תומאס סודהוף – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג)
מ ←‏קורות חיים: קישורים פנימיים
שורה 4:
 
==קורות חיים==
סודהוף נולד למשפחה גרמנית ב[[גטינגן]], וגדל שם וב[[הנובר]], וסיים ללמוד בבית ספר שלימד בשיטת [[חינוך ולדורף|ולדורף]] ב-[[1975]]. למד [[רפואה]] ב[[RWTH אוניברסיטת אאכן|אוניברסיטת אאכן]], ב[[אוניברסיטת הרווארד]] ואחר כך ב[[אוניברסיטת גטינגן]]. הוא קיבל תואר דוקטור לרפואה (M.D.{{D}}), וכן סיים את התזה שלו לדוקטורט מחקרי ב-[[1982]] ב[[מכון מקס פלאנק]]. ב-[[1983]] הוא התחיל לעשות את ה[[בתר-דוקטורט]] שלו במעבדות של [[מייקל סטוארט בראון]] ו[[ג'וזף גולדשטיין]] ב[[אוניברסיטת טקסס]] בדלאס. במעבדות אלה הוא חקר את הקולטן של [[LDL]], ובין היתר מצא את הבקרה של ביטוי הקולטן באמצעות כמות ה[[כולסטרול]]. ב-1986 פתח מעבדה במרכז הדרום-מערבי לרפואה של אוניברסיטת טקסס (University of Texas Southwestern Medical Center), והחל לחקור את הנוירון הקדם-סינפטי. ב-2008 עבר סודהוף ל[[אוניברסיטת סטנפורד]], שם הוא ממשיך להיות חוקר בתחום [[מדעי המוח]] והמשיך במחקריו והרחיבם גם למרווח הסינפטי.
 
==מחקר==
בניגוד לחוקרים אחרים באותה תקופה, התמקד מחקרו של סודהוף בתפקיד של ה[[נוירון]] הקדם-[[סינפסה|סינפטי]]. עבודות אלה עזרו להבין את התפקיד של הנוירון הקדם-סינפטי וכך גם להבין את הפעילות הסינפטית, וכן את ההיווצרות של הסינפסות. כתוצאה ממחקרים אלה, התקדמו המחקרים על [[מחלה פסיכיאטרית|מחלות פסיכיאטריות]] או הפרעות התפתחויות, כגון [[אוטיזם קלאסי|אוטיזם]].
 
בשעת ירי, הנוירון הקדם-סינפטי משחרר [[וסיקולהבועית]] המכילה [[נוירוטרנסמיטר]]. נוירוטרנסמיטר זה עובר למרחב הבין-סינפטי, ומשם נקלט בנוירון הפוסט-סינפטי. הידע שהיה על הנוירון הקדם-סינפטי היה ש[[תעלת סידן|תעלות סידן]] קשורות לשחרור של הנוירוטרנסמיטר. סודהוף חקר את תהליך האיחוי של הוואזיקולה עם הממברנה, ואת ההשפעה של הסידן על התהליך. הוא מצא את החלבונים [[Munc-18]] ו-[[RIM]], שהכרחיים לתהליך של [[אקסוציטוזה]] ועובדים בשיתוף עם חלבוני [[SNARE]]. את התהליך הזה הוא חקר ב[[נוירון|נוירונים]], אולם התהליך מתקיים גם בתאים אחרים.
 
סודהוף הראה שסידן נקשר ל[[סינפטוטגמין]] (Synaptotagmin), וכך גורם לשחרור של הנוירוטרנסמיטר. הסינפטוטגמין הם משפחה של חלבונים הנמצאים על גבי הוואזיקולה, שקושרים בעזרת קשרים חשמליים סידן. הסידן נקשר גם לחלבונים על גבי ה[[ממברנה ביולוגית|ממברנה]] הציטופלזמטית, וכך יש קרבה פיזית בין הוואזיקולה לממברנה, המאפשר איחוי ביניהם. סודהוף גם חקר את חלבוני ה-[[Neurexin]] וה-[[Neuroligin]] הנקשרים לאורך המרווח הסינפטי. הסוגים השונים של ה-neurexin וה-neuroligin, יחד עם השילובים השונים מאפשרים ליצור מגוון רחב של מרווחים סינפטיים, המגבירים את השונות במוח והכרחיים לתפקוד נורמלי של המוח. מחקרים [[גנטיקה|גנטיים]] הראו שתפקוד לא תקין של חלבונים אלה עלול להוביל ל[[סכיזופרניה]] או ל[[אוטיזם קלאסי|אוטיזם]]. עבודותיו עזרו בהבנת היווצרות והבקרה של החלבונים הללו.