א-ספאח – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים |
|||
שורה 14:
על מנת לבסס את שלטונו ולמנוע תפיסת כוח מחודשת של בית אומיה, הזמין אבו אל-עבאס את כל החברים הנותרים בבית אומיה לארוחת ערב, שבמהלכה הכה את כולם למוות. אירוע זה הקנה לו את הכינוי "א-ספאח" – שופך הדם. בן שושלת אומיה היחיד ששרד את המתקפה, [[עבד א-רחמן הראשון]], נמלט ל[[אל-אנדלוס]], ושם המשיך את השושלת ל-300 שנים נוספות.
אחרי הניצחון על בית אומיה, עסק אבו אל-עבאס בעיקר בייצוב שלטונו ובניית הח'ליפות. למרות כינויו ומדיניותו כלפי בני אומיה, מדיניותו באופן כללי הייתה מאופיינת בסובלנות ופתיחות יחסית כלפי מיעוטים – [[יהודים]], [[המינות הנסטוריאנית|נסטוריאנים]] ו[[פרסים]] היו מיוצגים בממשלו. אל-עבאס עודד חינוך ו[[נייר]] הגיע לאימפריה האסלאמית בתקופתו. סדנאות ייצור הנייר הראשונות הוקמו ב[[סמרקנד]] ועבדו בהן [[סין (אזור)|סינים]] אשר נלקחו כשבויים ב[[קרב
מדיניות מהפכנית זו של אבו אל-עבאס הגיעה גם לצבאו. בניגוד למדיניותם של בני אומיה, אל-עבאס התיר (ואף עודד) את גיוסם של לא-מוסלמים ולא-ערבים לצבא. אחד ממפקדי צבאו החשובים היה [[אבו מוסלים]], פרסי ובן לאב מאמין [[זורואסטריות|זורואסטרי]], ששירת בצבאו עד [[755]].
| |||