יניב שפירא – הבדלי גרסאות

עם כניסתו לתפקיד מנהל המשכן לאמנות בעין חרוד אצר יניב שפירא את התערוכה '''אופק חדש לאופקים חדשים''' (2016) במשותף עם פרופ' גילה בלס ודליה דנון. התערוכה זימנה למבקרים מפגש מחודש עם אמני קבוצת [[אופקים חדשים]], עם התפתחות הקבוצה ועם התפתחותו האישית של כל אחד ממשתתפיה. פרק אחד של התערוכה בחן זיקות בין אמני אופקים חדשים לבין אמנים עכשוויים שהגיבו אל האבות המייסדים באופנים שונים של ציטוט, מחווה או מרידה.<ref>משכן לאמנות, עין חרוד, '''אופק חדש לאופקים חדשים''', קובץ סרטים/ קטלוג יום עיון, 2016</ref> במלאת 50 שנה למלחמת ששת הימים אצר שפירא ולצידו מיקאלה זיס, אלעד ירון, דנה אריאלי הורביץ וטל גלפר כאוצרים שותפים את '''פרויקט אופוריה''' (2017). התערוכה הציפה שאלות על החברה הישראלית חמישים שנה אחרי המלחמה ועל תפקידם של יצירת האמנות ושל המוזאון במציאות החברתית הישראלית. הפרויקט הורכב מחמש תערוכות שהוצגו בחלל המוזאון והציעו מגוון קולות של אמנים בני דורות שונים המשתמשים בטכניקות שונות: סדנת הדפס פעילה (גיא ברילר), תערוכת צילום (ג'יל קארון), מיצב משוחזר (שוקה גלוטמן) ותערוכה הסטורית. שפירא אצר את אחד הפרויקטים '''50 שנה, אותה המנגינה''' של האמן דני לביא. הפרויקט כלל סליליאת הקלטותההקלטות של השיחות המקוריות של "שיח לוחמים", ספר שהתפרסם אחרי מלחמת ששת הימים שאביוושאביו של יניב שפירא, אברהם שפירא, היה מיוזמיו ועורכיו אחרי המלחמה.

בשנת 2018, במלאת 80 שנה למשכן לאמנות בעין חרוד יזם ואצר יניב שפירא טרילוגיית תערוכות שמאפשרתשמטרתה בחינההיתה שללבחון את תולדות המשכן לאמנות בעין חרוד, מנקודתאת מבטפעילותו עכשוית,ואת בבחינתאוספיו מנקודת המוזאוןמבט עוסק בעצמועכשווית. המכלול התערוכתי זה,הטרילוגיה שלוןהלוותה בימי עיון ואירועים נוספים, הואבניסיון מעיןלשרטט חשבוןדיוקן נפשעדכני של המוזאון, המזמין אמנים, מבקרים וחוקרים מתחומים שונים להביט אל תוך תוכו, ולשרטט דיוקן עדכני שלוהמוזיאון. התערוכה הראשונה בטרילוגיה, '''אוצרות המשכן לאמנות''' (2018), פרסה הציגה את אוספי האמנות והיודאיקה של המשכן לאמנות על פני כל המוזאון והציגה אותם בשני חלקים: האחדאחד הוקדששהוקדש לאוסף העבודות של אמנים יהודיים שפעלו באירופה עד אמצע שנות ה -30 של המאה העשרים, ושלולפריטי יודאיקה מאותה תקופה. מדוברמרבית פריטיםהפריטים שנאספונאספו בעיקרעל ע"יידי האמן ומקים המשכן, [[חיים אתר]], במסעותיו באירופה בין שתי מלחמות עולם. החלק השני עסק באמנות ארצישראלית וישראלית ששקפהששיקפה את הנושאים והתערוכות שהוצגו במשכן במהלך השנים. בתערוכההתערוכה השנייה בטרילוגיה, '''14 כיוונים לרוח: דיוקן המשכן''' (2018), שנאצרהנאצרה בשיתוף עם טל גלפר, ובמסגרתה הוזמנו 14 אמנים להגיב למוזאון. כל אחד מהם קיבל חדר או קיר ובחרו בעצמם את מושא חקירתם, ותצריף עבודותיהם במדיומים השונים מכוון לפרוש בפני המבקר מבטים נוספים על המוזיאון ואופציות נוספות של חוויה פירוש והסתכלות. התערוכה האחרונה בטרילוגיה, '''נפש עירומה: חיים סוטין והאמנות הישראלית''' (2019) (באוצרותנאצרה משותפתבשיתוף עם סוריה סדיקובה ממוזיאוןמ[[מוזיאון פושקין]] מוסקבה;במוסקבה ועם [[בת שבע גולדמן אידה),]]. נבעההוצגו ביסודהבה מהמחשבה18 על השפעתועבודות של סוטין על [[חיים אתרסוטין|סוטין]], שהיה צייר ומיסד המשכן לאמנות. לצד 18 עבודות של סוטין שהוצגו בה, הוקדשוהוקדש מקום מיוחד לציורלציורים שדלשל חיםחיים אתר<ref>יניב שפירא, '''חיים אתר: ציורי הבשר,''' קונטרס, משכן לאמנות, עין חרוד, 2020</ref>, כמושהושפע כןממנו. חקרהפרק והאירהשלם אתבתערוכה השפעתועסק בהשפעתו של סוטין על שלושה דורות באמנותהאמנות הישראלית וכללהוהוא כלל 43 עבודות של אמנים ישראלים המשתייכים לשלושה דורות.<ref>יניב שפירא (עורך), '''נפש עירומה: חיים סוטין והאמנות הישראלית''', משכן לאמנות, עין חרוד, 2020.</ref>.