אנטואן סאלח

אנטואן סאלח
	אין תמונה חופשית
לידה	1938 (בן 86 בערך); נצרת, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1963
עיסוק	במאי טלוויזיה, במאי תיאטרון
מקום לימודים	קולג' דה פרר; סורבון ;
	פרופיל ב-IMDb

אנטואן סאלח (נולד ב-1938) הוא במאי טלוויזיה ובמאי תיאטרון, ממקימי הטלוויזיה הישראלית.

ביוגרפיה

סאלח נולד בנצרת, בן לאב יליד נצרת, מהנדס שהיה בין מקימי נמל חיפה ולאם ממוצא מצרי, שניהם נוצרים. הוא למד בית הספר הצרפתי קתולי קולג' דה פרר סניף נצרת, ואביו ייעד אותו להיות ארכיטקט. בעת לימודיו בקולג' התחיל להתעניין בתיאטרון והרבה להשתתף בהצגות שהועלו שם. הבמאי פיטר פריי, שראה אותו באחת מן ההצגות ושמע על רצונו ללמוד תיאטרון, ניסה להכניס אותו לבית הספר של הבימה, אך הוא לא התקבל^[1]. מכיוון שלא היה אז בישראל בית ספר אחר לתיאטרון ומכיוון ששלט היטב בצרפתית, הציע לו פריי לנסוע וללמוד תיאטרון בצרפת. סאלח נסע לצרפת ב-1959 במטרה ללמוד, אך אחרי חצי שנה אזל כספו והוא חזר לישראלת ועבד כטפסן בפרויקט הקמת נמל הקישון^[2]. אחרי שנה ניסה שוב את מזלו בפריז, והתקבל ללימודי תיאטרון בסורבון, במסגרת לימודים שכללה גם בימוי לרדיו ולטלוויזיה. בסוף שנת 1964, עם תום לימודיו, חזר לישראל^[1].

סאלח חזר לנצרת, הפיק וביים שני מחזות, ואחר כך היה בין מקימי את התיאטרון הערבי הראשון בישראל, "התיאטרון המודרני" ו"התיאטרון העממי"^[3]. בו בזמן גם ביים כמה הצגות לתיאטרון הערבי-יהודי של בית הגפן בחיפה. התיאטרון העלה כמה הצגות קלאסיות בתרגום לערבית והאחרונה שבהן הייתה משרתם של שני אדונים. את ההצגה הזאת ראה סלים פתאל, איש קול ישראל בערבית וחבר בצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית, והוא ביקש מסאלח לבוא ולהצטרף אל צוות ההקמה ב-1968. סאלח עבר לגור בירושלים, בשכונת ואדי ג'וז והחל לעבוד ברשות השידור כבמאי טלוויזיה. במשך כ-25 שנות עבודה ברשות ביים עשרות תוכניות טלוויזיה, בעברית וערבית. כולל תוכניות אירוח, תוכניות ילדים ותוכניות בידור. עקב הכשרתו וניסיונו כבמאי תיאטרון, ומהבודדים בטלוויזיה, באותן השנים, שהוכשרו לעבוד גם עם השחקנים וגם עם המצלמות, סאלח היה לבמאי העיקרי של דרמות מקוריות שהפיקה הטלוויזיה. בין השאר ביים את הדרמות ליל העשרים, "אנשים במיל" המסעדה הגדולה, "אחרון הפועלים" ועוד^[1].

תוכניות טלוויזיה שביים

סמי וסוסו (1969–1974)
פסטיבל הזמר והפזמון (1974–1979)
"סילבסטר 72" (1977) – עיבוד ובימוי לטלוויזיה של המחזה מאת יהושע סובול שהוצג בתיאטרון חיפה
"צרצרי השלום" (1977) - מחזה מאת תאופיק אל־חכים שפורסם בשנת ;1957 עובד ובוים בהפקה טלוויזיונית על ידי אנטואן סאלח^[4].
"מפגש עם פנים ומסכה" (1977) – תוכנית של קטעי פנטומימה בכיכובם של שייקה אופיר ויורם בוקר^[5].
"המשחק האחרון" (1977) - דרמה טלוויזיונית, עיבוד של אנטון שמאס למחזה מאת ויליאם סארויאן בבימוי אנטואן סאלח^[6].
"ליל העשרים" (1979) – עיבוד ובימוי לטלוויזיה של המחזה מאת יהושע סובול^[7]
"אריק איינשטיין – חמוש במשקפיים" (1981) – אריק איינשטיין מתראיין, שר משיריו ומארח חברים^[8]
יוסי בנאי אני וסימון ומואיז הקטן (1981) – בימוי לטלוויזיה של הופעה בתיאטרון ירושלים^[9]
קדם-אירוויזיון (1981–1983)^[10]
"אחרון הפועלים" (1982) – עיבוד ובימוי לטלוויזיה של המחזה מאת יהושע סובול שהוצג בתיאטרון בית ליסין^[11].
"אנשים במיל" (1984) – סדרת דרמה על הווי יחידת מילואים
המסעדה הגדולה – חלק מהפרקים בסדרה
"ניער ניער" (1989) – דרמה קאמרית, בכיכובם של משה איבגי ואורי גבריאל על־פי תסריט מקורי מאת חיים מרין. המחזה הוצג לראשונה במסגרת "פסטיבל עכו" ב-1980 ועובד ובוים לטלוויזיה על ידי סאלח^[12].

הצגות שביים

"הסוד הנורא", התיאטרון המודרני, נצרת^[3].
"האב", התיאטרון העממי, נצרת^[3].
"ידים ענוגות" 1966 התיאטרון המודרני, קומדיה מאת מאת תאופיק אל־חכים^[2].
"משרתם של שני אדונים" 1968, בית הגפן חיפה^[3].
"ספר הכפר" 1976 – מחזה מאת אלפרד פרג בכיכובו של ג'ורג' איברהים. הוצג בבתי ספר במזרח ירושלים בסיוע כספי של עיריית ירושלים והקרן לירושלים^[13].
"נורה וספואן" – פסטיבל עכו 1995, מחזה שכתב עדנאן טראבשה, (על פי המחזה "אל עומר לילה ואחדה" מאת מחמוד עבאסי)^[14].

קישורים חיצוניים

אנטואן סאלח, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
אנטואן סאלח, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אנטואן סאלח, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ נרי ליבנה, הכישלון הישראלי של אנטואן סאלח, כותרת ראשית, 11 בנובמבר 1987
^ ¹ ² מרדכי ברקאי, היצירה התרבותית של ערביי ישראל, דבר, 10 ביוני 1966
^ ¹ ² ³ ⁴ משעור לוטפי, גם התיאטרון הערבי זקוק לסיוע, למרחב, 22 ביולי 1968
^ דרמה – צרצרי השלום, דבר, 17 ביוני 1977
^ טל נתיב, פגישה עם פנים ומסכה, דבר, 4 במרץ 1977
^ שוש אביגל, מאחורי הסורגים, "העולם הזה", גיליון 2081 מ-20 ביולי 1977, עמוד 35
^ עיבוד טלויזיוני למחזהו של יהושע סובול "ליל העשרים" – כאן 11 לשעבר רשות השידור, תוכנית טלוויזיה באתר יוטיוב
^ אריק אינשטיין – חמוש במשקפיים 1981 – כאן 11 לשעבר רשות השידור, תוכנית טלוויזיה באתר יוטיוב
^ יוסי בנאי בהופעה בתיאטרון ירושלים – אני וסימון ומואיז הקטן – כאן 11 לשעבר רשות השידור, תוכנית טלוויזיה באתר יוטיוב
^ קדם אירוויזיון 1982 | כאן 11 לשעבר רשות השידור, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:38:11)
^ איש הגומי, דבר, 3 בדצמבר 1982
^ אילנה באום, ⁨תיאטרון הכורסא הישראלי, מעריב, 19 במאי 1988
^ יעקב העליון, ספר הכפר, מעריב, 23 בספטמבר 1976
^ נורה וספואן, ארכיון פסטיבל עכו

[ליבנה-1] ¹ ² ³ נרי ליבנה, הכישלון הישראלי של אנטואן סאלח, כותרת ראשית, 11 בנובמבר 1987

[ברקאי-2] ¹ ² מרדכי ברקאי, היצירה התרבותית של ערביי ישראל, דבר, 10 ביוני 1966

[לוטפי-3] ¹ ² ³ ⁴ משעור לוטפי, גם התיאטרון הערבי זקוק לסיוע, למרחב, 22 ביולי 1968

[4] דרמה – צרצרי השלום, דבר, 17 ביוני 1977

[5] טל נתיב, פגישה עם פנים ומסכה, דבר, 4 במרץ 1977

[6] שוש אביגל, מאחורי הסורגים, "העולם הזה", גיליון 2081 מ-20 ביולי 1977, עמוד 35

[7] עיבוד טלויזיוני למחזהו של יהושע סובול "ליל העשרים" – כאן 11 לשעבר רשות השידור, תוכנית טלוויזיה באתר יוטיוב

[8] אריק אינשטיין – חמוש במשקפיים 1981 – כאן 11 לשעבר רשות השידור, תוכנית טלוויזיה באתר יוטיוב

[9] יוסי בנאי בהופעה בתיאטרון ירושלים – אני וסימון ומואיז הקטן – כאן 11 לשעבר רשות השידור, תוכנית טלוויזיה באתר יוטיוב

[10] קדם אירוויזיון 1982 | כאן 11 לשעבר רשות השידור, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:38:11)

[11] איש הגומי, דבר, 3 בדצמבר 1982

[12] אילנה באום, ⁨תיאטרון הכורסא הישראלי, מעריב, 19 במאי 1988

[13] יעקב העליון, ספר הכפר, מעריב, 23 בספטמבר 1976

[14] נורה וספואן, ארכיון פסטיבל עכו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

אין תמונה חופשית
לידה	1938 (בן 86 בערך) נצרת, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1963
עיסוק	במאי טלוויזיה, במאי תיאטרון
מקום לימודים	קולג' דה פרר סורבון
פרופיל ב-IMDb