פרויקט מנהטן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
Yonathan33 (שיחה | תרומות) |
||
שורה 165:
[[קובץ:K-25 aerial view.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפעל K-25 להעשרת אורניום בדיפוזיה גזית ב[[אוק רידג' (אתר גרעיני)|אוק רידג']]. השטח הבנוי הוא 800 × 300 מטר.]]
[[קובץ:HD.30.374. (10427415313).jpg|שמאל|ממוזער|250px|דיפוזיה גזית: תא העשרה אחד]]
השיטה המבטיחה ביותר להפרדת איזוטופים, אך גם המאתגרת ביותר, הייתה דיפוזיה גזית. [[חוק גרהם]] קובע כי שיעור ה[[אפוזיה]] של גז הוא ביחס הפוך לשורש הריבועי של ה[[מסה מולקולרית|מסה המולקולרית]] שלו, ולכן במכל בעל [[ממברנה חדירה למחצה|ממברנה מחוררת חדירה למחצה]] ותערובת של שני [[גז]]ים, המולקולות הקלות יותר יעברו דרך ה[[ממברנה סינתטית|ממברנה]] מהר יותר מהמולקולות הכבדות. הגז היוצא מהמכל יהיה עשיר מעט יותר במולקולות הקלות. הרעיון היה ליצור מערך משורשר של משאבות וממברנות כאלה, כך שבכל שלב תיווצר תערובת מועשרת יותר, שתשמש כקלט לשלב הבא, שבו תיווצר שוב תערובת מועשרת עוד יותר, וכך הלאה. המחקר על תהליך זה בוצע ב[[אוניברסיטת קולומביה]] על ידי קבוצה שכללה את [[הרולד יורי]], [[וילארד ליבי]], קארל כהן {{אנ|Karl P. Cohen}} וג'ון דאנינג {{אנ|John R. Dunning}}.{{הערה|[[#HA|Hewlett & Anderson 1962]], pp. 30-32, 96-98|כיוון=שמאל}}
בנובמבר 1942 אישרה ועדת המדיניות הצבאית את הקמתו של מפעל דיפוזיה גזית בעל 600 שלבים.{{הערה|[[#HA|Hewlett & Anderson 1962]], p. 108|כיוון=שמאל}} שם הקוד של המפעל היה K-25. במימוש התהליך הייתה התמודדות עם קשיים טכניים גדולים. תחילה היה צורך להמיר את עפרת האורניום המוצקה לגז כדי שיוכל לעבור דיפוזיה, וזאת נעשה על ידי הגבתו עם גז [[פלואור]] וקבלת [[אורניום שש פלואורי]]. האורניום שש פלואורי שנוצר הוא חומר שגורם ל[[קורוזיה]] חזקה. המנועים והמשאבות היו צריכים להיות מהודקים בתוך [[ריק|ואקום]] ומוקפים ב[[גז אינרטי]]. הבעיה הגדולה ביותר הייתה תכנון המחיצה (הממברנה), שהייתה צריכה להיות חזקה, מחוררת, ועמידה בפני הקורוזיה החזקה של גז האורניום. החומר שנבחר לבניית המחיצה היה המתכת [[ניקל]]. אדוארד אדלר ואדוארד נוריס יצרו מחיצת רשת מניקל, ובנו מתקן ניסוי בן שישה שלבים באוניברסיטת קולומביה, אך אב-טיפוס זה התברר כעדין ושברירי מדי. מחיצה חלופית פותחה מאבקת ניקל על ידי חברת קלקס (שהוקמה לצורך הפרויקט), [[מעבדות בל]], ותאגיד ה[[בקליט]]. בינואר 1944 הכריע גרובס בעד המחיצה שפיתחה חברת קלקס, והיא נכנסה לייצור.{{הערה|[[#VJ|Jones 1985]], pp. 154-157|כיוון=שמאל}}{{הערה|[[#HA|Hewlett & Anderson 1962]], pp. 126–127|כיוון=שמאל}}
| |||