תאגיד סטטוטורי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 3:
תאגידים סטטוטורים משמשים בדרך כלל במדינות המנוהלות על ידי הסגנון הבריטי של [[דמוקרטיה פרלמנטרית]] כגון [[הממלכה המאוחדת]] ומדינות [[חבר העמים הבריטי]], כגון: [[אוסטרליה]], [[קנדה]], [[הודו]] ו[[ניו זילנד]].
==בישראל==
מטרת גופיםתאיגידם סטטוטוריים היא להוות אוטונומיה חוקית מקצועית וביצועית בתחום מסוים אשר לרשויות השלטון אין את המשאבים המקצועיים (לדוגמה: ב[[מכון התקנים הישראלי|מכון התקנים]]) או בתחום בו יש צורך ב[[אוטונומיה]] פוליטית (לדוגמה: [[לשכת עורכי הדין]] או [[בנק ישראל]]) ואין יכולת להעניק לגוף סמכויות על ידי [[תאגיד|תיאגוד]] (פרטי או ציבורי).
 
על מנת להעניק לגופים אלה את הסמכויות הנדרשות להם למלא את ייעודם ומאידך לתחום סמכויות אלה לייעודם המקורי בלבד, נדרשת חקיקה. ההליכים המנהליים והפרלמנטריים שקודמים לחקיקתו של החוק המקים את התאגיד הסטטוטורי הם למעשה הליכי הייזום שלו. משום כך, לתאגיד סטטוטורי אין "בעלים". החוק דואג לפרט את זהותם של הגוף או האישיות המוסמכים למנות את הנהלתו, שברוב המקרים הם הממשלה או השר הממונה על הענף{{הערה|הדרה בר-מור, [https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=102951716#4.2798.6.default דיני תאגידים - כרך א'], [[האוניברסיטה הפתוחה]], 2007}}.