ויקיפדיה

אריאל פורת – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
דיוק פרטים
מ שימוש מושכל בפרמטרים ימין ושמאל בתבנית:הערה (תג)
שורה 13:
פורת הצטרף לסגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בשנת 1990, והוא מתמחה ב[[דיני נזיקין]], [[דיני חוזים]] ו[[ניתוח כלכלי של המשפט]]. הוא כיהן בשנים 2002–2006 כדקאן הפקולטה למשפטים, והוא מופקד הקתדרה למשפט פרטי ע"ש אלן פוהר. החל משנת 2003 ועד מינויו לנשיא אוניברסיטת תל אביב, פורת היה פרופסור אורח קבוע ב[[אוניברסיטת שיקגו]] (Fischel-Neil Distinguished Visiting Professor), וכיהן כפרופסור אורח גם באוניברסיטאות [[אוניברסיטת סטנפורד|סטנפורד]], [[אוניברסיטת ניו יורק|ניו יורק]], [[אוניברסיטת קולומביה|קולומביה]], [[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי|ברקלי]], [[אוניברסיטת וירג'יניה|וירג'יניה]], [[אוניברסיטת טורונטו|טורונטו]] ו[[אוניברסיטת דרום קליפורניה]]. הוא חבר ב-American Law Institute, המנסח את "[[המשפט המקובל]]" האמריקאי בכל תחומי המשפט, היה נשיא האגודה הישראלית למשפט וכלכלה, ובשנים 2008–2011 היה חבר הנהלת ה-American Law and Economics Association.
 
פורת ייסד וערך (2003-2000) את כתב העת "[[Theoretical Inquiries in Law]]", המדורג בדירוג הפופולרי של Washington and Lee Law School כראשון בעולם מחוץ לארצות הברית.{{הערה|1= ניתן לראות את עמדתו בדירוג של Washington and Lee Law School,
יש לסמן non us ולקבל את דרוגו כראשון בכל הקטגוריות של כתבי העת המתפרסמים מחוץ לארצות הברית
http://lawlib.wlu.edu/LJ/index.aspx}} כן עמד בראש מרכז-על צגלה למחקר בינתחומי של המשפט (2002-1997). בשנת 2013 מונה כראש ועדת ההיגוי האסטרטגי של האוניברסיטה שהוקמה במטרה לבחון שינויים במבנה ובניהול האקדמי של אוניברסיטת תל אביב. המלצות הוועדה אומצו ויושמו על ידי האוניברסיטה.
שורה 19:
ב-4 באפריל 2013 מינתה [[שר המשפטים|שרת המשפטים]] [[ציפי לבני]] את פורת לכהן ב[[ועדת ריבלין|וועדת ריבלין]], בראשות ה[[משנה לנשיא בית המשפט העליון]] בדימוס [[אליעזר ריבלין]], שתפקידה לבחון את האפשרות להחלת הסדר פיצוי מיוחד על עובדי [[קריה למחקר גרעיני - נגב|הקריה למחקר גרעיני בדימונה]] שחלו בסרטן בעת חשיפתם לקרינה מייננת במהלך עבודתם. הוועדה פרסמה את מסקנותיה במהלך אוקטובר 2015, וקבעה כי העובדים שחלו בסרטן יזכו לפיצויים מוגדלים.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4716869,00.html|כותרת=הישג לעובדי הכור שחלו בסרטן: לא יצטרכו להוכיח שמחלתם נגרמה בעבודה|אתר=ynet|תאריך=2015-10-27|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-03-24}}}}
 
ביוני 2014 נבחר פורת לכהן כחבר [[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים|באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]]. פורת זכה ב[[פרס א.מ.ת]] לחקר המשפט לשנת 2014 (ביחד עם פרופ' [[יצחק זמיר]]), ובשנת 2020 זכה בפרס מפעל חיים של האגודה האירופאית למשפט וכלכלה. בנוסף, זכה פורת [[פרס חשין|בפרס שניאור זלמן חשין]] למצוינות אקדמית במשפט לשנת 2010,{{הערה|1=[http://law.huji.ac.il/prize.asp פרס השופט שניאור זלמן חשין למצוינות אקדמית במשפט]}} [[פרס צלטנר|בפרס צלטנר]] לחקר המשפט לשנת 2012, [[פרס זוסמן למשפט|בפרס זוסמן למשפט]] (חוקר צעיר) ובפרס הרקטור למצוינות בהוראה לשנת תשס"ט.
 
בשנת 2019 נבחר פורת לכהן כנשיאה התשיעי של אוניברסיטת תל אביב.
שורה 29:
פורת היה דקאן הפקולטה למשפטים בעת משבר כלכלי קשה שפקד את אוניברסיטת תל אביב, אולם הפקולטה למשפטים הייתה היחידה מבין פקולטות האוניברסיטה אשר הגדילה בתקופה זו את מצבת הסגל האקדמי שלה. הוא הנהיג הקמתה של תוכנית תואר שני משותפת בין הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב לבין בית הספר למשפטים של [[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי|אוניברסיטת ברקלי]], ואף הניח את התשתית לתוכנית תואר שני משותפת בין הפקולטה בתל אביב לבין בית הספר למשפטים של [[אוניברסיטת נורת'ווסטרן]]. בעת כהונתו הוקמו בפקולטה תוכניות רבות לחילופי מרצים וסטודנטים, בין היתר עם אוניברסיטאות פנסילבניה, מישיגן, וירג'יניה ו[[אוניברסיטת טורונטו|טורונטו]].
 
כדקאן הפקולטה למשפטים יסד פורת את "תוכנית הקבלה למצטיינים ב[[פריפריה#המושג בראי הסוציולוגיה הישראלית|פריפריה]]".{{הערה|1=[http://www.tau.ac.il/admissions/outstanding/about.html אתר התוכנית]}} על פי תוכנית זו, בוגרי בתי ספר תיכון באזורי פריפריה, רשאים להגיש את מועמדותם ללימודים באוניברסיטה על פי הישגיהם בבתי הספר שבהם למדו, ובלי לעבור [[בחינה פסיכומטרית]]. המתקבלים הם אלו אשר הצטיינו בלימודים התיכוניים בהשוואה לבני מחזורם בבית הספר שבו למדו. התוכנית מבוססת על ההנחה שניתן לנבא הצלחה בלימודים האקדמיים על פי השוואת הישגיהם של המועמדים להישגי בני הקבוצה ממנה באו, ולא על פי השוואת הישגיהם להישגי בני קבוצות אחרות, חזקות יותר מבחינה חברתית וכלכלית.{{הערה|1=[[תמרה טראובמן]] ויולי חרומצ'נקו, "[http://news.walla.co.il/?w=/21/872186 מסלול הקבלה למצטיינים מהפריפריה יורחב לכל הפקולטות באוני' ת"א]", '''הארץ''', 10 במרץ 2006}} בריאיון ל-The Chronicle of Higher Education אומר פורת שעשרת התלמידים שנתקבלו לתוכנית בשנה הראשונה סיימו את שנת הלימודים בממוצע גבוה יותר מזה של שאר התלמידים בפקולטה.{{הערה|1=Haim Watzman, "Top Israeli University Expands Program for Disadvantaged Students". '''The Chronicle of Higher Education'''. 24.3.06|שמאלכיוון=כןשמאל}} בשנת 2006 אומצה התוכנית על ידי כל פקולטות האוניברסיטה, ואף אוניברסיטאות אחרות גילו בה עניין.{{הערה|1={{הארץ|תמרה טראובמן ויולי חרומצ'נקו|לפי הפסיכומטרי, היא בכלל לא הייתה מתקבלת|1.1036141|16 באוגוסט 2005}}}}
 
==מחקרים עיקריים==
שורה 36:
 
===הגנת אשם תורם בדיני חוזים===
בספר "הגנת אשם תורם בדיני חוזים" (1997), מציע פורת להכיר בעקרון האשם התורם בדיני החוזים, ובפתרון של חלוקת האחריות החוזית במקרים של [[הפרת חוזה]]. על פי דיני החוזים המסורתיים, במקרה של תקלה בביצוע החוזה, מוגדר אחד מן הצדדים לחוזה כאחראי לתקלה, והאחריות לנזקיה מוטלת כולה על כתפיו. ה[[תזה]] של הספר היא, שבמקרים רבים הן המפר והן הנפגע תרמו באשמם להפרת החוזה או לגרם הנזק, והאחריות לנזקי ההפרה צריכה להתחלק ביניהם. בפסק דין מנחה{{הערה|1=ע"א 3912/90 Eximin S.A., תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע"מ, פ"ד מז(4) 64.}} אימץ בית המשפט העליון את התזה וקלט את [[דוקטרינה|דוקטרינת]] האשם התורם החוזי אל תוך המשפט הישראלי. מאז מתן פסק הדין נפסקו עשרות רבות של פסקי דין בערכאות השונות אשר החילו את הגנת האשם התורם במצבים שונים, תוך הסתמכות על ספרו של פורת.
}} אימץ בית המשפט העליון את התזה וקלט את [[דוקטרינה|דוקטרינת]] האשם התורם החוזי אל תוך המשפט הישראלי. מאז מתן פסק הדין נפסקו עשרות רבות של פסקי דין בערכאות השונות אשר החילו את הגנת האשם התורם במצבים שונים, תוך הסתמכות על ספרו של פורת.
 
===אחריות נזיקית במצבי אי ודאות ודוקטרינת הנזק הראיתי===
במשותף עם פרופסור [[אלכס שטיין]], כיום שופט [[בית המשפט העליון]], פרסם פורת בהוצאת הספרים של [[אוניברסיטת אוקספורד]] ספר הנקרא (2001) "Tort Liability under Uncertainty". פרקים אחדים מן הספר פורסמו על ידי פורת עוד קודם לכן כמאמרים.{{הערה|1="אחריות קיבוצית בדיני נזיקין", '''משפטים''', כג 311 (1994).}}{{הערה|1="פיצוי בגין יצירת סיכון ופגיעה בסיכוי", '''[[עיוני משפט]]''', כג (2000) 605.}} הספר מציג שלל מצבים שבהם קיימת אי ודאות באשר לגרם נזקים, ודן בשאלה אם יש להטיל אחריות משפטית בגין גרימתם, ואם כן על מי. הספר מנתח מצבים אלו, וכן מצבים רבים נוספים מנקודת מבט עיונית, ומציע פתרונות פרקטיים לבתי המשפט.
בנוסף, מציע הספר אימוץ של [[דוקטרינה]] משפטית חדשה הנקראת "דוקטרינת הנזק הראייתי". דוקטרינה זו פותחה עוד קודם לכן על ידי מחברי הספר בכתיבה קודמת שלהם, בארץ ובחו"ל, וביסודה הרעיון, שאם אדם גורם לאי ודאות המונעת מאדם אחר לממש את זכויותיו כלפי המזיק, יוצר אי הוודאות אחראי מבחינה משפטית, בהתקיים תנאים מסוימים, ל"נזק הראייתי" לו גרם. דוקטרינת הנזק הראייתי נקלטה בפסיקה בישראל ונעשה בה שימוש באלפי פסקי דין, בין היתר במצבים שבהם עקב אי סדרים וחסרים בתיקים רפואיים, אין החולה שניזוק במהלך הטיפול הרפואי יכול לדעת כיצד ניזוק. בתי המשפט העבירו במקרים אלו את נטל השכנוע לכתפי בית החולים בו ניתן הטיפול הרפואי, על מנת שיוכיח שהנזק לא נגרם עקב [[רשלנות רפואית]], שאם לא יצליח לעמוד בנטל יישא בנזקי החולה.
 
===סיכונו העצמי של המזיק===
במאמר העוסק בסיכונו העצמי של המזיק מציגים פורת ו[[רוברט קוטר]] טעון שבניגוד ל[[אינטואיציה]], בעת שבית משפט קובע אם המזיק התרשל, עליו לשקול לא רק את הסיכון שיצר כלפי הניזוקים בכוח, אלא גם את הסיכון שיצר כלפי עצמו. הטעון במאמר התקבל על ידי עורכי ה-Restatement of the Law, Torts, 3d, וכן על ידי בית המשפט העליון של ישראל.{{הערה|1=ב ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד, פ"ד נה(5) 826.}}
 
===אנטי ביטוח===
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אריאל_פורת"