חרמאן סוארס פלמריץ' – הבדלי גרסאות

סוארס פלמריץ' למד ב[[האוניברסיטה המרכזית של ונצואלה|אוניברסיטה המרכזית של ונצואלה]] {{אנ|Central University of Venezuela}}. בשנת 1928 הוא השתתף בהפגנות נגד הדיקטטור [[חואן ויסנטה גומס]] {{אנ|Juan Vicente Gómez}} ובעקבות זאת נכלא מאוקטובר 1928 עד נובמבר 1929. בשנת 1931 הוא קיבל דוקטורט במדעי המדינה ו[[משפטים]] ובשנת 1936 החל ללמד משפט אזרחי באוניברסיטה. הוא התפטר בשנת 1937 במחאה על כניסת המשטרה לקמפוס. בשנים 1939–1940 הוא כיהן כנשיא מועצת עיריית [[קראקס]]. בשנת 1941 הוא שב למשרתו כמרצה למשפט אזרחי ובשנים 1945–1947 היה דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה. בעקבות ההפיכה בסוף 1948 {{אנ|1948 Venezuelan coup d'état}}, הוא מונה ליועץ לחונטה ובין ספטמבר 1949 לפברואר 1950 כיהן כשר החוץ בעת ששר החוץ [[לואיס אמיליו גומס רואיס]] {{ספ|Luis Emilio Gómez Ruiz}} היה בחופשת מחלה. בין יוני 1950 לנובמבר 1950 הוא כיהן כשגריר ב[[פרו]]. בעקבות הרצחו של נשיא החונטה [[קרלוס דלגדו צ'לבו]] {{אנ|Carlos Delgado Chalbaud}} בנובמבר 1950, צורף סוארס פלמריץ' לחונטה כנציג אזרחי ומונה לנשיא. נטען ש[[מרקוס פרס חימנס]], שאף הואשם בחיסולו של דלגדו צ'לבו מחשש שיחזיר את השלטון לשליט נבחר, חיפש אזרח שיסכים לשמש כנשיא בובה, ולאחר סירוב של מועמד אחר, סוארס פלמריץ' הסכים{{הערה|Tad Szulc, '''Twilight of the tyrants'''', 1959, pages 284-289|שמאלכיוון=כןשמאל}}.