מחנה עולים – הבדלי גרסאות

בתום [[מלחמת העולם השנייה]] [[בעלות הברית]] מצאו, בעיקר על אדמת [[גרמניה]], [[ניצולי שואה]] שמצבם הפיזי, הבריאותי והנפשי היה טעון טיפול אינטנסיבי. הניצולים המשיכו לשכון באותם מחנות ריכוז בהם הושמו ע"י הנאצים. הבדל מהותי אחד היה, חלקם גרו במגורי האס.אס., נהנו משפע מזון( (לא כמו הגרמנים מסביב), שירותים רפואיים וכל מה שדרוש היה לקיום שוטף לתקופת מעבר. כל מחנה קבל את הסיוע הכספי והכלכלי הדרוש על מנת להחזיר את ניצולי השואה לתפקודם הנורמלי בחברה. מה שהיה צריך להיות נוהג זמני נמשך מעבר לשנה- שנתיים. לתושבי המחנות לא הותר להתגורר קבע בגרמניה ואף לא הורשו לצאת לעבודה ( זה לא עוזר בשל חוסר העבודה שהיה קיים). הם המתינו ל"פתרון" בדמות הגירה למדינות מעבר לים או ל[[ארץ ישראל]]. האפשרויות לכך היו מוגבלות וכך המחנות, אשר כונו בהמשך [[מחנות עקורים]] המשיכו להתקיים. מפעם לפעם יזמה ההנהלה הציונית פעולות על מנת לעורר את דעת הקהל, כמו מבצע [[יציאת אירופה]]. דעת הקהל בעולם השתכנעה מחריפות הבעיה וכך הובאו לעצרת [[האו"ם]] החלטה לפתוח את שערי ארץ ישראל ל-100,000 עקורים. עוד טרם שההחלטה יצאה לפועל החל הדיון בהצעה להקמת מדינת ישראל והיה ברור שעם הקמתה היא תקלוט את העקורים.