אנטואן סאלח – הבדלי גרסאות

סאלח חזר לנצרת, והפיקהפיק וביים שני מחזות, ואחר כך היה בין מקימי את התיאטרון הערבי הראשון בישראל, "התיאטרון המודרני" ו"התיאטרון העממי"{{הערה|שם=לוטפי|{{למרחב|משעור לוטפי|גם התיאטרון הערבי זקוק לסיוע|19680722|48}}}}. בו בזמן גם ביים כמה הצגות לתיאטרון הערבי-יהודי של [[בית הגפן]] בחיפה. התיאטרון העלה כמה הצגות קלאסיות בתרגום לערבית והאחרונה שבהן הייתה [[משרתם של שני אדונים]]. את ההצגה הזאת ראה [[סלים פתאל]], איש [[קול ישראל בערבית]] וחבר בצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית, והוא ביקש מסאלח לבוא ולהצטרף אל צוות ההקמה ב-[[1968]]. סאלח עבר לגור בירושלים, בשכונת [[ואדי אל-ג'וז|ואדי ג'וז]] והחל לעבוד ב[[רשות השידור]] כ[[במאי טלוויזיה]]. במשך כ-25 שנות עבודה ברשות ביים עשרות תוכניות טלוויזיה, בעברית וערבית. כולל תוכניות אירוח, תוכניות ילדים ותוכניות בידור. עקב הכשרתו וניסיונו כבמאי תיאטרון, ומהבודדים בטלוויזיה, באותן השנים, שהוכשרו לעבוד גם עם השחקנים וגם עם המצלמות, סאלח היה לבמאי העיקרי של דרמות מקוריות שהפיקה הטלוויזיה. בין השאר ביים את הדרמות [[ליל העשרים]], "אנשים במיל" [[המסעדה הגדולה]], "אחרון הפועלים" ועוד{{הערה|שם=ליבנה|}}.