הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת קישורים עודפים |
|||
שורה 52:
לאחר התפטרותו של אהרנפרייז מינה שר הדתות הבולגרי את עורך הדין חזקיה דוידוב ליושב ראש הקונסיסטוריה. ב-[[18 בינואר]] [[1915]] נערכו בקהילות בולגריה בחירות לוועדי בתי הספר והתנועה הציונית זכתה ברוב. באוקטובר 1915 הצטרפה בולגריה ל[[מלחמת העולם הראשונה]] לצד [[מעצמות המרכז]], רבים מבני הקהילות היהודיות התגייסו לצבא וחלה האטה משמעותית בחיים הציבוריים. ב-[[1916]] מונה אברהם דודצ'ון לוי ליושב ראש הקונסיסטוריה. מצב המלחמה שבו הייתה שרויה בולגריה הוביל לפיוס פנימי בקהילות השונות וראשי הקונסיסטוריה פנו לשר הדתות כדי שימנה ועדה שתגבש תקנון לניהול יהדות בולגריה. שר הדתות מינה ועדה ובה שני נציגים מטעם משרד הדתות ו-8 מטעם הקונסיסטוריה בראשות אברהם דויצ'ון לוי, יהושע כלב וחזקיה דוידוב. בראשית 1918 הוגשה לשר הדתות הבולגרי הצעת תקנון שנקראה: "מבנהו והנהלתו של הציבור הדתי היהודי בממלכת בולגריה". במסגרת התקנון הוצע שהקונסיסטוריה תהיה אוטונומית בענייני הדת, החינוך היהודי וניהולה הכספי יהיו תחת פיקוח משרדי הממשלה הרלוונטיים. בכל מקרה של מחלוקת פנימית יכריעו משרדי הממשלה. שיוכו של אזרח יהודי לקהילה יתבצע לפי מקום מגוריו. בכל קהילה יבחר ועד אחת לחמש שנים, כאשר הן הנבחרים והן הבוחרים חייבים להיות בעלי אזרחות בולגרית. לא תתבצע כל פעילות פוליטית בבתי הכנסת, הרב הראשי יכהן כנציג הדתי של יהודי בולגריה והשתתפותו בישיבות הקונסיסטוריה תהיה על תקן של יועץ בלבד. עוד נקבע כי כינוס נציגי הקהילות היהודיות הוא המנגנון שיבחר בבחירות חופשיות את הקונסיסטוריה ואת הרב הראשי. לפי ההצעה תמנה הקונסיסטוריה 15 חברים ומתוכם 5 מסופיה.{{הערה|אלברט רומנו, '''מאבק בין מתונים וקיצונים בהסתדרות הציונית''', עמודים 308-302.}} עוד נקבע כי כינוס הקהילות יתקיים אחת לשנתיים בחודש אוקטובר וכינוסים שלא מן המניין יתקיימו לפי דרישת הקונסיסטוריה או 40 אחוזים מחברי ועדי הקהילות ובאישור משרד הדתות הבולגרי.
הגשת ההצעה לאישור משרד הדתות עוררה תרעומת רבה בציבור היהודי והיא התבטאה גם בפרסומים בעיתונות, וזאת על רקע שיעור המגויסים הגבוה מקרב בני הקהילה, עובדה שמנעה קיום דיון רציני בהצעת התקנון. ראשי הקונסיטוריה קיבלו את הביקורת, משכו את ההצעה ממשרד הדתות והביאו אותה לדיון בכנס הקהילות שנערך בסופיה והחל ב-[[29 באוגוסט]] [[1920]]. ב-[[5 בספטמבר]] 1920 אישרו חברי הכינוס את התקנון שמנה 152 סעיפים וקבעו שהארגון הארצי של יהודי בולגריה יהיה [[חילוניות|חילוני]] ודמוקרטי. בשינוי להצעה המקורית נקבע כי הקונסיסטוריה תורכב מ-17 חברים ומתוכם 7 מהבירה סופיה. [[חיים אהרן פרחי]] מונה ליושב ראש הקונסיסטוריה. הוחלט כי הקונסיסטוריה הוא המוסד העליון המייצג את יהדות בולגריה ובין שאר תפקידיו למנות מפקחים על בתי הספר היהודיים ולהציע תוכניות לימודים.{{הערה|שלמה שאלתיאל, '''"ראשית התנועה הציונית בבולגריה ומאבקה לכיבוש השלטון בקהילות, 1895-1920"''', מתוך: דברי הקונגרס העולמי האחד - עשר ל[[מדעי היהדות]], האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים, תשנ"ד, עמוד 189.}}{{הערה|שם=רומנו5|אלברט רומנו, '''כינוס ב"כ הקהילות - תקנון הקהילות והקונסיסטוריה''', בתוך:אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 454-435.}} הכנסות הקונסיסטוריה הגיעו ממענקים ממשלתיים, (בשל אי ההכרה הרשמית בתקנון, הוגדרה התמיכה כמענק ולא כתקציב) מתמיכה שנתית של הקהילות המאורגנות, מדמי רישיונות לנישואים, מפרסום הודעות נישואים בעיתון הקונסיסטוריה ומקנסות שונים שהטילו בתי הדין הרבניים.{{הערה|[[נתן מיכאל גלבר]], '''חיי היהודים בבולגריה''', בתוך:אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 696-695.}}
משרד הדתות הבולגרי הסתייג מהקשר בין יהדות בולגריה לעם היהודי בכללותו והזיקה בינה לבין ארץ ישראל כפי שהתבטאו בקווי היסוד, ועל כן נקט סחבת באישור התקנון. בשלהי [[1922]] הודיע משרד הדתות על הקמת ועדה לבדיקת התקנון. הוועדה ביקשה להכניס שינויים מסוימים בתקנון ועיקרם ביטול ההדגשה שיהדות בולגריה היא חלק מהעם היהודי, משום שהדבר "מובן מאליו" וכן שאין לחייב את היהודים שאינם אזרחי בולגריה (להלן: נתינים זרים), להצטרף לקהילות היהודיות בבולגריה משום שהעניין עלול לגרום לסכסוך דיפלומטי עם ארצות מוצאם. עוד נדרש ביטולו של הסעיף העוסק בתמיכה תרבותית במוסדות בארץ ישראל ולהציב את הרב הראשי בראש הקונסיסטוריה כמייצגה של יהדות בולגריה. חילוקי הדעות הובילו לכך שמשרד הדתות הבולגרי נמנע מעבודה ישירה מול הקונסיסטוריה, אלא דרך הרבנות הראשית בבולגריה. בכך הכיר המשרד בקונסיסטוריה ובתקנותיה [[דה פקטו]], אך לא [[דה יורה]]. בהמשך, הסלים המשרד את עמדתו וסירב לאשר מסמכים שהוגשו מטעם הקונסיסטוריה ודרש להגישם מחדש מטעם הרבנות הראשית. בפברואר [[1925]] דן חיים פרחי יושב ראש הקונסיסטוריה עם שר החוץ הבולגרי בנושא אישור התקנון, והשר השיב שהזמן אינו בשל לכך עדיין. ב-[[28 במרץ]] [[1926]] נפגש ב[[פריז]] [[ראש ממשלת בולגריה]] [[אנדריי ליאפצ'ב]] עם [[ליאו מוצקין]], אשר ביקש לאשר את הקונסיסטוריה וכן לתקצב את מערכת החינוך היהודית. ביולי 1926 נערך כינוס הקהילות אשר הטיל על הקונסיסטוריה לפעול להבעת מחאה על אי אישור התקנון. התעוררה מחלוקת קשה בין חברי הקונסיסטוריה על עוצמת המחאה שתובע ובעטייה נערכה הצבעה וה[[קולונל]] בדימוס [[אברהם תג'ר]] נבחר ליושב ראש החדש של הקונסיסטוריה. ב-[[22 בפברואר]] [[1927]] לאחר דין ודברים מתמשך עם משרד הדתות, אישר באופן זמני שר החוץ והדתות אטאנאס בורוב ([[בולגרית]]: Атанас Буров) את התקנות להפעלת הקונסיסטוריה.{{הערה|שם=רומנו5}} אישור קבוע לפעולת הקונסיסטוריה לא הוענק רשמית מעולם. ביוני [[1933]] פנו שוב ראשי הקונסיסטוריה למשרדי החינוך והדתות בבקשה לאשר רשמית את התקנון אך לא ניתנה תשובה רשמית. פנייה דומה הועברה גם שנה מאוחר יותר ואף היא נותרה ללא מענה.{{הערה|שם=רומנו6}}
| |||