ההגנה – הבדלי גרסאות

חלק מלקחי [[מאורעות תרפ"ט]] היה לבנות מחדש את "ההגנה" כמסגרת כלל ארצית מאוחדת בעלת עתודה מרכזית, שניתן להפעילה בגמישות בכל יישוב שהותקף. אולם ההסתדרות הציונית התקשתה לתמוך בה כלכלית, והייתה נכונה למסור אותה לרשות [[הוועד הלאומי]] ולשתף את החוגים האזרחיים ביישוב בניהולה. החל מ-[[1930]] הועבר הפיקוד על "ההגנה" ל[[המפקדה הארצית|מפקדה הארצית]], גוף שהופקד על הניהול הפוליטי-אזרחי של הארגון והורכב משישה חברים (שלאחר מכן הורחב לשמונה), שהתחלקו בין אנשי ההסתדרות ובין אנשי המחנה האזרחי (נציגי התאחדות ה[[איכר]]ים, הסוחרים, וה[[ציונות רוויזיוניסטית|רוויזיוניסטים]]{{דרוש מקור|סיבה=לא מצאתי שכיהן במפקדהבעלי חברבתים רוויזיוניסטי}}והתעשיינים) בחלוקה שווה, כמעין ועדה [[פריטטיות|פאריטטית]] (המורכבת ממספר שווה של נציגים מכל צד). תפקידה של המפקדה הארצית היה ללבן יחדיו בעיות שונות שהועברו אליה. ב-1936 הוחלט למנות חבר נוסף, שיהיה נייטרלי, לתפקיד ראש המפקדה הארצית (רמ"א), וב-1939 הוקם להגנה [[מטה כללי]] עליו פיקחה המפקדה הארצית, שנועד לארגן ולהנהיג את הפעולות המבצעיות של הארגון. "ההגנה" הייתה כפופה מעתה ואילך למרות הנהגת היישוב - הוועד הלאומי ו[[הסוכנות היהודית]] בראשותו של [[דוד בן-גוריון]], שנחשב כמעין "מפקד העל" שלה, ולמעשה היה בה רוב (גם אם לא רשמי) לאנשי [[מפא"י]].{{הערה|יגאל עילם, '''התפתחות ארגוני המגן והמחתרת''', עמ' 217-216}}{{הערה|[[אביבה חלמיש]], '''מבית יהודי למדינה בדרך''' - היישוב היהודי בארץ-ישראל בין מלחמות העולם, כרך ב', הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2004, עמ' 121-122}}