ניכוי מס במקור – הבדלי גרסאות

מנגנון ניכוי המס במקור בשוק ההון בארץ מתקדם יחסית למקובל בעולם, באופן שבו המנכים מבצעים ניכוי מס מרווחי הון, כולל התחשבות בעלויות של ניירות הערך בתקופה שבה הלקוח החזיק בניירות אצל חבר בורסה אחר, וזאת על ידי דיווח של עלויות ניירות הערך בזמן העברת תיק בין חברי בורסה. מנגנון זה קיים משנת 2003 אז נכנסה לתוקף הרפורמה שידועה בשם [[רפורמת בכר]] (תיקון מס' 169 לפקודת מס הכנסה), בעוד שבארצות הברית למשל רק בשנת 2010 פורסמו כללים ליצירת מנגנון כזה שייכנסו לתוקף בעתיד.

 

 

מכיוון שלמנכה בשוק ההון קיים מידע מדויק לגבי הרווח/ההפסד שנוצר ללקוח ניתנה לו גם ההרשאה לקזז הפסדים שנוצרו בתיק ניירות הערך כנגד חבות המס בגין ריבית ודיבידנד מניירות ערך. זאת אומרת שלקוח שנוצר לו הפסד ממכירת [[נייר ערך]] לא ינוכה לו מס בגין הכנסות ריבית ודיבידנד מניירות ערך עד לגובה ההפסד. חישוב זה נעשה על בסיס שנתי, כך שהפסד שלא נוצל עד לתום השנה אינו מועבר לשנה הבאה, וניצולו מחייב הגשת דוח שנתי לרשות המיסים.