין|עבירות מין]]. בנוסף, נמצא כי המרכיבים הרגשיים של פסיכופתיה לבדם מנבאים חומרת עבירות מופחתת. למשל, עבריין רגוע לא יפעל בלהט הרגע במהלך פריצה לבית.{{הערה|שם=הפרעות2013|{{צ-מאמר|מחבר=Mark E. Olver, Kathy Lewis, Stephen C. P. Wong|שם=Risk reduction treatment of high-risk psychopathic offenders: the relationship of psychopathy and treatment change to violent recidivism|כתב עת=Personality Disorders|כרך=4|עמ=160–167|שנת הוצאה=2013-4|doi=10.1037/a0029769|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23046041}}}}
מחקר אחד מצא שיעור עבריינות חמור יותר של עבריינים שאינם פסיכופתים בממוצע מאשר עבריינים עם פסיכופתיה (למשל יותר מקרי רצח אצל עבריינים "רגילים" לעומת שוד מזוין ועוד עבירות רכוש אצל פסיכופתים).{{הערה|שם=Bridging2}}
מחקרים שנערכו על מבצעי [[אלימות במשפחה]] מצאו כי יש למתעללים שיעור גבוה של פסיכופתיה, עם שכיחות שמוערכת סביב 15-30%. יתר על כך, לאלימות במשפחה יש מתאם עם גורם 1 בשאלון PCL-R שכולל מאפיינים בינאישיים ורגשיים של פסיכופתיה ומתואר כשימוש אנוכי ואכזרי בזולת.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Marc T. Swogger, Zach Walsh, David S. Kosson|שם=Domestic violence and psychopathic traits: distinguishing the antisocial batterer from other antisocial offenders|כתב עת=Aggressive Behavior|כרך=33|עמ=253–260|שנת הוצאה=2007|doi=10.1002/ab.20185|קישור=https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1002/ab.20185}}}}
שורה 334:
ה-FBI מדווח כי התנהגות פסיכופתית היא שכיחה בקרב [[רוצח סדרתי|רוצחים סדרתיים]]. למשל, חיפוש אחר ריגושים, העדר אשמה או חרטה, אימפולסיביות, צורך בשליטה על אחרים, והתנהגות טורפנית.{{הערה|שם=FBI|{{קישור כללי|כתובת=https://www.fbi.gov/stats-services/publications/serial-murder|כותרת=Serial Murder|אתר=Federal Bureau of Investigation|שפה=en|תאריך_וידוא=2019-03-29}}}} כמו כן, נמצא כי רוב הקורבנות של פסיכופתים אשר ביצעו עבירות רצח היו נשים, בהשוואה לעבריינים שאינם פסיכופתים.{{הערה|שם=ז'ורנל-2002}} עם זאת, לא ניתן להסיק מנתונים אלה שכל רוצח סדרתי הוא פסיכופת, או שכל פסיכופת הוא עבריין אלים.{{הערה|שם=FBI}}
▲וודוורת' ופורטר (2007) ציינו כי פסיכופתים אשר ביצעו עבירות רצח משמיטים לעיתים קרובות פרטים גדולים על מקרי הרצח שביצעו, בתקווה שיתפתח מרדף של חתול ועכבר בינם לבין המשטרה.<ref name=":1">{{צ-מאמר|מחבר=Porter, Stephen & Woodworth, Michael.|שם=“I’m Sorry I did it . . . but He Started it”: A Comparison of The Official and Self-Reported Homicide Descriptions of Psychopaths and Non-Psychopaths|כתב עת=Law and human behavior. 31. 91-107. 10.1007/s10979-006-9033-0.|קישור=https://www.researchgate.net/publication/7043744_I'm_Sorry_I_did_it_but_He_Started_it_A_Comparison_of_The_Official_and_Self-Reported_Homicide_Descriptions_of_Psychopaths_and_Non-Psychopaths|שנת הוצאה=2007}}</ref> השמטת מידע היא היבט שמודגש בדרך כלל בספרות המקצועית שכן היא מדגימה את השימוש בשתי תכונות פסיכופתיות קלאסיות: חיפוש ריגושים ו[[הונאה]] על מנת להרגיש [[אדרנלין]]; כאשר פסיכופתים מתייחסים בגלוי למעשים רציניים בהתנהגות כה קלת דעת, הדבר מעודד את הרעיון שפסיכופתים אינם בעלי אחיזה חזקה על ההשלכות הקטלניות של מעשיהם. כמו כן, נמצאו הוכחות נוספות לכך שאלימות מצד פסיכופתים היא טורפנית יותר מזו של עבריינים רגילים. מקרי רצח אינסטרומנטליים היו נפוצים יותר פי 2 (88.9%) בהשוואה לעבריינים אחרים (42.1%). למרות האימפולסיביות הכללית שלהם, פסיכופתים היו בעלי סיכון גבוה יותר לתכנן ולהוציא לפועל רצח אינסטרומנטלי, אולי מתוך אמונה שמעצר בגין רצח שבוצע בקפידה הוא פחות סביר עבורם.<ref name=":1" />
▲מחקר משנת 2009 מצא כי ציון גבוה ברשימת הפסיכופתיה של הייר קשור באופן מובהק לבריחה מזירת הרצח (32.4%, עם התוצאה הגבוהה ביותר), הכחשת אישומים בבית המשפט (10.4%), קבלת עונש מופחת בגין עבירות [[רצח]] (40.4% הורשע בעבירות [[הריגה]], 0.6% ב[[גרימת מוות ברשלנות]], 1.8% בגין תקיפה), ו[[ערעור]] בהצלחה לבית משפט גבוה.<ref name=":2">{{צ-מאמר|מחבר=Robert D. Hare, Helinä Häkkänen-Nyholm|שם=Psychopathy, Homicide, and the Courts Working the System|כתב עת=Criminal Justice and Behavior 36(8):761-777|שנת הוצאה=2009|קישור=http://www.hare.org/references/HakkanenandHareCJBinpress.pdf}}</ref> יתר על כן, אלה עם ציונים גבוהים בפריטים הקשורים למאפיינים הבינאישיים והרגשיים של פסיכופתיה היו בעלי סיכוי גבוה יותר מאשר עבריינים אחרים לטעון להגנה עצמית כסיבה העיקרית לרצח.<ref name=":2" /> מחקר זה מדגים בהצלחה את יכולתם של פסיכופתים לתמרן ולשקר במהלך ההליכים הפליליים נגדם.
=== עבריינות מין ===
שורה 354 ⟵ 350:
מחקרים גנטיים מבוקרים מצאו השפעות גנטיות בינוניות (וגם לא גנטיות) למאפייני האישיות האופייניים לאנשים שמאובחנים עם פסיכופתיה. המתאמים המובהקים ביותר נמצאו בקשר להיבטים הרגשיים והבין-אישיים של פסיכופתיה (גורם 1 בשאלון PCL-R). נמצא כי התת-תחומים דומיננטיות חסרת-פחד (היעדר פחד: חיפוש נלהב אחר ריגושים, כמו גם חוסר הפחד שבדרך כלל מתלווה אל חיפוש זה) ומרדנות אימפולסיבית (התעלמות מנורמות חברתיות והתנהגויות מקובלות מבחינה חברתית) בשאלון PPI מושפעות מגורמים גנטיים שונים. ההשפעות הגנטיות האלה מוערכות סביב 47%; ההפרש הנותר 53% מיוחס להשפעות סביבתיות לא-משותפות, כאלה שעוברות על חלק מבני המשפחה ומבדילות אותם מהשאר בתחומים שונים בחיים (בית ספר, חינוך שונה) וכו'.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=DANIEL M. BLONIGEN, BRIAN M. HICKS, ROBERT F. KRUEGER, CHRISTOPHER J. PATRICK|שם=Psychopathic personality traits: heritability and genetic overlap with internalizing and externalizing psychopathology|כתב עת=Psychological medicine|כרך=35|עמ=637–648|שנת הוצאה=2005-5|doi=10.1017/S0033291704004180|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2242349/}}}}
גורמים גנטיים עשויים להשפיע על התפתחות הפסיכופתיה ואילו גורמים סביבתיים משפיעים על הצורה בה התכונות מתבטאות. מחקר שנערך על קבוצה גדולה של ילדים מצא קשר של 60% בין [[תורשתיות]] לבין תכונות אופי קהות לב המתואמות עם הפריטים של גורם 1 ברשימת הפסיכופתיה של הייר, וכי בעיות התנהגות בקרב בנים ובנות בעלי תכונות אלה היו חמורות יותר (בין 70%-80%) מאשר בקרב ילדים ללא תכונות אלה (בין 30%-50%).
[[גן (ביולוגיה)|גן]] ה[[סרוטונין]] קרוי [[5-HTTLPR]], והוא מגיע בשתי צורות: קצר וארוך. לכל אחד יש שני עותקים, או [[אלל|אללים]], של הגן, וקומבינציות אינדיבידואליות של אללים קצרים וארוכים קרויות [[גנוטיפ]]. השערה מחקרית אחת בנוגע לאללים הארוכים של הגן היא כי הוא עשוי לקיים אינטראקציה עם גנים סרוטונרגיים (Serotoninergic) אחרים ולדכא תהליכים רגשיים, דבר אשר בסופו של דבר עשוי להתבטא במאפיינים האפקטיביים של פסיכופתיה (למשל רדידות רגשית, היעדר אשמה או חרטה).<ref>{{צ-מאמר|שם=Systematic review, structural analysis, and new theoretical perspectives on the role of serotonin and associated genes in the etiology of psychopathy and sociopathy|קישור=https://www.researchgate.net/publication/236638079_Systematic_review_structural_analysis_and_new_theoretical_perspectives_on_the_role_of_serotonin_and_associated_genes_in_the_etiology_of_psychopathy_and_sociopathy|כתב עת=Neuroscience & Biobehavioral Reviews|שנת הוצאה=2013-08|עמ=1254–1296|כרך=37|doi=10.1016/j.neubiorev.2013.04.009|מחבר=Bariş O. Yildirim, Jan J.L. Derksen}}</ref> נמצא כי יש לגן השפעה מתונה על פעילות האמיגדלה.<ref>{{צ-מאמר|שם=A Susceptibility Gene for Affective Disorders and the Response of the Human Amygdala|קישור=https://jamanetwork.com/journals/jamapsychiatry/fullarticle/208334|כתב עת=Archives of General Psychiatry|שנת הוצאה=2005-02-01|עמ=146–152|כרך=62|doi=10.1001/archpsyc.62.2.146|מחבר=Ahmad R. Hariri, Emily M. Drabant, Karen E. Munoz, Bhaskar S. Kolachana}}</ref> עוד נמצא כי נבדקים עם רמות גבוהות של [[טסטוסטרון]] בשילוב עם האלל הארוך מפגינים תגובה מופחתת לאיומים, כפי שהיא נמדדת על ידי תגובתיות של [[קורטיזול]]. ממצא זה עשוי לשקף את ליקויי הפחד שנמצאו אצל עבריינים המאובחנים עם פסיכופתיה.<ref>{{צ-מאמר|שם=Genetic and hormonal sensitivity to threat: Testing a serotonin transporter genotype × testosterone interaction|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3262096/|כתב עת=Psychoneuroendocrinology|שנת הוצאה=2012-6|עמ=752–761|כרך=37|doi=10.1016/j.psyneuen.2011.09.006|מחבר=Robert A. Josephs, Michael J. Telch, J. Gregory Hixon, Jacqueline J. Evans}}</ref>
שורה 363 ⟵ 359:
=== גורמים סביבתיים ===
גורמים סביבתיים הקשורים להתפתחות הפסיכופתיה הם התעללות בילדות, טראומה, [[הדרכה הורית]] שלילית, אחים עבריינים, מעורבות נמוכה של האב עם הילד, הכנסה משפחתית נמוכה, משפחה גדולה, הורה מורשע, רמת השגחה נמוכה, אם צעירה, אם מדוכאת, [[מעמד חברתי]] נמוך, תנאי דיור ירודים, והגעה ממשפחה שבורה ומפוצלת.
על פי מחקר שנערך על 7,450 עבריינים עם מאפיינים פסיכופתיים ב[[הולנד]] ו[[ארצות הברית]] נמצא כי הם לא הושפעו רק מגורמים סביבתיים, אלא גם מגורמים תרבותיים. המחקר הציע כי אף על פי שלכל הפסיכופתים היו תכונות משותפות, התכונות ורמת החומרה שלהן יכולים להשתנות בהתאם ל[[תרבות]] שלהם. צוות המחקר השתמש בשאלון PCL-R כדי להעריך את התכונות האישיותיות וההתנהגויות האופייניות לפסיכופתיה. המחקר מצא כי קשיחות וחוסר אמפתיה הייתה התנהגות שבלטה יותר בעבריינים בארצות הברית ואילו בעבריינים מהולנד ההתנהגויות הבולטות ביותר היו חוסר אחריות וסגנון חיים פרזיטי.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Bruno Verschuere, Sophia van Ghesel Grothe, Lourens Waldorp, Ashley L. Watts|שם=What features of psychopathy might be central? A network analysis of the Psychopathy Checklist-Revised (PCL-R) in three large samples|כתב עת=Journal of Abnormal Psychology|כרך=127|עמ=51–65|שנת הוצאה=01 2018|doi=10.1037/abn0000315|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29172600}}}}[[קובץ:Simulated Connectivity Damage of Phineas Gage 4 vanHorn PathwaysDamaged.jpg|ממוזער|167x167 פיקסלים|מתאונות כמו זו שעבר [[פיניאס גייג']] זה נהיה ידוע כי ל[[האונה המצחית|אונה המצחית]] יש תפקיד חשוב בקבלת החלטות מוסריות.]]
=== פגיעה מוחית ===
שורה 457 ⟵ 450:
אמונה פופולרית הקשורה לטיפול בפסיכופתים היא ש"פסיכופתים לא יכולים להשתנות". טענה זו חסרת תמיכה מדעית משכנעת.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Jennifer L Skeem, Devon Polaschek, Christopher Patrick, Scott O Lilienfeld|שם=Psychopathic Personality: Bridging the Gap Between Scientific Evidence and Public Policy|כתב עת=Psychological Science in the Public Interest|כרך=12|עמ=5|שנת הוצאה=2011-12-15|doi=10.1177/1529100611426706|קישור=https://www.researchgate.net/publication/275451920_Psychopathic_Personality_Bridging_the_Gap_Between_Scientific_Evidence_and_Public_Policy?enrichId=rgreq-20bfb54f4636d7d7e6d08918614ff232-XXX&enrichSource=Y292ZXJQYWdlOzI3NTQ1MTkyMDtBUzoyMjU1ODg2NDEwNDY1MjhAMTQzMDc5NTkzMTE4NA==&el=1_x_3&_esc=publicationCoverPdf}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.researchgate.net/publication/6223343_Effectiveness_of_Sex_Offender_Treatment_for_Psychopathic_Sexual_Offenders|כותרת=(PDF) Effectiveness of Sex Offender Treatment for Psychopathic Sexual Offenders|אתר=ResearchGate|שפה=en|תאריך_וידוא=2018-11-23}}}}{{הערה|שם=חוק2002|{{צ-מאמר|מחבר=Jennifer L. Skeem, John Monahan, Edward P. Mulvey|שם=Psychopathy, treatment involvement, and subsequent violence among civil psychiatric patients|כתב עת=Law and Human Behavior|כרך=26|עמ=577–603|שנת הוצאה=2002-12|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12508696}}}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Randall T. Salekin|שם=Psychopathy and therapeutic pessimism. Clinical lore or clinical reality?|כתב עת=Clinical Psychology Review|כרך=22|עמ=79–112|שנת הוצאה=2002-2|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11793579}}}} אמונה זו כל כך מושרשת בקרב הציבור הרחב, אנשי מקצוע וחוקרים שהיא קיבלה תשומת לב מחקרית מועטה מאוד, אבל מחקרים אמפיריים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שתכונות אישיות באופן כללי, ותכונות פסיכופתיות באופן ספציפי, עוברות שינויים במעברים התפתחותיים גדולים וכי ילדים ובני נוער עם ציונים גבוהים בשאלון PCL:YV יכולים להראות שינוי מהותי לאחר טיפול אינטנסיבי.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Michael Caldwell, Jennifer Skeem, Randy Salekin, Gregory Van Rybroek|שם=Treatment Response of Adolescent Offenders With Psychopathy Features: A 2-Year Follow-Up|כתב עת=Criminal Justice and Behavior|כרך=33|עמ=571–596|שנת הוצאה=2006-10-01|doi=10.1177/0093854806288176|קישור=https://doi.org/10.1177/0093854806288176}}}} מספר מחקרים מראים כי תכונות פסיכופתיות אצל ילדים ובני נוער הם יציבות יחסית עד ההגעה לבגרות לכן הממצאים מבטיחים מאוד.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Donald R. Lynam, Avshalom Caspi, Terrie E. Moffitt, Rolf Loeber|שם=Longitudinal evidence that psychopathy scores in early adolescence predict adult psychopathy|כתב עת=Journal of Abnormal Psychology|כרך=116|עמ=155–165|שנת הוצאה=2007-2|doi=10.1037/0021-843X.116.1.155|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17324026}}}}
אך למרות הממצאים המבטיחים מהשנים האחרונות, הפחתת התנהגות עבריינית היא – וניתן לטעון כי צריכה להישאר – המטרה העיקרית של תוכניות טיפול כאשר מדובר בפסיכופתים. אין ראיות ישירות המעידות על שינוי בתכונות האישיותיות של הפסיכופת (בינאישי/רגשי: קסם שטחי, גרנדיוזיות, שקרנות פתולוגית, מחוספסים, ערמומיים, רדידות רגשית), למעשה, אין אפילו מחקר אחד שהתמקד במעקב אחר שינוי בתכונות אלה. אין אפילו כלי מדידה תקף שנועד לעקוב אחר שינוי שכזה, אם כי אחד מאוד מבטיח נמצא בימים אלה בפיתוח.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Mette Kreis, David Cooke, Christine Michie, Helge Hoff|שם=The Comprehensive Assessment of Psychopathic Personality (CAPP): Content Validation Using Prototypical Analysis|כתב עת=Journal of personality disorders|כרך=26|עמ=402–13|שנת הוצאה=2012-06-01|doi=10.1521/pedi.2012.26.3.402|קישור=https://www.researchgate.net/publication/225294542_The_Comprehensive_Assessment_of_Psychopathic_Personality_CAPP_Content_Validation_Using_Prototypical_Analysis}}}} ואכן, מומחים מובילים בתחום מניחים כי התכונות האישיותיות של פסיכופתיה לא צריכות להיות המטרה העיקרית של תוכניות טיפול, אלא הפחתת הסיכון [[רצידיביזם|למועדות]].{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Jennifer L Skeem, Devon Polaschek, Christopher Patrick, Scott O Lilienfeld|שם=Psychopathic Personality: Bridging the Gap Between Scientific Evidence and Public Policy|כתב עת=Psychological Science in the Public Interest|כרך=12|עמ=95–162|שנת הוצאה=2011-12-15|doi=10.1177/1529100611426706|קישור=https://www.researchgate.net/publication/275451920_Psychopathic_Personality_Bridging_the_Gap_Between_Scientific_Evidence_and_Public_Policy}}}} למרות היעדר גיבוי אמפירי, יש משיכה אינטואיטיבית כלפי עמדה זאת משתי סיבות. הראשונה, פסיכופתים בדרך כלל מופנים לטיפול בעקבות בעיות אחרות – לדוגמה, להפחית את הסיכון לפשיעה מחדש או להיגמל משימוש בסמים – ולא על מנת לתקן את תכונות האישיות הלא נעימות שלהם. שנית, התכונות האישיותיות משוערות כתכונות עקשניות שקשה מאוד לטפל בהם; לדוגמה, החוקר P.Wong (2000) טען כי "זה לא מציאותי לנסות ולשנות את מבנה האישיות הפסיכופתי".
ראשית, מחקרים רבים מראים שתכונות כמו [[אימפולסיביות]], חום וחיבה, ויציבות רגשית נוטות להשתפר במהלך השנים, אפילו ברמות קיצוניות של הפרעת האישיות. שיעורים אלה הם גבוהים יותר אצל נשים מאצל גברים אך בעשור הרביעי של החיים, רוב התכונות וההיבטים האנטי-חברתיים והפסיכופתיים נמצאים במצב של [[wikt:רמיסיה|רמיסיה]].{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Willem H. J. Martens|שם=Antisocial and Psychopathic Personality Disorders: Causes, Course, and Remission—A Review Article|כתב עת=International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology|כרך=44|עמ=406–430|שנת הוצאה=2000-08-01|doi=10.1177/0306624X00444002|קישור=https://doi.org/10.1177/0306624X00444002}}}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Helen Seivewright, Peter Tyrer, Tony Johnson|שם=Change in personality status in neurotic disorders|כתב עת=Lancet (London, England)|כרך=359|עמ=2253–2254|שנת הוצאה=2002-06-29|doi=10.1016/S0140-6736(02)09266-8|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12103293}}}}{{הערה|שם=חוק2002}}שנית, שיטות טיפול חדשות מראות שיפור בסימפטומים של הפרעות אחרות, כגון [[הפרעת אישיות גבולית]], לה יש מתאם חיובי עם הפריטים של גורם 2 בשאלון PCL-R, ולעיתים קרובות ניתן למצוא מאפיינים גבוליים אצל נבדקים ציון גבוה בגורם ההתנהגותי בשאלון.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://academicworks.cuny.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1865&context=gc_etds|הכותב=Trevor H. Barese|כותרת=The Sensitive Psychopath: Assessing ConstructOverlap Between Secondary Psychopathy andBorderline Personality Disorder}}}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=John F. Clarkin, Kenneth N. Levy, Mark F. Lenzenweger, Otto F. Kernberg|שם=Evaluating three treatments for borderline personality disorder: a multiwave study|כתב עת=The American Journal of Psychiatry|כרך=164|עמ=922–928|שנת הוצאה=2007-6|doi=10.1176/ajp.2007.164.6.922|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17541052}}}} ושלישית, ניתן לטעון כי תוכניות טיפול אינטנסיביות שתוכננו במפורש עבור עבריינים בסיכון גבוה כבר מטפלות בתכונות פסיכופתיה רלוונטיות כגון רשעות
אף על פי שתכונות הליבה של פסיכופתיה (בינאישי/רגשי: קסם שטחי, גרנדיוזיות, שקרנות פתולוגית, מחוספסים, ערמומיים) הוכיחו את עצמם כקשות מאוד לטיפול, התנהגויות אנטי חברתיות החוברות אליהם עשויות להיות מושפעות יותר מטיפול, לכן שיטות טיפול שמתמקדות בכך הם המטרה העיקרית של תוכניות טיפול במתקני מעצר ובבתי כלא.{{הערה|שם=Vien7|{{צ-מאמר|מחבר=Anh Vien, Anthony R. Beech|שם=Psychopathy|כתב עת=Trauma, Violence, & Abuse|כרך=7|עמ=155–174|שנת הוצאה=2006-07|doi=10.1177/1524838006288929|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/1524838006288929}}}} הוצע שהטיפולים שעשויים להיות יעילים ביותר בהפחתת התנהגות אנטי-חברתית קיצונית הם אלה המתמקדים במניעים אישיים, תוך השמת דגש על הערך המוחשי והחומרי של התנהגות פרו-חברתית, עם התערבויות המפתחות כישורים כדי להשיג למטופל מה שהוא רוצה מהחיים בדרכים פרו-חברתיות.{{הערה|{{Cite news|url=https://www.telegraph.co.uk/books/non-fiction/spot-psychopath/|title=How to spot a psychopath|last=Chivers|first=Tom|date=2017-08-29|newspaper=The Telegraph|language=en|issn=0307-1235|access-date=2018-09-21}}}} לשם כך נשפטו שיטות טיפול שונות במטרה לצמצם את הפעילות הפלילית של עבריינים עם פסיכופתיה, עם הצלחה חלקית.{{הערה|שם=Vien7}}
שורה 469 ⟵ 458:
השיטות הטובות ביותר למדידת השינויים אצל העבריינים הפסיכופתים שנמצאים בטיפול נשארו לא ברורות.{{הערה|שם=מדע2011_40}} למרות זאת, ישנם שני מחקרים בהם מאבחנים מוסמכים אספו מידע רב מתצפיות על פני שתי נקודות זמן (התחלת ההתערבות הטיפולית וסיום ההתערבות), תוך שימוש בכלי מדידה תקף הרלוונטי ליעדי הטיפול - VRS, סולם הסיכון לאלימות.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.researchgate.net/publication/232483691_The_validity_and_reliability_of_the_Violence_Risk_Scale_A_treatment-friendly_violence_risk_assessment_tool|כותרת=(PDF) The validity and reliability of the Violence Risk Scale: A treatment-friendly violence risk assessment tool|אתר=ResearchGate|שפה=en|תאריך_וידוא=2018-10-19}}}} ישנם ארבעה שלבים עיקריים לשיטת מדידה זאת:
(א) בהתחלה הסולם מעריך את רמת הסיכון של כל אחד מגוון רחב של גורמי סיכון דינמיים (למשל, שקיעה במחשבות מיניות, שימוש בסמים, אימפולסיביות, עמדות עברייניות); (ב) המאבחן קובע, לכל עבריין, מה הם גורמי הסיכון ומה הם מטרות הטיפול; (ג) עוקב אחר ההתקדמות מול מטרות אלו; (ד) מסכם את ההתקדמות שנעשתה בסוף
מחקר אחד מצא כי מטופלים פסיכופתים בתוכניות אינטנסיביות שתוכננו עבור עברייני מין בסיכון גבוה ל[[רצידיביזם]] לא רק התקדמו במטרות הטיפול הקשורות לרמות הסיכון, אלא שככל שהם התקדמו במטרות הטיפול, כך התנהגותם הפכה לקיצונית פחות, והיו להם פחות הרשעות על [[עבירת מין|עבירות מין]] ועבירות אלימות אחרות.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Mark E. Olver, Stephen C. P. Wong|שם=Therapeutic responses of psychopathic sexual offenders: treatment attrition, therapeutic change, and long-term recidivism|כתב עת=Journal of Consulting and Clinical Psychology|כרך=77|עמ=328–336|שנת הוצאה=2009-4|doi=10.1037/a0015001|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19309191}}}} מחקר דומה עם עבריינים בסיכון גבוה לפשיעה מחדש השיג תוצאות דומות. ככל שהם התקדמו יותר במטרות הטיפול, כך הסיכוי שלהם לבצע עבירות אלימות מחדש ירד.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.researchgate.net/publication/224897605_The_Violence_Risk_Scale_Predictive_Validity_and_Linking_Changes_in_Risk_With_Violent_Recidivism_in_a_Sample_of_High-Risk_Offenders_With_Psychopathic_Traits|כותרת=(PDF) The Violence Risk Scale: Predictive Validity and Linking Changes in Risk With Violent Recidivism in a Sample of High-Risk Offenders With Psychopathic Traits|אתר=ResearchGate|שפה=en|תאריך_וידוא=2018-10-19}}}}
| |||