קול הרע"ם מקהיר – הבדלי גרסאות

==בתקופת הכוננות וב[[מלחמתובמלחמת ששת הימים]]==

שעה נוספת נזדמנה לתחנה בתקופת [[מלחמת ההתשה]], שהתחוללה על גדות [[תעלת סואץ]] מחודש מרץ [[1969]] עד לחודש אוגוסט [[1970]]. בימי מלחמה זו היו התקפות [[ארטילריה]] ופשיטות [[קומנדו]] מצריות על מוצבי צה"ל שלאורך הגדה המזרחית של תעלת סואץ - [[קו בר-לב]]. חיילי צה"ל, אנשי סדיר ומילואים, היו מבוצרים במעוזים ותעוזים לאורך קו התעלה. למצרים נתברר כי ישראל מודיעה רשמית על הנפגעים, בפשיטות הקומנדו ובהפגזות, שעות רבות לאחר האירוע, רק לאחר שהודעות נמסרו למשפחות הנפגעים. הם החליטו לנצל עובדה זו והחלו בשידורי התחנה בשעה 6.:00 בבוקר ובהם דיווחו על פעולותיהם במשך הלילה ועל הנפגעים בצד הישראלי, שעות לפני שישראל דיווחה על כך ב[[קול ישראל]]. בכך זכו המצרים ליתרון תקשורתי ולהאזנה רבה של החיילים במוצבי התעלה ושל האזרחים בעורף, והשיגו תוצאה של פגיעה במורל הלוחמים.

[[מלחמת יום הכיפורים]] זימנה לשידור העברי מקהיר הזדמנות נוספת להגביר את ההאזנה לשידוריו בישראל. במהלך המלחמה שידרו התחנות המצרית והסורית, בשידוריהן בעברית, ראיונות עם [[שבויי צה"ל|שבויים]] ישראלים ודרישות שלום מפיהם. השבויים הסכימו לכך מרצון, מאחר שידעו כי בכך הם מביאים לידיעת בני משפחותיהם כי הם בחיים והדבר היווה מעין תעודת ביטוח עבורם. שבוי בשם אשר נגר, שנפל בשבי ב[[מוצב המזח]], סיפר כי לאחר השידור קיבלו בני משפחתו מכתבים רבים מאנשים שונים בארץ שבישרו להם כי שמעו את קולו ברדיו המצרי. במכתב אופייני אחד נאמר "{{ציטוטון|אם יש לך במשפחה בחור בשם אשר, הוא נמצא שבוי במצרים. שמעתי אותו ברדיו, בקול קהיר, מוסר דרישת שלום..."}}.{{הערה|1=[http://www.erim-pow.co.il/article.php?id=141 סיפורו של אשר נגר] באתר "[[ערים בלילה]]" - עמותת חיילי צה"ל שהיו בשבי האויב.}} כך תיאר את שידורו שבוי לשעבר בשם אורי אהרנפלד: "{{ציטוטון|ראיתי בזה אז נקודת אור. ...אתה מתמלא בתקווה שהדברים שנערכים באמת יגיעו לארץ. זה רגע משובב נפש מבחינתי"}}. קולו של אהרנפלד הושמע ברדיו קהיר כשידור תעמולה, אך הוא לא נרתע מכך: "{{ציטוטון|לא ידעתי כלום, אבל קיוויתי שהדברים יגיעו למשפחה שלי, שידעו שאני מדבר ונושם"}}. הוא סיפר שבשבי היה בצינוק וכדי להקליט את דבריו הוצא ממנו. לדבריו "{{ציטוטון|הייתה שעה של חופש מהצינוק. אנשים לא מבינים מה זה, זה עולם ומלואו".}}{{הערה|{{ynet|טל רבינובסקי|פדויי שבי על הקלטת: זה רגע משמח עבור השבוי|3784958|3 באוקטובר 2009}}}}.

בכיר השבויים הישראלים ששידר בקול הרע"ם מקהיר היה [[סגן- אלוף]] במילואים [[אסף יגורי]], מפקד גדוד [[טנק|טנקים]], שנשבה לאחר ש-18 טנקים מגדודו הושמדו והטנק שלו נפגע. בשובו לישראל נמתחה עליו ביקורת בציבור על כי כקצין בדרגתו הסכים לשדר ברדיו המצרי.

==מאזלאחר ביקור סאדאת בישראל==

:"{{ציטוט|תוכן=באותו יום הגעתי לעבודה בבניין הרדיו והטלוויזיה, וראיתי המולה רבה. לא ידעתי על מה מדובר. ב[[רדיו מונטה קרלו]] מסרו שפרצה מלחמה בין מצרים לישראל. כיוון שלא היה לנו מה לשדר בנדון, לקחנו מפה גדולה של [[סיני]], ומדדנו כל שעה לאן היו יכולים הטנקים המצריים להגיע, וכך קבענו איפה הם נמצאים. פשוט המצאנו. במלחמה אתה חייב להיות יצירתי".|מקור=|אנגלית=|מירכאות=כן}}

במהלך תהליך השלום ובמיוחד לאחר חתימת [[הסכם השלום עם מצרים]], כאשר חלף העימות הצבאי בין מצרים לישראל, פחתה ההאזנה בישראל לשידורי התחנה. התחנה ממשיכה לשדר גם בעשור הראשון של [[המאה העשרים ואחת]] והיא נקראת בגלגולה זה בשם "קול קהיר". התחנה משדרת בערוץ [[אפנון תדר|FM]] מ[[אל עריש]]. שידוריה אינם זוכים כמעט להאזנה בישראל ואין להם אזכור בתקשורת הישראלית. במקביל, במשך 10 שנים שודרה ממצרים מהדורת חדשות בשפה העברית בערוץ הטלוויזיה ה[[לוויין|לווייני]] "טלויזייתטלוויזיית הנילוס" (قناة النيل) [[:en:{{אנ|Nile TV|Nile TV]]International}}.{{הערה|אסף גבור, [https://www.makorrishon.co.il/news/36133/ מצרי, דבר עברית! השכנים הערבים ששולטים בשפת הקודש], מקור ראשון, 20 באפריל 2018}} אולם, מאחר ששידורי הערוץ לא היו מועברים בישראל על ידי [[HOT |הטלוויזיה בכבלים]] ו[[yes הטלוויזיה בלוויין|הטלוויזיה בלוויין]], קהל הצופים הישראלי היה כנראה נמוך יחסית, אך ניתן היה לצפות בהם באמצעות [[צלחת לוויין]] פרטית.{{הערה|יואב שטרן, [https://www.haaretz.co.il/misc/1.1492279 "ערוץ הנילוס" מבקש מחברות הכבלים והלוויין: הצילו אותי], הארץ, 12 בינואר 2005}}