חיים ויצמן – הבדלי גרסאות

| בת זוג = [[ורה ויצמן]]

}}

 

ויצמן היה מנהיג זרם ה[[ציונות סינתטית|ציונות הסינתטית]]. ב־1917 נבחר לנשיא הפדרציה הציונית באנגליה, והיה גורם בעל השפעה בדיונים אשר הביאו ל[[הצהרת בלפור]] בסוף אותה שנה. ב־[[1920]] נבחר לנשיאהּ הרביעי של [[ההסתדרות הציונית]].

 

====בארץ ישראל, 1918====

ב-6 בנובמבר [[1917]] הציע ויצמן לשגר ארצה משלחת שתייעץ לבריטניה בנושא היהודים וכינון הבית הלאומי בארץ ישראל. בדצמבר הגיש לממשלה את הצעותיו. ב-4 במרץ [[1918]] התקבל ויצמן לראיון אצל [[ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת|מלך אנגליה]] ב[[ארמון בקינגהאם]]. המלך הביע בפניו את אהדתו לציונות ואיחל לו הצלחה. באותו יום יצא ויצמן לפריז, ומשם לרומא ו[[טאראנטו]], שם עלתה המשלחת בראשותו על אנייה ל[[אלכסנדריה]] במצרים, בה נפגש עם הציונים המקומיים - פליטים מארץ ישראל ויהודים מצרים - ונאם בפני חיילים בריטיים יהודים בקהיר.{{הערה|שם=רוז 120–123|[[#רוז|רוז]], פרק ט, עמ' 120–123.}}{{ש}}

לאחר כשלושה שבועות במצרים, יצאה המשלחת ברכבת החוף לארץ ישראל, ובערב 4 באפריל הגיעו חבריה ל[[תל אביב]]. הביקור התקיים בעת כיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים, שהחזיקו אז בקו חזית במרחק מספר קילומטרים מצפון לתל אביב. ויצמן נפגש עם קצינים בצבאו של גנרל [[אלנבי]] ונוכח שרבים מהם כלל אינם מודעים להצהרת בלפור (אשר פורסמה רשמית בארץ ישראל רק במאי 1920) והיו אף שהתנגדו לה. ויצמן גילה בקרבם רק אוהד אחד: קצין המודיעין של אלנבי, [[וינדהאם דידס]]; האחרון סיפר לו על הימצאות החיבור האנטישמי "[[הפרוטוקולים של זקני ציון]]" בידי קצינים בריטיים רבים, שאכן מאמינים במה שכתוב בו. ויצמן שהה במפקדתו של אלנבי ב[[הוספיס]] הגרמני בביר סאלם, סמוך ל[[רמלה]], וקשר עמו קשרי עבודה. בסוף אפריל נפגש ויצמן עם קבוצת נכבדים ערבים, ובהם [[המופתי של ירושלים]] [[כאמל אל-חוסייני]], בארוחת ערב שערך [[רונלד סטורס]] בירושלים. ויצמן הסביר להם כי הציונים שבים למולדתם ושיש בה מקום לשני העמים.{{הערה|שם=רוז 120–123}}