מלחמות ה' (יחיא קאפח) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגית: שוחזרה |
מ התוספת לא אנציקלופדית |
||
שורה 38:
{{ראו גם|דרדעים}}
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 הגיעו לתימן מספר חוקרים ומלומדים יהודיים אירופאים, שהושפעו מתנועת ההשכלה. חוקרים אלו נפגשו עם כמה חכמי [[צנעא]], שהייתה להם נטייה למדעים עוד קודם לכן, והשפיעו עליהם רבות. בין ההשפעות שזרעו בלבם של קבוצה מחכמי תימן היו ספקות לגבי
המודל לחיקוי של אותם חכמים היה הרמב"ם, שהיה עד לחדירת ה[[שולחן ערוך]] לתימן, הפוסק המרכזי עבור יהודי תימן. הרמב"ם, שהיה גם פוסק ותלמיד חכם, מצד אחד, וגם [[פילוסוף]] ו[[רופא]], מצד שני, ייצג עבור יהודי תימן את השילוב שבין השכלה כללית להלכה. בהשפעתו של הרמב"ם ניסו חלק מיהודי צנעא, לאחר המפגש עם אירופה, לחנך את ילדיהם. בבית הספר העות'מאני ("מכתב") היה בדעתם ללמד את מקצועות היהדות מצד אחד, ומצד שני גם [[פילוסופיה יהודית]]. לבד ממקצועות היהדות היה בדעתם ללמד גם מקצועות כלליים, כגון [[ערבית]], [[טורקית]] ו[[עברית]] ודקדוקה, [[מדעים]], [[גאוגרפיה]] ו[[אסטרונומיה]], ו[[מתמטיקה|חשבון]]
בסוף המאה התשע עשרה פרצה מחלוקת בין מתנגדי הקבלה ושולליה (ה"דרדעים"), לבין המאמינים בקדמותה ובקדושתה (שכונו "עיקשים"). במהלך [[העשור השני של המאה ה-20]] הגיעה המחלוקת לכלל משבר. בשיאה הביא הרב [[יחיא יצחק הלוי]], ממנהיגי ה"עיקשים", את המחלוקת בפני ה[[אימאם]], שליט תימן, [[יחיא חמיד אלדין]].
▲במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 הגיעו לתימן מספר חוקרים ומלומדים יהודיים אירופאים, שהושפעו מתנועת ההשכלה. חוקרים אלו נפגשו עם כמה חכמי [[צנעא]], שהייתה להם נטייה למדעים עוד קודם לכן, והשפיעו עליהם רבות. בין ההשפעות שזרעו בלבם של קבוצה מחכמי תימן היו ספקות לגבי אמיתותה של הקבלה, ויחס אוהד להשכלה ולנאורות האירופית. אולם בעוד ההשכלה האירופית גרמה לעיתים לנטישת הדת, התפישה של אותם חכמי יהודי תימן הייתה כי אין כל ניגוד בין ההשכלה לבין הדת, כפי מסורת אבותיהם הקדומה. הם ניסו לבער מתוך היהדות כל דבר שנראה מנוגד לשכל, וליהדות המקורית, כפי שעוצבה מאז ימי המשנה והתלמוד. לפיכך ניסו לבער מן היהדות את האמונה בשדים, בקמעות ובלחשים, והמעיטו במעמדה של הקבלה ותורת המסתורין. הם ניסו לחזור לנוסחי תימן הקדומים, ולתפישת העולם של חכמי תימן מן האסכולה הימי־בניימית הקדומה, דוגמת [[רס"ג]], רבי [[יהודה הלוי]] וה[[רמב"ם]]. היו מחכמי תימן גם בדורות האחרונים שהמשיכו לשמר את תפישת העולם הרמב"מיסטית והיו בעלי נטייה פילוסופית.
▲המודל לחיקוי של אותם חכמים היה הרמב"ם, שהיה עד לחדירת ה[[שולחן ערוך]] לתימן, הפוסק המרכזי עבור יהודי תימן. הרמב"ם, שהיה גם פוסק ותלמיד חכם, מצד אחד, וגם [[פילוסוף]] ו[[רופא]], מצד שני, ייצג עבור יהודי תימן את השילוב שבין השכלה כללית להלכה. בהשפעתו של הרמב"ם ניסו חלק מיהודי צנעא, לאחר המפגש עם אירופה, לחנך את ילדיהם. בבית הספר העות'מאני ("מכתב") היה בדעתם ללמד את מקצועות היהדות מצד אחד, ומצד שני גם [[פילוסופיה יהודית]]. לבד ממקצועות היהדות היה בדעתם ללמד גם מקצועות כלליים, כגון [[ערבית]], [[טורקית]] ו[[עברית]] ודקדוקה, [[מדעים]], [[גאוגרפיה]] ו[[אסטרונומיה]], ו[[מתמטיקה|חשבון]]. הרב הראשי יחיא יצחק הלוי יזם ופעל רבות להקמת בית ספר יהודי שבו ילמדו תורה ומדע. הוא מינה את חברו לבית הדין הרב יחיא קאפח למנהל בית הספר.
==תוכן הספר==
| |||