|
==סיבות לאימוץ==
===סיבות שכיחות למסירה לאימוץ===
איתי יגבר מה קורה
מרבית הילדים נמסרים לאימוץ משום שהוריהם הביולוגיים החליטו שאינם יכולים לדאוג לילד כראוי. במרבית מדינות העולם יש לרשויות החוק סמכות להפקיע ילדים מחזקת הוריהם ולמסרם לאימוץ במשפחה אחרת, או ל[[משפחה אומנת]], במקרים בהם ההורים הביולוגים אינם מסוגלים (לדעת הרשויות) לדאוג לילד כראוי. חלק קטן יחסית מהילדים המאומצים הם יתומים, שהוריהם נפטרו בטרם בגרו הילדים. ב[[יהדות]], אימוץ ילדים יתומים הוא [[מצווה]], אם כי בשונה מהחוק בישראל ובמדינות אחרות בעולם, אימוץ על-פי ההלכה אינו מבטל את הזיקה המשפטית בין הילד לבין הוריו הביולוגיים. חלק אחר הוא ילדים שננטשו בידי הוריהם בבית-החולים לאחר לידתם, בדרך כלל משום שנולדו מחוץ ל[[נישואין]], או שנולדו בעלי [[מום]]. נטישת ילדים בבית החולים מהווה במרבית המדינות [[עבירה פלילית]].
*
במקרים מסוימים ילדים אומצו על ידי משפחות לאחר שהופקעו מרשות הוריהם הביולוגיים בשל יחס פטרוני של השלטון ל[[תרבות]] ההורים. ה[[אבוריג'ינים]] ב[[אוסטרליה]] סבלו בעבר ממדיניות כזו, כמו גם ה[[אינדיאנים]] ב[[ארצות הברית]] וב[[קנדה]] ועוד.
לעיתים קורה כי הורים, שמסרו את ילדיהם לאימוץ, חוזרים בהם. בחלק ממדינות העולם, חוקי האימוץ מאפשרים פרק-זמן מסוים בו יכולים ההורים הביולוגיים לשנות את דעתם ולקבל את ילדם בחזרה לחזקתם. בשנת [[2004]] הגיע מקרה כזה לכותרות ב[[ישראל]], לאחר שאם ביולוגית ביקשה לקבל את בנה בחזרה, וההורים המאמצים התנגדו להחזירו, והתנהל מאבק משפטי בין הצדדים. למעשה, מאבקים מסוג זה אינם נדירים, אולם בדרך-כלל מוטל עליהם חיסיון משפטי מלא, מתוך שיקולי [[טובת הילד]].
===סיבות שכיחות לקבלת ילד מאומץ===
מרבית ההורים המאמצים מעוניינים לאמץ תינוקות בני יומם, שהם בני הגזע של ההורים המאמצים וחסרי לקות. מדינות שונות מציגות מגבלות ודרישות שונות להורים כדי שיוכלו לאמץ תינוק חסר לקות. בשל הביקוש הרב לאימוץ תינוקות חסרי לקות על מי שמאמץ אותם יש להוכיח חוסן כלכלי ולעמוד בדרישות נוספות. חלק מהסיבה לדרישות אלו הן שעל הרשויות להוכיח שהן מספקות לילדים משפחה מוצלחת יותר מהמשפחות שמהן הן מפקיעות ילדים. מנגד, הביקוש הנמוך לאימוץ ילדים שעברו את גיל חמש ולילדים בעלי מום, הופכים את הרשויות לפחות בררניות עבור המשפחות המאמצות ילדים אלה. יתרה מזו, אמוץ ילד בעל לקות מקנה במדינות רבות קיצבה קבועה עבור המשפחה המאמצת והטיפולים הרפואיים של ילד שאומץ אחרי שאובחן כבעל לקות הם על חשבון המדינה.
ישנן מדינות שהחוק בהן אוסר את מסירתו לאימוץ של ילד להורים בני דת שונה מהוריו המקוריים, בין אם המאמצים הם אזרחי אותה מדינה ובין אם לא. דוגמה למדינה כזו היא [[הודו]].
ההורים המאמצים הם בדרך-כלל זוגות נשואים חשוכי ילדים, מטעמי [[עקרות]] או מטעמי [[נטייה מינית]]. עם זאת, יש הבוחרים באימוץ מסיבות [[אידאולוגיה|אידאולוגיות]], ובהם גם אנשים שלא מעוניינים להביא לעולם ילדים ביולוגיים ודוגלים בסוג של [[אלהורות]]. מאבקים משפטיים רבים נערכים במדינות שונות בעולם כדי לאפשר גם לזוגות [[הומוסקסואליות|חד-מיניים]] המקיימים [[תא משפחתי]] לאמץ ילדים. בישראל, לדוגמה, התיר [[פסק דין ירוס-חקק נגד היועץ המשפטי לממשלה]] לזוג [[לסביות]] לאמץ האחת את ילדי רעותה.
==הביקוש הגבוה לאימוץ ילדים והתפתחות שוק שחור בתום מלחמת העולם השנייה==
בשנים שלאחר [[מלחמת העולם השנייה]] הביקוש לילדים מאומצים בישראל ובעולם היה גדול מאוד. הסיבות לכך היו מגוונות - נשים רבות לא יכלו ללדת בעיתן בזמן המלחמה. בעיות התזונה, התנאים הקשים של המלחמה ועבודה במפעלי תעשייה הגדילו את אחוזי [[עקרות|העקרות]]. זוגות רבים ב[[מזרח אירופה]], כולל יהודים איבדו את ילדיהם וניסו להקים משפחה חדשה בתום המלחמה. לאחר שהצליחו להתבסס מבחינה כלכלית פנו זוגות אלה לאימוץ ילדים, בעיקר בשנות ה-50. כמו כן בגלל פופולריות של האימוץ נעלמו עכבות חברתיות שמנעו את האימוץ גם בחברות שמרניות יותר. זמן מה לאחר המלחמה ביקוש זה לילדים קיבל מענה של יתומי מלחמה, אבל זרם זה של ילדים פסק במהירות והביקוש היה גדול בהרבה מההיצע.{{הערה|שם=בונדי|{{דבר|רות בונדי|דרושים ילדים לאימוץ|1955/04/15|01800}}}}
בשנת 1955 העריכה העיתונאית [[רות בונדי]] כי בארצות הברית יש מיליון זוגות הורים המחפשים תינוק לאימוץ, לעומת 53 אלף תינוקות הנמסרים לאימוץ בצורה חוקית בכל שנה. דבר זה יצר [[שוק שחור]] של מאות מתווכים שונים כמו סוכנויות אימוץ עורכי דין ואחרים לשם אימוץ תינוקות. מחיר ילד נע בין 300 עד 2000 דולר. סוכניות האימוץ האלה לא מצאו מספר מספיק של תינוקות לאימוץ בתוך ארצות הברית ולכן הקימו רשת ענפה לשם הברחת ילדים מקנדה. ידוע כי זוגות יהודים מארצות הברית פנו אל מוסדות הסעד בישראל בתקווה כי בישראל יהיה קל יותר להשיג ילד.{{הערה|שם=בונדי}}
בונדי העריכה כי מספר הזוגות המבקשים לאמץ ילדים בישראל גדול פי 5 עד פי 7 ממספר הילדים שנמסרים לאימוץ בצורה חוקית. במספר מקומות בישראל ביקשו לסגור את רשימת המבקשים בגלל עודף ביקוש. כללי האימוץ דרשו פרנסה קבועה, מקום מגורים, מצב בריאותי תקין של שני ההורים ו"רמה מוסרית והשכלתית נאותה". עם זאת הורים יכלו לחכות שנים בתור לפני שקיבלו ילד, ולא היה ביטחון שיקבלו ילד כלל בגלל עודף הביקוש. מי שהתעייפו מצפייה של שנים או שחששו כי תורם יגיע רק כשיהיו זקנים מדי, ניסו להשיג ילד בדרכים אחרות - כמו רופא מיילד שנתקל באמהות לא נשואות או באמצעות מנהלת מוסד ילדים. אם ערוץ זה לא היה זמין היו הורים שפנו לשוק החופשי בניסיון לשלם למי שישיג להם ילד.{{הערה|שם=בונדי}}
==איחוד==
לילדים מאומצים רבים, כמו גם להורים ביולוגיים שילדיהם נמסרו לאימוץ (ברצונם או בניגוד לרצונם), יש רצון טבעי לפגוש בבני משפחתם הביולוגית. בישראל, ילד מאומץ שהגיע לגיל 18 יכול לפתוח את '''תיק האימוץ''' הממשלתי, בו רשומים פרטי משפחתו הביולוגית, ואם גם הוריו הביולוגיים מעוניינים בכך, הוא יוכל לפגשם.
תיקי האימוץ נשמרים, בין השאר, כדי למנוע [[גילוי עריות]] שלא מדעת בין ילדים מאומצים לקרובי משפחתם הביולוגית.
==אימוץ בישראל==
{{ערך מורחב|חוק אימוץ ילדים}}
ב[[ישראל]] מוסדר אימוץ ילדים בחוק אימוץ ילדים התשמ"א-1981 ומטופל על ידי ה[[שירות למען הילד]]. [[חוק עבודת נשים]] מקנה להורה מאמץ זכויות דומות ביסודן לאלה של הורה ביולוגי, כגון הזכות לחופשת אימוץ (המקבילה ל[[חופשת לידה]]), והזכות לקיצור יום העבודה.
בישראל מיעוט יחסי של ילדים ותינוקות שנמסרים לאימוץ. כתוצאה מכך המבקשים לאמץ תינוקות נאלצים להמתין שנים ארוכות עד למימוש בקשתם. שירות האימוץ מגדיר שתי קבוצות של ילדים - תינוקות שהם ילדים מגיל 0 עד שנתיים, וילדים מעל גיל 2, קבוצה זו נקראת "צרכים מיוחדים." ילד נחשב בעל "צרכים מיוחדים" כאשר הוא מעל גיל שנתיים וזקוק להורים קבועים. יכול להיות שבנוסף הילד מתמודד עם איחור בהתפתחותו, בעיה בריאותית או כל עניין אחר שזקוק לטיפול מעל הטיפול הרגיל שהורים מעניקים לילדיהם.
בשנת 2011 ערך [https://brookdale.jdc.org.il/ מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל] [https://brookdale.jdc.org.il/publication/adoption_with_connections/ מחקר מלווה] לתוכנית "מאימוץ ילדים לקהילת האימוץ". בעקבותיו פורסמו שני דוחות, הדוח [https://brookdale.jdc.org.il/publication/expanding-adoption-opportunities-children-risk/ הראשון] מציג סקירת ספרות על אימוץ ילדים בסיכון ועל האפשרויות להרחבת האימוץ והשירותים התומכים באימוץ. בדוח גם מידע שעלה מראיונות עם קובעי מדיניות ואנשי מקצוע. ה[https://brookdale.jdc.org.il/publication/expanding-adoption-opportunities-case-studies-open-adoption-fost-adoption/ דוח השני] מתאר מחקר איכותני על מקרי אימוץ הלכה למעשה משני מודלים של אימוץ, חדשים יחסית בארץ: אימוץ עם קשר ("אימוץ פתוח") ואימוץ על ידי משפחות אומנות. מטרתו של דוח זה היא לספק מידע שיסייע בהרחבת מענה האימוץ לילדים רבים יותר ובשיפור השירותים לתמיכה בקהילת האימוץ. בעקבות דוח זה פורסם [https://brookdale.jdc.org.il/publication/adoption_with_connections/ מאמר] העוסק באימוץ עם קשר.
משך ההמתנה לאימוץ ילד או תינוק: קשה מאוד לקבוע כמה זמן מועמדים ימתינו עד סיום השלבים של אבחון ואישור עד שיקבלו הצעת ילד/ה לאמץ. הדבר תלוי ביכולות ונכונות של המועמדים לאמץ מול הנתונים והצרכים של התינוקות והילדים אשר זקוקים להורים מאמצים.
קריטריונים לאישור מועמדות לאימוץ:
* זוג נשוי – מגורים משותפים שנתיים לפחות.
* פונים יחידים - החוק קובע כי האימוץ הוא על ידי זוג נשוי. מאמצים יחידים מועמדים לקבלת [[קטינים]] אשר לא נמצא זוג נשוי אשר הביע רצונו לאמץ את הקטין.
* גיל – הפרש הגילים בין הילד ובין המבקש אינו עולה על 43 שנה לשני בני הזוג ואינו פחות מ-18 שנה.
* השכלה – 12 שנות לימוד לפחות.
* הכנסה – קבועה ובגובה [[שכר ממוצע]] במשק לפחות.
* תנאי מגורים – סבירים, בהם אפשרות להציע לילד חדר משלו.
* גיליון פלילי - ללא הרשעה בעבירה נגד קטינים ובעבירות מין או עבירות אלימות. לגבי עבירות אחרות, כל עבירה נבדקת.
* בריאות – נפשית ופיזית.
* תפקוד משפחתי וזוגי – תקין
* תפקוד חברתי – תקין.
* פתיחות ויכולת להתמודדות עם משימות האימוץ.
| 