משבר הרובל (1998) – הבדלי גרסאות

לאחר [[התפרקות ברית המועצות]] [[הפרטה|הפריטה]] ממשלת רוסיה את החברות הממשלתיות ואת נכסי המדינה החשובים ביותר, במקרים רבים במחירים שלא שיקפו את ערכם הריאלי. תהליך ההפרטה נעדר את השקיפות הנדרשת מהליך כזה. נוספו על כך קשיים שהציבו ה[[האספה הפדרלית של רוסיה|פרלמנט]] וקבוצות כוח שונות על המעבר הסדיר ל[[כלכלת שוק]]. רוסיה, ש-80% מהייצוא שלה הוא חומרי גלם ([[מתכות]] שונות, [[נפט]], [[גז טבעי]], [[עץ (חומר גלם)|עץ]]) תלויה ומושפעת מאוד ממחירי מוצרים אלו בעולם. בשנת [[1998]] היו מחירי מוצרים אלו נמוכים (12$ לחבית [[נפט]] בעת המשבר). הממשל הרוסי, שמסיבות שונות חסרו לו מקורות הכנסה ([[העלמת מס]] מסיבית, מערכת גבייה לא יעילה) מכר לאורך שנות ה-90 [[איגרת חוב|אגרותאיגרות חוב]] ב[[ריבית]] אסטרונומית כדי לממן את הגירעון התקציבי הכרוני. הממשלה ניסתה לחזק את [[רובל |המטבע המקומי]] ולהילחם בבריחת ההון על ידי העלאת הריבית ל-150% לצורך משיכת משקיעים לקניית אג"ח ממשלתיות (GKO), אך הדבר לא הועיל: המשבר האסייתי ומחירי הנפט הנמוכים וסביבת השקעות בעייתית גרמו למשקיעים להוציא את הונם מהמדינה. ביולי העבירה [[קרן המטבע הבינלאומית]] הלוואת חירום של 22.6 מיליארד דולר לרוסיה.

התשלומים לבעלי אגרותאיגרות חוב ממשלתיות בוצעו לפי מפתח 1:100. הנפגע העיקרי היה הבנק השווייצרי "[[קרדיט סוויס]]" ששלט על 40% משוק אגרותאיגרות החוב מסוג זה.