ויקיפדיה

ז'אק ברל – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Rivka1000 (שיחה | תרומות)
188 עריכות
שורה 22:
על אף ש[[צרפת]] הייתה הערש הרוחני שלו, תמיד הדגיש את היותו בראש ובראשונה פלמי, הן בראיונות שהעניק והן ברבים משיריו. השיר "Marieke", לדוגמה, הוא שיר געגועים לנערה פלמית ולמולדתו [[פלנדריה]], מושר בתערובת של שתי השפות. בשיריו הוא מבטא לעיתים קרובות געגועים ואהבה כלפי פלנדריה וכלפי בלגיה – כמו בשירים "Il neige sur Liège" ("[[שלג]] יורד על [[לייז']]"), "Le plat pays" ("ארץ המישור"), "Bruxelles" ("[[בריסל]]"), "Mon père disait" ("[[הורות|אבי]] נהג [[דיבור|לומר]]") – על נופיה, אווירתה, אנשיה ורוח הצפון הנושבת בה. יחסו של ברל אל הפלמים מורכב. לצד הגעגועים הוא מצייר אותם כצרי אופק, [[שמרנות|שמרנים]] לעילא, חיים את חייהם השגרתיים והסתמיים. הדבר בולט למשל בשירו "ילדותי" ("Mon Enfance"). זאת ועוד, למרות הזהות הפלמית-בלגית הברורה שלו, ברל התנגד ל[[לאומנות]] וה[[בדלנות]] הפלמית, וביטא התנגדות זאת באופן [[אירוניה|אירוני]] ו[[קומדיה|קומי]] בשיר "Les Flamandes" ("הפלמיות"), שבו הוא דורש מהלאומנים הפלמים – שהם [[נאצים]] בזמן המלחמות ו[[נצרות קתולית|קתולים]] ביניהן – לעולם לא להכריח את ילדיו לנבוח בפלמית.
 
ברל, שנודע בעיקר בשירים ובלחנים שכתב וביצע ובאיכותם מלאי ההבעה, שלח את ידו גם ב[[בימוי]] וב[[משחק]]. הוא כתב על נושאים שונים ומגוונים: [[אהבה]], [[מוות]], [[תקווה]] חסרת סיכוי, [[בדידות]], [[אכזבה]], [[ילדות]], [[זקנה]], [[חברה (סוציולוגיה)|חברה]] ועניינים שב[[רוח]]. בשירתו עולה נימה [[סוציאליזם|סוציאליסטית]], המתבטאת בעיקר בלגלוג על ה[[בורגנות|בורגנים]], [[צביעות]]ם ו[[מוסכמה|מוסכמותיהם]] החברתיות – כך למשל בשירים "Les Bonbons" ("ה[[סוכרייה|סוכריות]]"), "Les Jardinsjardins du Casinocasino" ("גני ה[[קזינו]]") ו-"Les Bourgeoisbourgeois" ("הבורגנים"). בולטת בשיריו הרגשת ה[[אמפתיה]] כלפי החלשים שבחברה, אך בניגוד לאמנים אחרים בזמנו, שהדגישו את אומללותם של חלשים "אופנתיים" ([[מעמד הפועלים|פועלים]], נשים, [[שחורים]] וכדומה), ברל היה קשוב למועקתם ולפגיעותם של חלשים שאינם שייכים למגזרים מוגדרים בחברה: הזקנים, השיכורים, המכוערים ועוד. כך למשל אחד משיריו האחרונים, "Voir un ami pleurer" ("לראות חבר [[בכי|בוכה]]"), מדגיש לא את מצוקתו של האדם הסובל אלא דווקא את הקושי של חברו הרואה אותו בסבלו. בשיר זה הוא מדבר גם על "ה[[אלגנטיות]] שבהיות [[שחורים|כושי]] ועל האומץ שבהיות [[יהודים|יהודי]]". ברל שר רבות על נשים, אך על אף נטייתו ה[[שוויון|אגליטרית]], את הנשים תפס בדרך כלל כנמצאות בצד הפוגע ולא בצד הנפגע של המשחק החברתי.
 
בשירתו מצליח ברל לעורר הזדהות עם אנשים כאשר הוא נותן להם כביכול לדבר מפי עצמם. לרוב הוא נמנע מלתאר את חווייתם או סבלם בצורה ישירה, ותחת זאת מעביר אותם דרך המילים המושמות בפיהם. כך למשל בשיר "Quand ma maman reviendra" ("כשאמי תחזור") – אחד השירים הרגישים וה[[עצב (רגש)|עצובים]] שחיבר ברל – מספר ילד על השמחה שתתעורר בו כאשר תחזור אמו, שעזבה לפני זמן רב, כאשר יחזור אחיו, היושב כלא על עבירות אידאולוגיות, וכאשר תחזור אחותו, הנמצאת בפריז. הוא עצמו, כך מובן מן המילים, נותר לבדו עם אביו, עובד [[בית מרזח]] קשה יום, שחולק עם בנו בעיקר את דאגותיו, ואילו הדמיונות על חזרת בני משפחתו האבודים מאפשרים לו לצאת מן השיגרה הקשה ולחיות מעט את העתיד הוורוד שהוא מייחל לו, עתיד שהוא מאמין כי יגיע ורק המאזין מבין כי הוא חסר כל סיכוי להתגשם.
שורה 28:
את שירו "מדלן" ("Madeleine') הוא שם בפי בחור צעיר ופשוט, בעל שפה דלה. הבחור עומד מדי ערב על יד הקולנוע, זר פרחי [[לילך]] בידו, וממתין לבואה של אהובתו, מדלן. מבית לבית מסתבר שתקוותו חסרת סיכוי, משום שמדלן "טובה מדי בשבילו" ואינה מתכוונת להגיע. בבית הלפני אחרון הוא כבר מבטא את ייאושו, אך בבית האחרון הוא מכריז כי גם למחרת יגיע עם זר הפרחים להמתין למדלן באותו מקום. הוא מסיים בתרועת ניצחון ושמחה, המשרה כביכול הרגשה של סוף טוב, אף שלמאזין ברור כי גם להתחלה החדשה הזאת אין שום סיכוי (והניגוד החריף בין המילים למנגינה יוצר אפקט מפתיע ו[[אירוניה|אירוני]]).
 
יצירתו של ברל איננה מוגבלת לסגנון יחיד, והוא שלח את ידו בכתיבה משעשעת – לעיתים קרובות כזו המשלבת [[ביקורת]] חברתית אירונית – כמו גם בכתיבה [[שירה לירית|לירית]]-סנטימנטלית. חדשנותו של ברל בשימוש במילים וב[[דימוי]]ים חזותיים ורבי-משמעות יוצרת רושם עז ועם זאת מאופיין בפשטות. ברל נודע גם ב[[מטפורה|מטפורות]] המפתיעות שלו, כגון בשיר "Je suis un soir d'été" ("אני [[ערב]] [[קיץ]]"), שבו הוא מתאר את המראות שנגלים בפני ערב היורד על העיר [[לייז']] מנקודת מבטו של ה[[ערב]]. בשירו "La Villeville Ss'endormait" ("העיר נרדמה") – אחד משיריו האחרונים והרגישים ביותר – תיאר עיר שהחשכה יורדת עליה מנקודת מבטו של נווד המגיע אליה עם סוסו העייף; גם שיר זה עשיר בדימויים עזים.
 
גם בתחום ה[[הלחנה]] התפרס על שלל סגנונות וכתב לחנים [[קצב (מוזיקה)|קצביים]] לצד לחנים נוגים, טקסיים וחגיגיים. סימן היכר של רבים משיריו הוא התחלה נוגה ואיטית וסיום עוצמתי עד כדי [[אקסטזה]]. כך למשל בשירים "Amsterdam" (אמסטרדם), "Les Prenomsprénoms de Paris" (שמותיה של פריז) "La Valsevalse aà Millemille Tempstemps" ("הוואלס בעל אלף ה[[מקצב]]ים"), "Le Diable (Ça va){{D}}" ("ה[[שטן]]") ו-"Quand on n'a que l'amour" ("כאשר אין לנו דבר זולת ה[[אהבה]]"). לחניו לעיתים קרובות עשירים ורבי דמיון, והוא נוקט בהם באמצעים מפתיעים ולא שגרתיים, הלקוחים לעיתים מעולם [[מוזיקה קלאסית|המוזיקה הקלאסית]]. כך למשל השיר "ז'ורס" (על [[ז'אן ז'ורס]]) כתוב מראשיתו ועד סופו על [[נקודת עוגב]] הרמונית, ואילו השיר "Ces gens-là" ("האנשים האלה") מבוסס על מוטיב יחיד בן שני [[אקורד]]ים – המשך של מסורת מוזיקלית ארוכה של כתיבה כזו מאז ה[[בארוק]] המוקדם. לעומת זאת, שירו "La Chansonchanson des Vieuxvieux Amantsamants" ("שיר האוהבים הזקנים"), שאותו הלחין יחד עם [[ז'ראר ז'ואנסט]], מתאפיין ב[[סנטימנטליות]] יתר ("[[קיטש]]") מן הסוג ה[[רומנטיקה|רומנטי]] הקיצוני ביותר. ראוי להדגיש, עם זאת, כי מרבית שיריו של ברל לא הולחנו על ידיו.
 
עם שיריו המפורסמים ביותר נמנים "[[Ne Me Quitte Pas|Ne me quitte pas]]" ("אל תעזבי אותי") – שיר שזכה לאין ספור ביצועים ותורגם לשפות רבות (התרגום ל[[עברית]] הופיע והתפרסם במיוחד בשם "אל תלכי מכאן" בתרגומה של [[נעמי שמר]] ובביצועו של [[יוסי בנאי]]) – "Amsterdam" ("[[אמסטרדם]]") ו-"Les bonbons" ("הסוכריות").
 
עוד בחייו הוערך ברל כ[[משורר]] לכל דבר, וראש [[המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית|המפלגה הסוציאליסטית של צרפת]] (ולימים [[נשיא צרפת|נשיא]]ה) [[פרנסואה מיטראן]] ניתח את שירתו בתוכנית טלוויזיה פופולרית כ[[יצירה]] פואטית לכל דבר. לאחר מותו זכתה שירתו להערכה רבה עוד יותר, תורגמה ללשונות רבות וזכתה לניתוחים ספרותיים מגוונים – וזאת למרות העובדה שמבחינת הסגנון והמבנה שלה היא כתובה ברוח "מיושנת" לתקופה שבה היא נכתבה (בדרך כלל עם [[חריזה|חרוז]] ו[[משקל (שירה)|משקל]]) ולמרות העובדה שנכתבה במקורה לצורך הופעות פופולריות. מבקרים רבים סבורים כי כישרונו האקספרסיבי של ברל ורגישותו עושים אותו לאחד המשוררים הצרפתיים הגדולים במאה העשרים. גם בצרפת, שבה יש כבוד ו[[נוסטלגיה]] כלפי רבים מזמרי העבר, ברל נחשב ליוצר יוצא דופן ובעל תרומה תרבותית עמוקה.
שורה 45:
* Le Gaz - "האיש מהגז" - ביצוע ותרגום של יוסי בנאי.
* Vesoul - "יש גבול" - בביצוע של יוסי בנאי, תרגום [[אהוד מנור]].
* [[Ne Me Quitte Pas|Ne me quitte pas]] (אל תעזבי אותי)
** "אל תלכי מכאן" בביצוע [[יוסי בנאי]] וביצועים מאוחרים יותר כמו של [[שלומי שבן]], רמי קליינשטיין וריטה.
** שימש כשיר הפתיחה בסדרה הישראלית "[[הבורגנים]]"
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ז%27אק_ברל"