מוסר אדונים ומוסר עבדים – הבדלי גרסאות

 

==היסטוריה==

לדברי ניטשה מוסר העבדים התעצב ב[[רומא העתיקה]], כאשר ה[[נצרות]] שהייתה כת חסרת כוח נדרסה ונוצלה על ידי בעלי כוח, ואזי כוח, עוצמה, ואומץ, נחשבו כטוב והעדרם כרע. הנוצרים המושפלים פיתחו אלטרנטיבה, והפכו את המושגים באופן לשוני. וטענו שהטוב הוא הכנוע, העניו, והחלש. ואילו החצוף, הדורס, הפוגע, הוא רע. במרוצת הזמן החלו האדונים לאמץ את זווית הראיה של העבדים, ומשכך שוב לא יכלו לשלוט בהם, ובכך הדיח מוסר העבדים את מוסר האדונים.{{הערה|[[חיים שפירא (מתמטיקאי)|חיים שפירא]], '''מחשבות לעת לילה''', [[כנרת זמורה ביתן]], [[2013]], עמוד 248}}