מוזיקה קלאסית בתקופה המודרנית – הבדלי גרסאות

[[זולטאן קודאי]] ו[[בלה בארטוק]] תרמו רבות להנצחת המוזיקה ה[[הונגרית]], הן במסעות ברחבי [[הונגריה]], לשמוע, להקליט לרשום וללקט [[שיר עם|שירי-עם]] ו[[מחול]]ות עממיים והן בשילוב החומרים האלה ביצירות שכתבו. ה[[אופרה]] "[[הארי יאנוש]]", "פסלמוס[[פסאלמוס הונגריקוס"]] והווריאציות לתזמורת "טווס" של קודאי משקפות את התנסותו במוזיקה ההונגרית המקורית. יצירתו של בארטוק, שהיה לאחד האבות המייסדים של המוזיקה המתקדמת במאה ה-20, בנויה על מה שקיבל ממלחינים מחוץ להונגריה, בעיקר [[קלוד דביסי|דביסי]], אך עיקר חשיבותו לעולם המוזיקלי בכלל ולמוזיקה ההונגרית בפרט נעוצה בחקר שפת המוזיקה בכפרים ההונגריים. המוזיקה שלו מייצגת מעל לכל את עליית הונגריה למעמד של אחת האומות המוזיקליות החשובות באירופה, לאחר התנערותה מכבלי [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]] שקרסה. בניגוד ל[[איגור סטרווינסקי|סטרווינסקי]] ו[[ארנולד שנברג|שנברג]], שהמוזיקה שלהם הייתה לבינלאומית, בארטוק נשאר הונגרי וכפה את שפתו המוזיקלית על שאר העולם.{{הערה|גולוויי ומאן, "מוזיקה בכל הזמנים", עמ' 261-64}}