ויקיפדיה

מלחמת שלושים השנים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Todsaf1 (שיחה | תרומות)
2,523 עריכות
אין תקציר עריכה
שורה 36:
* הנסיכים הגרמניים (225 במספר) רשאים לבחור את הדת השלטת (נצרות לותרנית או נצרות קתולית) בנסיכויותיהם על פי צו מצפונם ואמונתם, בהתאם לעקרון "cuius regio eius religio" (דת השליט - דת האזור).
* לותרנים החיים בנסיכות קתולית (תחת פיקוחו הדתי של [[בישוף]] קתולי) רשאים להיוותר לותרנים.
* לותרנים רשאים להחזיק בשטחים שכבשו מהכנסייה הקתולית מאז החתימה על [[שלום פסאו]] {{אנ|Peace of Passau}} ([[1552]]).
* מנהיגים קתוליים (בישופים) שהמירו את דתם לנצרות לותרנית, חויבו להשיב את אדמותיהם לכנסייה הקתולית.
 
שורה 47:
עיקר עניינם של השליטים ההבסבורגיים היה בשימור עוצמתם ברחבי היבשת ובהגדלתה. מסיבה זו נכונו לעיתים לשתף פעולה עם הפרוטסטנטים, במה שרק העצים את המתיחות בין הפלגים השונים. [[רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], ויורשו [[מתיאס, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|מתיאס]], לא החזיקו בזהות קתולית איתנה ולא לחמו בשמה, שכן ביקשו בעיקר להעצים את בסיס כוחו של בית הבסבורג. בנוסף, קיסרים אלה הצטיינו ב[[סובלנות]]ם, במה שאיפשר את התפשטותן של הדתות השונות והגביר את המתיחות הבין-דתית. שוודיה ודנמרק היו לותרניות בעיקרן.
 
המתיחות הבין-דתית הוסלמה לכלל מעשי אלימות בעיר הגרמנית [[דונאוורת]] (Donauwörth) בשנת [[1606]]. הרוב הלותרני מנע מהתושבים הקתולים לקיים תהלוכה בעיר והציתו בכך מהומות אלימות בין הפלגים. הדבר גרם לדוכס [[ממלכת בוואריה|בוואריה]], [[מקסימיליאן הראשון, הנסיך הבוחר מבוואריה|מקסימיליאן הראשון]] (1573-1651), להתערב לטובת הקתולים. לאחר ששככו מעשי האיבה בעיר, הקלוויניסטים ברחבי גרמניה (שהיו בשלב זה מיעוט זניח) חשו מאוימים מפני התעמרות קתולית, ולכן בחרו להתאגד ב[[חבר האיחוד האוונגלי]] {{אנ|Protestant Union}} תחת הנהגתו של פרידריך הרביעי (1583–1610), שליט הפאלטינט (Palatinate). מדינתו, אשר שכנה לאורך [[נהר הריין]], נמנתה עם הנסיכויות שאותן שאפה ספרד להשיג. צעד זה של הקלוויניסטים עורר תגובת נגד של הקתולים, אשר התאגדו ב[[הליגה הקתולית (גרמניה)|ליגה הקתולית]] (נוסדה בשנת [[1609]]) תחת הנהגתו של הדוכס מקסימיליאן הראשון.
 
מתיאס, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ומלך [[בוהמיה]], מת בשנת [[1619]] מבלי שהותיר אחריו יורש ביולוגי. בן דודו, פרדיננד משטיריה, ירש אותו כמלך בוהמיה והיה לקיסר [[פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרדיננד השני]]. הלה היה קתולי אדוק, אשר התחנך על ברכי ה[[ישועים]], ושאף להחזיר את הקתוליות לגדולתה. משום כך היה בלתי אהוד על ידי תושבי בוהמיה, שהיו קלוויניסטים ברובם. התנגדותם של תושבי בוהמיה למלכם החדש הייתה הניצוץ שחולל את מלחמת שלושים השנה, אותה ניתן לחלק לארבעה שלבים עיקריים: המרד הבוהמי, ההתערבות הדנית, ההתערבות השוודית וההתערבות הצרפתית.
 
== המרד הבוהמי (1625-1618) ==
במאי [[1618]] שלח פרדיננד השני נציגים קתוליים מטעמו לבירת [[בוהמיה]], [[פראג]], על מנת שיכשירו את הקרקע לקראת הגעתו וביסוס מלכותו. תושביה הקלוויניסטים של העיר השליכו את הנציגים בבוז מחלון [[טירת ראדצ'ני]] {{אנ|Hradčany}}, במה שנודע כ"[[השלכה מהחלון|ההשלכה השנייה מהחלון של פראג]]". השליחים ניצלו הודות לגל אשפה שהיה מתחת לחלון שממנו נזרקו, אך המסר היה ברור והביא לפריצתו של "המרד הבוהמי". העימות התפשט ברחבי בוהמיה רבתי, הכוללת את מדינות בוהמיה, [[שלזיה]], [[לוסאטיה]] ו[[מוראביה]], שטחים אשר סבלו בלאו הכי ממתיחות בין קתולים ופרוטסטנטים. האירועים זכו לתהודה רבה ברחבי היבשת, ומהומות בין-דתיות פרצו בערים ובממלכות נוספות. נראה כי לו הוגבל היקף המרד למזרח אירופה בלבד, מלחמת שלושים השנה הייתה מסתיימת כעבור שלושים חודשים לכל היותר. עם זאת, חולשתם של פרדיננד מזה והמורדים הבוהמיים מזה הביאה להתפשטות הלחימה גם לנסיכויות שבמערב גרמניה. פרדיננד נאלץ להזעיק את אחיינו, [[פליפה הרביעי, מלך ספרד]], כדי שיסייע לו לדכא את המרד.
 
[[קובץ:Kurfürst Friedrich V. von der Pfalz als König von Böhmen.jpg|ממוזער|שמאל|270px|[[פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ]] - מנהיג האיחוד הקלוויניסטי ו"מלך החורף של בוהמיה".]]
שורה 87:
ב-1630 נחלץ מלך שוודיה, [[גוסטבוס אדולפוס]], לעזרת הפרוטסטנטים בגרמניה. כמו כריסטיאן הרביעי, אדולפוס ביקש למגר את התוקפנות הקתולית נגד אדמותיהם וכן לזכות בהשפעה כלכלית בנסיכויות הגרמניות השוכנות על חופי הים הבלטי. בנוסף, בדומה למלך הדני, זכה אדולפוס למימונו הנדיב של הקרדינל רישלייה הצרפתי, ואף של גורמים בחצר ההולנדית. פרדיננד, שפיטר באותה שנה את אלברכט פון ולנשטיין מטעמים פוליטיים (חשד כי וולנשטיין מנסה לנגוס בעוצמתו הפוליטית), נאלץ להזעיקו בשנית שנתיים אחר כך. בין השנים [[1630]] ו-[[1634]] נחלו השוודים שורת ניצחונות נגד האימפריה הרומית הקדושה, דחקו את רגלי הקתולים והשיבו שטחים רבים לחזקה פרוטסטנטית.
 
ללא צבאו של וולנשטיין, נשען הקיסר בעיקר על תמיכת צבא הליגה הקתולית בפיקודו של טילי. ואולם ב[[קרב ברייטנפלד (1631)|קרב ברייטנפלד]], שנערך ב-[[17 בספטמבר]] [[1631]], הביס אדולפוס את הצבא הקתולי. שנה אחר כך נפגשו הניצים בשנית, והפעם נהרג הגנרל טילי בקרב ([[1632]]). עם מותו של טילי, נדרש פרדיננד השני לפנות בלית ברירה לוולנשטיין ולצבאו הגדול. וולנשטיין ואדולפוס נפגשו ב[[קרב ליצן (1632)]] {{אנ|Battle of Lützen (1632)}}, שהסתיים בניצחון השוודים, אם כי המלך השוודי עצמו נהרג באותו קרב. שנתיים אחר כך נוצחו הפרוטסטנטים ב[[קרב נורדלינגן (1634)]].
 
חשדותיו של פרדיננד השני בכוונותיו של וולנשטיין שבו ועלו בשנת [[1633]], כאשר וולנשטיין ניסה לתווך בין הקתולים והפרוטסטנטים הלוחמים. פרדיננד חשש, ככל הנראה, כי וולנשטיין מתכוון לערוק לטובת הצד הפרוטסטנטי, ולפיכך הדיחו מהפיקוד וציווה לעוצרו בחשד לבגידה. בסופו של דבר נרצח וולנשטיין ב-[[25 בפברואר]] [[1634]], על ידי אחד מחייליו, סרן דברה (Devereux), בעודו מנסה ליצור קשר עם השוודים בעיירה הגרמנית [[אגר (עיר)|אגר]] (Eger).
שורה 109:
בשנת [[1642]] מת הקרדינל רישלייה. שנה לאחר מכן מת לואי השלושה עשר, ויורשו, [[לואי הארבעה עשר]], עלה לשלטון בגיל חמש בלבד. העוצר, [[הקרדינל מזראן]], יורשו של רישלייה בתפקיד השר הראשי בממלכה, החל לפעול לטובת קידום השלום וסיום המלחמה.
 
בשנת [[1645]] הביס הגנרל השוודי [[לנארט תורסטנסון]] את הצבא הקיסרי ב[[קרב ינקאו (1645)|קרב ינקאו]] סמוך לפראג. גם הצבא הבווארי הקתולי נחל תבוסה ב[[קרב נורדלינגן (1645)]] {{אנ|Battle of Nördlingen (1645)}}. בקרב זה אף נהרג המפקד המוכשר האחרון של הכוחות הקתוליים, הרוזן [[פרנץ פון מרסי]].
 
ב-[[14 במרץ]] [[1647]] חתמו [[בוואריה]], [[צרפת]] ו[[שוודיה]] על [[הסכם הפסקת האש באולם]]{{אנ|Truce of Ulm (1647}}. שנה לאחר מכן הביסו השוודים והצרפתים את הצבא הקיסרי ב[[קרב זוסמרשהאוזן (1648)|קרב זוסמרשהאוזן]] {{אנ|Battle of Zusmarshausen}} וב[[קרב לאן (1648)|קרב לאנס]] {{אנ|Battle of Lens}}. רק אדמותיה הקיסריות של אוסטריה נותרו תחת שליטה הבסבורגית איתנה.
 
==שלום וסטפליה==
{{ערך מורחב|שלום וסטפליה}}
התבוסה שהנחילו הצרפתים לספרדים ב[[קרב רוקרואה (1643)|קרב רוקרואה]] {{אנ|Battle of Rocroi}} (Rocroi) בשנת [[1643]] הביאה לפתיחת משא ומתן רשמי בין הכוחות הלוחמים. בדיונים נכחו [[פרדיננד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], הצרפתים, הספרדים, ההולנדים, השווייצרים, השוודים, הפורטוגלים ונציגי האפיפיור. בסופם חתמו הצדדים על הסכם [[שלום וסטפליה]] ב-[[24 באוקטובר]] [[1648]].
 
==השלכות==
שורה 134:
* [[קרב ויסטרניץ (1619)]] (Wisternitz)
* [[קרב ההר הלבן (1620)]]
* [[קרב ויסלוך (1622)]] {{אנ|Battle of Wiesloch (1632)}} (Wiesloch)
* [[קרב וימפפן]] (Wimpfen)
* [[קרב הכסט]] (Höchst)
* [[קרב פלורוס (1622)]] {{אנ|Battle of Fleurus (1622)}} (Fleurus)
* [[קרב סטדלון (1623)]] {{אנ|Battle of Stadtlohn}} (Stadlohn)
 
===ההתערבות הדנית===
שורה 148:
===ההתערבות השוודית===
* [[קרב פרנקפורט על האודר (1631)]],
* [[קרב מגדבורג (1631)]] {{אנ|Sack of Magdeburg}} (Magdeburg)
* [[קרב ורבן (1631)]] (Werben)
* [[קרב ברייטנפלד (1631)]] (Breitenfeld)
* [[קרב ריין (1632)]] {{אנ|Battle of Rain}} (Rain)
* [[קרב פורת (1632)]] (Fürth)
* [[קרב לוצן (1632)]] (Lützen)
שורה 161:
* [[קרב ריינפלדן (1638)]] {{אנ|Battle of Rheinfelden}} (Rheinfelden)
* [[קרב ברייסך (1638)]] (Breisach)
* [[קרב קמניץ (1639)]] {{אנ|Battle of Chemnitz}} (Chemnitz)
* [[קרב ברייטנפלד (1642)]] (Breitenfeld)
* [[קרב רוקרואה (1643)]] {{אנ|Battle of Rocroi}} (Rocroi)
* [[קרב טוטלינגן (1643)]] (Tuttlingen)
* [[קרב פרייבורג (1644)]] (Freiburg)
שורה 169:
* [[קרב ינקאו (1645)]] (Jankau)
* [[קרב מרגנטהיים (1645)]] (Mergentheim)
* [[קרב נורדלינגן (1645)]] {{אנ|Battle of Nördlingen (1645)}} (Nördlingen)
* [[קרב זוסמרשהאוזן (1648)]] {{אנ|Battle of Zusmarshausen}} (Zusmarshausen)
* [[קרב פראג (1648)]]
* [[קרב לאן (1648)]] {{אנ|Battle of Lens}} (Lens)
 
== ראו גם ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מלחמת_שלושים_השנים"