ורוד – הבדלי גרסאות

פרשנות התוצאות כמבטאות שוני ביולוגי ספגה ביקורת מצד חוקרים אחרים. הוורוד הוא אדום מעורב ב[[לבן]] כלומר בעל טוהר ספקטרלי נמוך, מחקר שבדק את מיקוד הראיה של פעוטות בכתמי צבע הראה כי בגיל הרך אין כלל יכולת הבחנה בין צבעי פסטל כוורוד או תכלת לבין סתם לבן והילדים מעדיפים צבעים "חזקים" כאדום או כחול. עוד מתברר כי אין הבדל בין בנים לבנות בנכונותם להתמקד בצבעים שונים. גם הבנים וגם הבנות מגלים העדפה ברורה לכחול, במקום השני נמצא ה[[סגול]] ואחר כך האדום. הירוק והצהוב זוכים לפופולריות הנמוכה ביותר בקרב הפעוטות ללא קשר למין{{הערה|1=Iris Zemach et al; Infant color vision: Prediction of infants’ spontaneous color preferences; Vision Research 47 (2007) 1368–1381}}. החוקרת שרה טורגון (Sarah M. Turgeon) בדקה את ההבדלים בהעדפות הצבעים על פי ציורים "חופשיים" של ילדים בגילים שונים. עד גיל 6 אין הבדל לא במספר הצבעים ולא בסוג הצבעים בהם בוחרים ילדים לצייר. רק בציורים של ילדי כיתות ב' ו-ג' מתחיל להסתמן שוני, בנות משתמשות ביותר צבעים (שמונה גוונים בממוצע בציור לעומת שישה אצל הבנים), מגלות העדפה לצבעים "חמים" (אדום, כתום וצהוב וכו') ומפתחות העדפה לוורוד. המחקר בדק גם את הקשר בין היחס בין אורך האצבע לאורך הקמיצה (2D:4D ratio) המבטא את מידת החשיפה של העובר להורמוני מין למידת השימוש בצבע הוורוד. הורמוני המין אליהם חשוף העובר קובעים את היחס שבין אורכי האצבעות: ככל שהעובר חווה סביבה הורמונאלית "נשית" יותר תהיה האצבע ארוכה יותר ביחס לקמיצה. בנות בעלות יחס 2D:4D נמוך נוטות להפגין (בממוצע) התנהגות יותר נערית ("טום-בוי") ואילו אצל בעלות יחס 2D:4D גבוה (אצבע ארוכה וקמיצהו[[קמיצה (אצבע)|קמיצה]] קצרה) סיכוי רב יותר להתנהגות נשית סטריאוטיפית. הנחת החוקרת הייתה שההבדל הביולוגי הזה שמקורו עוד ברחם יתבטא כבר בגיל בו מתחילים לשרבט ציורים אבל מתאם בין אורכי אצבעות לחיבה לצבע הוורוד התגלה בציורי הילדות רק מגיל 7.{{הערה|1=Sarah M. Turgeon