טלגרפיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
MoriCher (שיחה | תרומות)
מ קישורים פנימיים
עריכה ושכתוב
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
שורה 2:
'''טלגרפיה''' היא דרך [[שידור]] הודעות כתובות מבלי שההודעה נישאת על גבי עצם פיזי. הגדרה זו כוללת דרכים חדשות שנוצרו להעברת נתונים כמו [[פקס]], [[דואר אלקטרוני]] ו[[תקשורת מחשבים]] באופן כללי ([[טלגרף]] הוא מכשיר לשליחת וקבלת הודעות למרחקים מעל קווי טלפון, דוגמה לסוג של טלגרפיה. המלה טלגרף מתייחסת לטלגרף החשמלי).
[[קובץ:Teleprinter.JPG|שמאל|ממוזער|250px|טלפרינטר]]
לפניעד שהגיע ה[[אינטרנטשנות השמונים]] לשימוש כללי, הודעות טלגרפיה שהיו ידועות כטלגרמה (telegram) או '''"מברק"''' - (חידושו של [[אליעזר בן-יהודה|בן יהודה]]) היו ידועות כטלגרמה (telegram) או ככבלגרמה (cablegram). הודעות טלגרמה נשלחונשלחות באמצעות רשת ה[[טלקס]] (Telex), רשת מנותבת של [[טלפרינטר]]ים (Teleprinters) הדומה לרשת הטלפונים, והיו ידועות כהודעות טלקס. בימים שקדמו לשרותי הטלפוניה ארוכת הטווח (שיחות חוץ ובינלאומיות) שרותי הטלגרף היו נפוצים מאד. הודעות טלגרמה היוו דרך לאישור עסקאות, לקבלת מידע עדכני (לדוגמה, מחירי סחורות), ולהעברת הודעות מהירות (לדוגמה, ידיעות עיתונאיות שנשלחו על ידי כתבים) ואף שימשו לתקשורת בתוך מערכות השלטון במדינות רבות.
 
==טלגרפים אופטיים וסימני עשן==
{{ערך מורחב|איתות}}
אמצעי הטלגרפיה הראשונים היו טלגרפים אופטיים, שכללו שימוש ב[[איתות עשן|סימני עשן]] ו[[משואה (איתות)|משואות]],. אלההשימוש היובמשואות קיימיםב[[תקופת מימיבית קדםשני]] מתואר במפורט במשנה{{הערה|{{משנה|ראש השנה|ב|ג}}}}.
למשל, בתקופה בה קבעו את [[הלוח העברי]] על פי ראיית [[מולד לבנה|מולד הירח]], היה [[ראש חודש|ראש החודש]] העברי נקבע על ידי ה[[סנהדרין]] שחקרו [[עדות|עדים]] שהעידו שראו את המולד. לאחר מכן היו מעבירים את הידיעה לכל הקהילות היהודיות על ידי הדלקת משואות בראשי ההרים.
 
טלגרף אופטי מודרני יותר הוא רשת [[סמפור (איתות)|סמפור]] (Semaphore) שהומצאה על ידי [[קלוד שאפה]] והופעלה בצרפת בין השנים [[1792]] ל- [[1846]]. הרשת סייעה ל[[נפוליאון]], מהוהשיטה שהביא לחיקויההתפשטה ב[[אירופה]] וב[[ארצות הברית]]. רשת הסמפור המסחרית האחרונה נותרה פעילה ב[[שוודיה]] עד לשנת [[1880]].
 
סמפורתקשורת בסמפור הייתה מהירה יותר (במובן של 'הספקת"מספר [[רוחבמילים פס]]ליחידת גבוה יותר'זמן") מאשר איתות בעשן, שימוש במשואות או [[מגדלור]], ולא דרשה שימוש ב[[דלק]] כלשהו. רשת הסמפור העבירה מסרים מהרמיידיים יותר (במובן של 'קילומטרים"זמן לשעה'משליחה עד קבלה") משליחי דואר, ושירתה אזורים שלמים. אולם היה צורך במפעילים ומגדלים כל 30 ק"מ, ושלחהוקצב התקשורת המעשי היה לכל היותר כשתי מילים לדקה. היההשיטה היתה זהשימושית שימושיעבור לממשלותממשלות, אך יקרלא מדיאיפשרה לשימוששימוש מסחרי. היה זה הטלגרף החשמלי שהוריד את מחיר משלוח ההודעות.
 
==טלגרף חשמלי==
[[קובץ:Telegrafo.png|ממוזער|250px|שמאל|]]
ה[[טלגרף]] החשמלי המסחרי הראשון נבנה על ידי סר [[צ'ארלס ויטסטון]] (Charls Weatstone) ונכנס לשרות הרכבות האנגלי בשנת [[1838]]. טלגרף חשמלי נרשם כפטנט בארצות הברית בשנת [[1842]] על ידי [[סמואל מורס]], שעוזרו [[אלפרד וייל]] פיתח את סימני ה[[אלפבית]] של [[קוד מורס]]. הוא נפרש במהירות בשני העשורים הבאים. הטלגרף החשמלי איפשר משלוח הודעות במחיר נמוך מספיק לשימושים מסחריים.
 
קו הטלגרף הטראנס אטלנטי הראשון הושלם בהצלחה ב-[[27 ביולי]] [[1866]] ואיפשר לראשונה תקשורת טלגרפיה טראנס אטלנטית. התפתחות נוספת התרחשה ב-[[9 באוגוסט]] [[1892]], כאשר קיבל [[תומאס אלווה אדיסון]] פטנט על הטלגרף הדו-כיווני.
המטרה המתמשכת בפיתוח הטלגרפיה היא הפחתת עלות משלוח הודעה באמצעות הפחתת השימוש בעבודה פיזית, או הגדלת קצב משלוח ההודעות. היו ניסויים רבים בשימוש במחוונים נעים, וכן מגוון אפנונים חשמליים. אולם רובם היו מסובכים ובלתי אמינים.
 
טכנולוגית הטלגרפיה התפתחה עם התרחבות השימוש. המטרה היתה הגדלת מספר ההודעות שניתן לשלוח על התשתיות הקיימות כדי לעמוד בביקוש הגואה בעלויות נמוכות ככל האפשר. לצורך כך פותחו טכנולוגיות שהחליפו עבודה ידנית במיכשור מכני וחשמלי, הגדילו את קצב השידור, וניצלו את ערוצי התקשורת (כולל תקשורת אלחוטית) טוב יותר. במקביל לכך נצבר ידע תאורטי על הגורמים המגבילים את התקשורת ונפרשו תשתיות חדשות ומשופרות.
עם המצאת הטלפרינטר (Teleprinter), איפנון טלגרפי הפך אוטומטי לחלוטין. המכשירים הראשונים השתמשו ב[[קוד בודו]] (על שם אמיל בודו), קוד בן 5 [[סיבית|סיביות]]. קוד זה הפיק 32 סימנים בלבד, לכן שניים מהתווים הוגדרו כתווי בקרה, בעלי אופי דומה לזה של ה[[מקש Shift]] שבמקלדת, כלומר לעבור למערכת חלופית של סימנים. עוד שלושה תווי בקרה משותפים לשתי מערכות הסימנים, כך שבסך הכול מאפשרת שיטה זו ייצוג של 2X27=54 סימנים שונים, וזה מספיק לאותיות (גדולות בלבד), ספרות ו[[פיסוק|סימני פיסוק]].
 
עם המצאת הטלפרינטר (Teleprinter), איפנוןאיתות טלגרפי הפךנעשה אוטומטימהיר, לחלוטיןאמין, ופשוט יותר לשימוש. המכשירים הראשונים השתמשו ב[[קוד בודו]] (Baudot, על שם אמיל בודו), קוד בן 5 [[סיבית|סיביות]]. קוד זה הפיק 32 סימנים בלבד, לכן שניים מהתווים הוגדרו כתווי בקרה, בעלי אופי דומה לזה של ה[[מקש Shift]] שבמקלדת, כלומר לעבור למערכת חלופית של סימנים. עוד שלושה תווי בקרה משותפים לשתי מערכות הסימנים, כך שבסך הכול מאפשרת שיטה זו ייצוג של 2X27=54 סימנים שונים, וזה מספיק לאותיות (גדולות בלבד), ספרות ו[[פיסוק|סימני פיסוק]].
 
תעשיית התעופה עדיין משתמשת במערכת טלפרינטרים על גבי רשת סיטה (SITA). לדוגמה: מערכת PARS - Programmable Airline Reservation System משתמשת עדיין בקוד בעל 6 סיביות מוזזות הדומה לקוד המקורי, בגלל הדרישה ל-8 ביטים בלבד לתו.
 
פותחה מערכת תזמון תקנית עבור טלקומוניקציה. מצב הקו הוגדר כמצבם החשמלי של החוטים. בדרך זו זוהתה מיד "נפילה" של קו. הסימנים נשלחו על ידי שליחת "ביט אתחול" שגרם לביטול המתח על הקו והעברתו ל"מצב סימן" (mark state). ביט האתחול גרם להפעלת גלגל מחליף המופעל על ידי מנוע בעל מהירות מדויקת (שהוחלף מאוחר יותר בציוד דיגיטלי). הגלגל מחליף חילק את הביטים מקו התקשורת לסדרת ממסרים ש"לכדו" את הביטים. "ביט עצירה" נשלח כדי לוודא כי לגלגל מחליף יש מספיק זמן לעצור ולהתכונן לסימן הבא. ביט העצירה הפעיל את מנגנון ההדפסה. לעיתים, נשלחו שני ביטים לעצירה כדי לוודא עצירה ומניעת רעידות של המנגנון.
 
קו הטלגרף הטראנס אטלנטי הראשון הושלם בהצלחה ב-[[27 ביולי]] [[1866]] ואיפשר לראשונה תקשורת טלגרפיה טראנס אטלנטית. התפתחות נוספת התרחשה ב-[[9 באוגוסט]] [[1892]], כאשר קיבל [[תומאס אלווה אדיסון]] פטנט על הטלגרף הדו-כיווני.
 
==טלקס==
[[קובץ:Stamp of Israel - Postal Activities - 500mil.jpg|150px|ממוזער|שמאל|[[בול]] טלקס משנת [[1959]]]]
עד [[1935]] ניתוב הודעות היווה את המחסום הגדול האחרון ל[[אוטומציה]] מלאה. בשנות [[1920]] ספקי טלגרפיה גדולים פיתחו מערכת שהשתמשה בחוגה הדומה לחוגת הטלפון ואיפשרה חיוג וחיבור בין מכשירי טלפרינטר. מכשירים אלה נקראו טלקס (Telex) ורשת טלפרינטרים העולמית שעבדה לפיהם, נקראה '''רשת הטלקס'''. מכשירים אלו חייגו תחילה באמצעות חוגה ואז שלחו הודעות בקוד בודו. ההבדל המשמעותי בין הטלקס לטלפרינטר כללהיה רשת ניתוב ממותגת, אשר התבססה במקור על [[חיוג מתקפים]] טלפוני.
מערכות טלקס מנותבות אלו (“Type A”) הפכו את משלוח ההודעות מקצה לקצה לאוטומטי.
 
[[הרייך השלישי]] פיתח את רשת הטלקס בעלת הכיסוי הרחב וניהל באמצעותה את המינהל שלו.