יניב שפירא – הבדלי גרסאות

פעילותו האוצרותית של שפירא החלה בתערוכה '''בין אמנות היצירה ליצירת אמנות''' (1998), שהייתה פרויקט מתמשך משותף של אמני קיבוץ והכילה תערוכות רשימות ומפגשים ולוותה בטקסטים שפורסמו בעלון הקיבוץ. התערוכה התקיימה בקיבוצו, יזרעאל, והייתה יזמה עצמאית וראשיתה של פעילות אוצרותית אינטגרטיבית ומולטי-דיסציפלינארי המפגישה תהליך, תוצר, פעולה ותצוגה. בשנת 2003 אצר את התערוכה '''מוזיאון מאיר אגסי: חלל מנטלי, מטאפורי, ממשי''' שעסקה במכלול יצירתו האנציקלופדי של האמן, סופר, משורר ומבקר אמנות, מ[[מאיר אגסי|איר אגסי.]] העיסוק בעיזבונו של אגסי, שהועבר לאחר מותו למשכן לאמנות בעין חרוד, זימן התבוננות בעולמו הפנימי המורכב של האמן, והרהור על מוזאון כמרחב קונקרטי ומטפורי. המסמך הארכיוני נתפש בתערוכה לא כעדות ל"מה שהיה" ול"אמת", אלא כמפגש עם אי וודאות, מרחבים פנימיים, נפש רוח ומוח.<ref>גליה בר אור (2004) '''נמל באוויר: על מוזיאון מאיר אגסי''', בתוך מוזאון מאיר אגסי: חלל מנטלי מטפורי ממשי, אוניברסיטת ת"א, הגלריה לאמנות ע"ש שרייבר, משכן לאמנות ע"ש חיים אתר, עין חרוד</ref>                                                               

 

 

 

בשנת 2018, במלאת 80 שנה למשכן לאמנות בעין חרוד יזם ואצר יניב שפירא טרילוגיית תערוכות שמאפשרת בחינה של המשכן לאמנות בעין חרוד, מנקודת מבט עכשוית, בבחינת המוזאון עוסק בעצמו. המכלול התערוכתי זה, שלוןה בימי עיון ואירועים נוספים, הוא מעין חשבון נפש של המוזאון, המזמין אמנים, מבקרים וחוקרים מתחומים שונים להביט אל תוך תוכו, ולשרטט דיוקן עדכני שלו. התערוכה הראשונה בטרילוגיה, '''אוצרות המשכן לאמנות''' (2018), פרסה את אוספי האמנות והיודאיקה של המשכן לאמנות על פני כל המוזאון והציגה אותם בשני חלקים: האחד הוקדש לאוסף העבודות של אמנים יהודיים שפעלו באירופה עד אמצע שנות ה 30 של המאה העשרים, ושל יודאיקה מאותה תקופה. מדובר פריטים שנאספו בעיקר ע"י האמן ומקים המשכן, חיים אתר, במסעותיו באירופה בין שתי מלחמות עולם. החלק השני עסק באמנות ארצישראלית וישראלית ששקפה את הנושאים והתערוכות שהוצגו במשכן במהלך השנים. בתערוכה השנייה בטרילוגיה, '''14 כיוונים לרוח: דיוקן המשכן''' (2018), שנאצרה עם טל גלפר, הוזמנו 14 אמנים להגיב למוזאון. כל אחד מהם קיבל חדר או קיר ובחרו בעצמם את מושא חקירתם, ותצריף עבודותיהם במדיומים השונים מכוון לפרוש בפני המבקר מבטים נוספים על המוזיאון ואופציות נוספות של חוויה פירוש והסתכלות. התערוכה האחרונה בטרילוגיה, '''נפש עירומה: חיים סוטין והאמנות הישראלית''' (2019) (באוצרות משותפת עם סוריה סדיקובה ממוזיאון פושקין מוסקבה; בת שבע גולדמן אידה), נבעה ביסודה מהמחשבה על השפעתו של סוטין על [[חיים אתר]], שהיה צייר ומיסד המשכן לאמנות. לצד 18 עבודות של סוטין שהוצגו בה, הוקדש מקום מיוחד לציור שדל חים אתר<ref>יניב שפירא, '''חיים אתר: ציורי הבשר,''' קונטרס, משכן לאמנות, עין חרוד, 2020</ref>, כמו כן חקרה והאירה את השפעתו של סוטין על שלושה דורות באמנות הישראלית וכללה 43 עבודות של אמנים ישראלים<ref>יניב שפירא (עורך), '''נפש עירומה: חיים סוטין והאמנות הישראלית''', משכן לאמנות, עין חרוד, 2020.</ref>.