טומאת מדרס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ הוספת פרמטר ראשון תקני בתבנית:רמב"ם (תג) |
||
שורה 28:
* '''[[נידה]] ו[[זבה]]''' - אישה במהלך הו[[וסת]] החודשית נקראת "נידה", והיא "אב הטומאה" למשך שבעה ימים (כולל ימי הווסת עצמם), ובסופם עליה לטבול ב[[מקווה]]. אישה שמדממת שלושה ימים רצופים בזמן שלא צפתה ווסת נקראת "זבה". עליה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("שבעה נקיים"), ורק אז תוכל להיטהר בטבילה במקווה ובהקרבת קורבנות.
החומרות שקיימות בזב (מדרס, מעיינות והיסט) קיימים גם בנידה ובזבה, אלא שבהן ה"מעיינות" המטמאים כוללים את דם הווסת במקום הזרע, ונוספת חומרה נוספת - גבר המקיים [[יחסי מין]] עם נידה או זבה נקרא "בועל נידה", ונעשה "אב הטומאה" כמותן. אם כי, טומאתו קלה יותר, בכך שבעוד שהנידה עצמה עושה את משכבה ומושב ל[[אב הטומאה]], עושה הזב את משכבו ומושבו ל[[ולד הטומאה]] בלבד{{הערה|{{רמב"ם|טהרה|מטמאי משכב ומושב|ג|ב}}.}}.
קים הבדל בין טומאת זב לזבה: בעוד שדם זב ורוקו מטמאים רק כאשר הם לחים, הרי שדם נידה זבה ויולדת מטמאים בין לחים ובין יבשים{{הערה|{{רמב"ם|טהרה|מטמאי משכב ומושב|ב|א}}.}}.
* '''[[טומאת יולדת]]''' - אישה במשך השבוע שלאחר לידת בן, או שבועיים לאחר לידת בת, ובמהלך ימים אלו דינה כנידה לכל דבר ועניין. לאחר מכן מתחילה תקופה הנקראת '''ימי טוהר''' שבה היא טמאה בדרגה פחותה, שנמשכת שלושים ושלושה ימים בלידת בן וששים וששה ימים בלידת בת. לאחר מכן היא צריכה להקריב קורבנות.
* '''[[טומאת מצורע]] {{דרושה הבהרה}}
| |||