הנס גאורג גדמר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג)
ליבליך (שיחה | תרומות)
מ פרוגמטית->פרגמטית - תיקון תקלדה בקליק
שורה 29:
הפרויקט הפילוסופי של גדמר, כפי שהוא הסביר ב[[אמת ומתודה]], היה להרחיב את המושג "[[הרמנויטיקה]] פילוסופית", שהיידגר טבע אך מעולם לא פיתח ביסודיות. מטרתו של גדמר הייתה לגלות את טבעה של ההבנה האנושית. בספר גדמר טוען כי "אמת" ו"מתודה" אינן מתיישבות זו עם זו. השאלה "מהי הבנה?" קודמת לכל פעילות מתודית. גדמר היה ביקורתי כלפי שתי גישות למדעי הרוח. מצד אחד, הוא היה ביקורתי לגישה המודרנית למדעי הרוח שלקחה לה למודל את מדעי הטבע (ואת המתודה המדעית המחמירה). מצד שני ביקר גם את הגישה ההרמנויטית המסורתית, שמקורה ב[[פרידריך שליירמכר]] ו[[וילהלם דילתיי|וילהלם דלתיי]], שטענו כי הבנה של טקסט פירושה לשחזר את הכוונה המקורית של הכותב.
 
בניגוד לשתי עמדות אלה, גדמר טען כי לאנשים יש "[[הכרה]] מושפעת היסטוריה", הכרה שנובעת מההיסטוריה והתרבות שעיצבו אותה. לפיכך פירוש של טקסט מכיל "מיזוג אופקים" שבו הקורא מאחד בין ההיסטוריה של הטקסט לבין הרקע שלו עצמו. "אמת ומתודה" לא אמורה להיות קביעה פרוגמטיתפרגמטית לגבי שיטה "הרמנויטית" חדשה לפירוש טקסטים. גדמר ראה את "אמת ומתודה" כתיאור של מה שאנו עושים כשאנו מפרשים טקסט (גם אם אנחנו לא יודעים זאת).
 
בנוסף לעבודתו בתחום ההרמנויטיקה, גדמר גם ידוע בפרסומיו הרבים בתחום ה[[פילוסופיה יוונית|פילוסופיה היוונית]]. אף ש"אמת ומתודה" נעשה למרכזי בקריירה המאוחרת יותר שלו, רוב חייו בצעירותו סבבו סביב מחקר הספרות הקלאסית. לדוגמה, יש שרואים את מחקריו על [[אפלטון]] כחשובים לא פחות ממחקריו בהרמנויטיקה.