מתמטיקה של קיפולי נייר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שימוש מושכל בפרמטרים ימין ושמאל בתבנית:הערה (תג) |
|||
שורה 2:
==אתגרים מתמטיים==
קיימות בעיות מתמטיות רבות הנובעות מאמנות האוריגמי, וחלקן טרם נפתרו. למשל, '''בעיית הקיפול השטוח''', הבוחנת את אפשרות הקיפול של דגם דו-ממדי על פי תבנית קפלים נתונה. בעיה זו היא [[מחלקת סיבוכיות NPC|בעיה NP שלמה]]{{הערה|
בנית מודלים של אוריגמי דורשת, בדרך-כלל, קיפולים חוזרים מעטים בלבד. אחד האתגרים בתחום זה, [[קיפול נייר לשניים]] בשכבות רבות, נפתר רק ב-[[2001]], על ידי בריטני גאליבן, בהיותה עדיין תלמידת תיכון. גאליבן ניסחה את [[פונקציית הפסד|פונקציית ההפסד]] עבור קיפול נייר לשניים בכיוון אחד. הפונקציה מבוטאת על ידי הנוסחה <math>L = \frac{\pi t}{6} (2^n + 4)(2^n - 1)</math>, כאשר "L" הוא האורך המינימלי של הנייר (או כל חומר אחר), "t" הוא עוביו של החומר, ו"n" הוא מספר הקיפולים האפשריים. גאליבן הצליחה לקפל דף נייר לשניים 12 פעמים. הדעה המקובלת לפני כן הייתה שבלא התחשבות בסוג או בגודל הנייר ניתן לקפלו לא יותר משמונה פעמים.
שורה 8:
==אקסיומות הוזיטה-האטורי==
[[קובץ:Origami cubic root extraction.png|שמאל|ממוזער|350px|חישוב שורש שלישי באמצעות שיקוף זוג נקודות לזוג ישרים: <math>\ x^3=a</math>.]]
בבסיס החקר המתמטי של האוריגמי עומדות שבע [[אקסיומה|אקסיומות]] המגדירות את הפעולות ה[[גאומטריה|גאומטריות]] האפשריות בתהליך הקיפול. שש האקסיומות הראשונות פורסמו ב-[[1992]] על ידי המתמטיקאי היפני-[[איטליה|איטלקי]], [[הומיאקי הוזיטה]]{{הערה|
# בהינתן שתי נקודות P1 ו-P2, קיים קפל יחיד המחבר ביניהן.
שורה 23:
<br />
בסיס תאורטי זה מאפשר תכנון של דגמי אוריגמי מורכבים על גבי [[מחשב]], פתרון משוואות ובעיות גאומטריות בעזרת אוריגמי ועוד{{הערה|
הפעולות המתוארות באקסיומות 1–5 ו-7 ניתנות לביצוע גם באמצעות [[בניה במחוגה וסרגל|מחוגה וסרגל]]: הן מתארות, בקירוב, העברת קו בין שתי נקודות (1), העברת [[אנך אמצעי]] (2), העברת [[חוצה זווית]] (3), הורדת [[אנך]] (4), העברת [[משיק]] ל[[פרבולה]] דרך נקודה נתונה (5), והעברת ישר [[ישרים מקבילים|מקביל]] (7). האקסיומה הנותרת, 6, מאפשרת למצוא משיק משותף לשתי פרבולות, פעולה השקולה לפתרון [[משוואה ממעלה שלישית]] (ולכן גם [[משוואה ממעלה רביעית|רביעית]]{{הערה|
כמה מ[[הבעיות הגאומטריות של ימי קדם]], למשל [[שילוש זווית]] (חלוקת זווית נתונה לשלושה חלקים שווים) או בניית [[קובייה]] ש[[נפח]]ה כפול מזה של קובייה נתונה, הוכחו כבלתי-פתירות באמצעות [[בנייה בסרגל ובמחוגה]] בלבד, אבל ניתן לפותרן באמצעות מספר קיפולי נייר.
|