עוברת אורח בסן סוסי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Wikiped201820 (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ החלפות (אחר כך, דיכאון, דייוויד-) |
||
שורה 22:
ה[[תסריט]] מבוסס באופן חפשי ורופף על רומן בשם זה מאת הסופר היהודי-צרפתי ז'וסף קסל {{אנ|Joseph Kessel}} ([[1936]]).
זה סרטה האחרון של רומי שניידר. היא נמצאה מתה בחדרה כחודש לאחר הקרנת הבכורה. סיבת המוות סוכמה כ[[דום לב]]. היא הקדישה את הסרט לבעלה הראשון ולבנה שמתו טרם זמנם. בעלה הראשון, השחקן הארי מיין {{אנ|Harry Meyen}} היה [[מישלינג]] שנכלא ב[[מחנה הריכוז נוינגמה]] וסבל מאז מ[[
הספר העלה בזמנו את בעיית דיכוי הפרט ומחנות הריכוז בגרמניה שרבים לא היו מודעים לה. התסריט מורחב ל-50 שנה לאחר העלילה הראשונה ומראה שגם לאחר השואה, האנטישמיות קיימת. רומי שניידר משחקת בתפקיד כפול. העלילה מתרחשת ב[[פלאשבק]] בין ההווה לעבר.
את התפקיד של מישל פיקולי בתור נער, משחק הנער הגרמני [[ונדלין ורנר]] שזה הסרט היחידי בו הופיע
סן סוסי (בלי דאגה) הוא פאב-מסעדה ב[[פריז]] שאליו היו באים פליטים מגרמניה שנמלטו מהנאצים.
שורה 35:
מקס באומשטיין ([[מישל פיקולי]]) נמצא בראש ארגון זכויות אדם בשם "סולידריות" אותו הקים ונלחם באמצעים לא אלימים למען זכויות אדם המופרות במדינות רבות. הוא מגיע ל[[פריז]] להיפגש עם שגריר [[פרגוואי]] ב[[צרפת]] כדי לדון אתו על שחרור אסירה הכלואה שם בגלל מלחמתה בדיכוי זכויות הפרט בפרגוואי.
הוא מתקבל אצל השגריר פדריקו לגו (מתייה קארייה)
השגריר משיב בהן מהוסס ואז שולף מקס אקדח. יורה והורג אותו. הוא נאסר ועומד למשפט. אשתו לינה ([[רומי שניידר]]) מבקרת אותו בכלא והוא מספר לה את הסיפור שהביא אותו לרצח.
שורה 41:
[[1 במרץ]] [[1933]], הנער מקס באומשטיין ([[ונדלין ורנר]]) הולך עם אביו בברלין ושניהם מותקפים על ידי נאצים במדים. האב נהרג ומקס נפצע קשה ברגלו ונשאר כל חייו צולע וזקוק ל[[מקל הליכה]]. אלזה וינר ([[רומי שניידר]]) רואה זאת ממרפסת ביתה ומפרידה אותו מהתוקפים. אלזה ובעלה מישל (הלמוט גרים), מאמצים אותו, הם לא יהודים. מישל הוא בעל בית דפוס ששם מדפיסים ביקורת על הממשלה. הנאצים פורצים ומחבלים במכונות ומישל מציע לאלזה ולמקס לברוח ל[[פריז]].
בהתחלה הוא שולח להם כסף והם גרים המלון יקר ומקס מנגן בכינור בחדר האוכל לבקשתה של אלזה (נעימה שמזכירה את זו מ[[רשימת שינדלר]]) אבל
לפני שמישל נעצר, הוא מצליח לעלות על הרכבת לפגוש בסוחר יין צרפתי בשם מוריס בוייאר (ז'ראר קליין) ולדחוף לו שטרות כסף להעביר לאלזה. מתפתחת ידידות אפלטונית בין מוריס לאלזה. היא שולחת אותו לברר אצל עו"ד הלוויג בעניין שחרורו של מישל. הוא פוגש בברלין את אנה הלוויג
אלזה המיואשת מתמסרת לפון לגרט כדי שיעזור בשחרור מישל. מישל משוחרר לבסוף וחוזר כשבר כלי לפריז. הם הולכים לסן סוסי ובפתח מחכים להם שליחיו של לוגרט שהורגים אותם כשלוגרט מתבונן מרחוק.
מקס מודה באשמה וטוען שהוא וארגונו נגד אלימות אבל יש לפעמים צורך שהחלשים יגיבו גם הם כמו שהוא הרגיש במקרה הזה. המושבעים גוזרים עליו חמש שנים על תנאי. בחוץ, אחד יורק על לינה ואומר: "זה בשביל היהודים שלך, זונה". אנטישמי אחר([[ז'אן רנו]]) קורא לעברה:"הוא לא יזכה לגן עדן"...
שניהם הולכים לאכול במסעדת סן סוסי שבכניסה אליה יש שלט הנצחה לאלזה ומישל וינר שנרצחו שם ב-[[1935]].
| |||