אפקט בוהר – הבדלי גרסאות

הוסרו 63 בתים ,  לפני 15 שנים
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
'''אפקט בוהר''' הוא תכונה של [[המוגלובין]] שתוארה לראשונה ע"י [[פיזיולוג|הפיזיולוג]] הדני כריסטיאן בוהר ב-[[1904]]. בגלל אפקט בוהר, עלייה ברמת [[פחמן דו-חמצני|הפחמן הדו-חמצני]], ירידה ב-[[pH]] או [[טמפרטורה]] עולה גורמים לזיקת החמצן להמוגלובין לרדת.
 
אפקט זה מקל על העברת [[חמצן]] כאשר [[המוגלובין]] קושר חמצן [[ריאות|בריאות]], אבל משחרר אותו [[רקמה|ברקמות]], ובמיוחד ברקמות שצריכות חמצן בכמויות גדולות. כשרמת [[מטבוליזם|המטבוליזם]] של רקמה עולה, היא מייצרת יותר פחמן דו חמצני. הפחמן הדו חמצני הופך במהירות למולקולות [[ביקרבונט]] [[פרוטון|ופרוטונים]] חומציים ע"י האנזים קרבוניק אנהידראז:
 
CO<sub>2</sub> + H<sub>2</sub>O → H<sup>+</sup> + HCO<sup>-</sup><sub>3</sub>
 
דבר זה גורם ל-pH ברקמה לרדת, ולפיכך מגדיל את שחרור החמצן מההמוגלובין, מה שמאפשר לרקמה לקבל כמות חמצן העונה על דרישותיה.
דבר זה הגיוני כיוון שריכוז פחמן דו חמצני גבוה וסינתזה הולכת וגוברת של [[חומצה לקטית]] מתרחשים כאשר שרירים צריכים כמות חמצן גדולה. שינוי זיקת החמצן להמוגלובין היא דרכו של הגוף להסתגל במהירות לבעיה זו.
 
בהמוגלובין [[הירושימה]] אפקט בוהר מעומעם באופן שלחמצן יש זיקה הרבה יותר גבוהה להמוגלובין ורקמות בגוף עשויות לסבול מחוסר חמצן בעקבות מאמץ גופני.
 
[[קטגוריה: רפואה]]
159,349

עריכות