שולמית לבנת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←ביוגרפיה: נעלה לפה את הכתבה מחדשות כאן כשתעלה לרשת |
מ תיקון קישור |
||
שורה 10:
ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] התפרסמה בשירים עבריים כמו, "שיר התופסת", "נערת תפוחי הזהב" וכן "סתיו בחלונות ובלבבי" ו"תל אל קאדי", שכתב [[אמיתי נאמן]]. בסוף [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] זכתה לתואר "זמרת המחתרות", בעקבות הקלטת שירי מחתרות. היה זה אוסף מהשירים של המחתרות "[[לח"י]]" וה"[[אצ"ל]]", בהם השירים "[[עלי בריקדות]]", "הם לא ישברו אותנו" השיר "[[חיילים אלמונים]]" (שכתב [[אברהם שטרן (יאיר)]] ב-1932), והפך להיות ל[[המנון]] האצ"ל ולאחר מכן המנון הלח"י. בריאיון עיתונאי טענה כי מאז שהקליטה שירים אלה הוחרמה על ידי תעשיית המוזיקה. בעקבות ההחרמה, מצאה את עצמה מופיעה בעיקר מול ותיקי המחתרות וקבוצות תיירים, עד שהחליטה לפרוש באופן כמעט מוחלט. מאז, היא מופיעה מדי פעם; בעיקר לצד הופעותיה של להקת המחול של [[יונתן כרמון]].
הייתה פעילה פוליטית במפלגות ה[[ימין (פוליטיקה)|ימין]] בישראל. כתבה וערכה כמה ספרים, וביניהם "השמים קרובים יותר". משנת [[1985]], מנהלת לבנת את "המדרשה הלאומית ע"ש רנה מור" שב[[מצודת זאב]] בתל אביב. בשנת [[2020]], כשהיא בת 90, היא הוציאה אלבום חדש{{הערה|[https://m.maariv.co.il/culture/music/Article-753232 דודי פטימר מראיין את שולמית לבנת, מעריב]}}.
שולמית לבנת הייתה נשואה לעוזי (עזריאל), עד למותו ב-2015. היא אמה של השרה [[לימור לבנת]]. בנה השני, נעם לבנת, [[חוזר בתשובה]] שהתפרסם כאשר דיבר על שאיפה למדינה יהודית בגבולות התנ"ך, וכן קרא לסרב פקודה בעת [[תוכנית ההתנתקות|פינוי גוש קטיף]] ואף הקים את ארגון הסרבנות "[[מטה חומת מגן]]" הפועל לסרב פקודות אשר עוסקות בפינוי התנחלויות . בנו של נעם, בן יוסף{{הערה|{{לעד|41753|בן יוסף לבנת}}}}, נרצח ב[[קבר יוסף]] ב[[שכם]] בידי [[המשטרה הפלסטינית|שוטרים פלסטינים]]. התגוררה ב[[רמת גן]]{{הערה|שם=עיתון}} ובגיל 91 עברה להתגורר ב[[חוות סקאלי]] לצד משפחת נכדתה.
| |||