וסט אנד (רובע) – הבדלי גרסאות

לאחר ניצחון בריטניה ב[[המלחמות הנפוליאוניות|מלחמות הנפוליאוניות]], הפכה בריטניה ל[[מעצמת-על]] ול[[אימפריה]] הגדולה בעולם. [[ג'ורג' הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' הרביעי]], שמשל על בריטניה כ[[עוצר (שליט)|עוצר]] (ריג'נט), דרש שלאימפריה תהיה [[עיר בירה]] ראויה לשמה, ולא אוסף מגובב של עיירות (הסיטי, [[הסיטי של וסטמינסטר]] וכיכרות הווסט-אנד). בד בבד, ב-[[1811]] פקעו זכויות [[חכירה]] של קרקעות באזור, שאיפשרו שינוי באופי הווסט-אנד על ידי סלילת שדרה אימפריאלית ([[רחוב ריג'נט]]) המובילה ל[[פארק]] ושכונת מגורים, שנבנו אף הם בסגנון רומאי-אימפריאלי ([[ריג'נטס פארק]]). בניגוד ל[[תוכנית אוסמן להתחדשות פריז]], שהייתה מפעל ממלכתי בשליטה ממשלתית, בוצעה תוכנית העוצר על ידי [[יזם|יזמים]] פרטיים. התוכנית תרמה לשינוי באופי האזור מעיירות מנומנמות לעיר שוקקת ועשירה ומרכז תרבותי.

 

 

בסוף [[המאה ה-19]] ובראשית [[המאה ה-20]] החלה [[הרכבת התחתית של לונדון]] להוביל מאות אלפי קונים וקונות מהפרברים אל בתי המסחר של הווסט אנד שם הוקמו באותה עת בתי ה[[חנות כלבו|כלבו]] הגדולים הראשונים שכללו בנוסף למסחר גם [[בית קפה|בתי קפה]] ו[[בית תה|תה]], חדרי קריאה, פינות לכתיבה ומנוחה ומועדוני נשים. כך הפך הווסט אנד למרחב עירוני מוגן ובטוח לבילוי חופשי עבור נשים מהמעמד הבינוני שנעו בגפן. הרחובות התמלאו ב[[חלון ראווה|חלונות ראווה]] גדולים ומפוארים ובכרזות [[פרסומת]].