עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קידוד קישורים
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
שורה 49:
המדינה מודעת להשפעתו של חוק היסוד על מדיניות המעצרים, באותם מקרים בהם עילת המעצר סומכת על חומרת העבירה בלבד. אך, '''אין זה ראוי שמכוח חוק היסוד יוכבד על המדינה נטל ההוכחה לעניין היותו של נאשם מסוכן לציבור'''. נטל זה, ממילא אינו קל; שהלוא כדי להעמיד עילה למעצר מוטל על המדינה לבסס את טענתה שקיים יסוד סביר לחשש שאם ישוחרר ממעצרו יסכן הנאשם את שלום הציבור. ואם, בהשפעתו של חוק היסוד, תידרש המדינה להוכיח את מסוכנותו של הנאשם בדרגת ודאות גבוהה יותר, יש חשש שהמדינה לא תעמוד בנטל. אם כך יקרה, עלולים להיפגע אינטרסים חיוניים כשלום הציבור וביטחונו.
 
'''לעניין גנימאת''': בשונה מהערעור לעליון, שבו המדינה טענה כי גנימאת מסוכן לציבור, מקושר לגורמים עבריינים ושיחרורו יסכן את הציבור, טענה המדינה, כי גנימאת "מסוכן לציבור" רק משום שגנבת מכוניות היא מכת מדינה, והעבירה שנעברה מסכנת ופוגעת בציבור, והאמור בסעיף 21א​21א(א)(1) לחוק עשוי וראוי להתפרש כמעמיד עילה למעצרו של נאשם בשל כך (ורק בשל כך) שהעבירה בה הוא מואשם משתייכת לתופעה עבריינית המהווה "מכת-מדינה", וכי "נשקפת סכנה לשלום הציבור ולרכושו אם ישוחרר". על יסוד אותה תשתית נטען, כי גנימאת "מסוכן לציבור".
 
==== טענת גנימאת ====