מנחת מאפה תנור – הבדלי גרסאות

* "רקיקי מצות משוחים בשמן" - הסולת עצמה נערכת כבצק דק ללא שמן, ומורחים את השמן עליה לאחר האפייה{{הערה|{{רמב"ם|עבודה|מעשה הקרבנות|יג|ט}}}}.

האדם לוקח כמות של [[עישרון]] סולת ו[[מידות ומשקלות תורניים#לוג, רובע|לוג]] שמן, מערבב אותם יחד מוסיף מים ומהם מכין עיסה ואופה אותה בתנור והיא "חלות מצות בלולות בשמן", ול"רקיקי מצות משוחים בשמן" מכין עיסה המורכבת מסולת עם מים בלבד ללא שמן, ואחרי הכנת העיסה והאפייה הוא מכסה את החלות בשכבת שמן, עד שכל לוג השמן נספג ברקיקים. לאחר מכן הופכים את החלות או הרקיקים לפתיתים בגודל של זית{{הערה|{{רמב"ם|עבודה|מעשה הקורבנות|יג|ח|ט}}}}.

לפי שיטת התוספות, ציווי מנחת מחבת, מרחשת ומאפה תנור, אינו על מעשה העשייה, הטיגון הבישול או האפייה, אלא רק על הבאת הקורבן, ומכיוון שכן אין חיוב כלל לאפות אותם דווקא בתנור המתכת היחיד שהיה בבית המקדש{{הערה|{{בבלי|זבחים|צה|ב}}.}}, אלא ניתן לאפות בכלי פרטי בבית. לעומת זאת, ה[[רמב"ם]]{{הערה|{{רמב"ם|עבודה|מעשה הקרבנות|יב|כג}}}} חלוק על כך, והוא פוסק, שרק ההכנות לאפייה, הטיגון והבישול היו בחוץ, אבל האפייה והטיגון עצמם היו בבית המקדש על כלי מיוחד שיוחד לכך: {{ציטוטון|כל המנחות טחינתן והרקדתן בחוץ. '''ולישתן ועריכתן ואפייתן בפנים'''. וכל מעשיהן כשרים בזר עד שיבואו לבית הקמיצה. '''ומחבת ומרחשת היו בעזרה'''. ושתיהם מכלי השרת ומקדשין. ותנור של מקדש של מתכת היה}}. בדומה כותב גם [[רש"י]], שכלי המחבת והרחשת, היו כלי שרת.