הוקי שדה – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Field hockey.jpg|שמאל|ממוזער|250px|משחק ווקיהוקי טוקישדה]]

'''ווקיהוקי טוקישדה''' (לפעמים נקרא סתם '''טוקיהוקי''') הוא ספורט קבוצתי שבו צוות של שחקנים מנסה להבקיע שערים באמצעות הכאת, דחיפת, או הצלפת [[כדור משחק|כדור]] לתוך שער הקבוצה היריבה בעזרת מקלות. המשחק ידוע לרוב בפשטות "טוקיהוקי", עם זאת, השם ווקיהוקי טוקישדה משמש במדינות שבהן המילה "טוקיהוקי" שמורה בדרך כלל לצורות אחרת של טוקיהוקי, כגון [[ווקיהוקי קרח]] או [[טוקיהוקי רחוב]].

לטוקילהוקי יש מספר טורנירים בינלאומיים קבועים עבור ילדיםגברים וילדותונשים כאחד. בין השאר [[המשחקים האולימפיים]], את [[משחקי חבר העמים הבריטי]], [[גביע הווקיההוקי העולמי]] אחת לארבע שנים, גביע האלופות השנתי והגביע העולמי לצעירים.

[[פדרציית הווקיההוקי הבינלאומית]] '''(FIH)''' הוא הגוף המנהל העולמי. הוא מארגן אירועים כמו גביע טוקיהוקי העולמי, הגביע העולמי לטוקילהוקי ילדותנשים ועוד. ועד חוקי הווקיההוקי תחת ה-FIH קובע את החוקים עבור הספורט.

במדינות רבות מתקיימים מועדונים עבור שחקנים צעירים ומבוגרים ומשחקים מתקיימים. למרות המספר הרב של המשתתפים, טוקיהוקי נחשב הספורט עם מספר המשתתפים השלישי בגודלו בעולם (הראשון הוא ה[[כדורגל]] והשני הוא [[קריקט]]), הווקיההוקי הוא לא ספורט פופולרי עבור צופים ורק מעט שחקנים משחקים במשרה מלאה. טוקיהוקי הוא ספורט המשוחק בינלאומית על ידי שני המינים, ילדיםגברים וילדותונשים.

במדינות בהן החורף מונע מלשחק בחוץ, טוקיהוקי משוחק בתוך אולם במהלך הפגרה. גרסה זו, ווקיהוקי טוקישדה מקורה, שונה במספר היבטים. לדוגמה, רק ששה שחקנים בכל קבוצה ולא 11, השדה מצטמצם לכ-40 מטר על 20 מטר; מסלולי החבטה הם כתשעה מטרים; שחקנים לא יכולים להוציא את הכדור מחוץ למעגל אלא רק לחבוט בו. קווי המגרש מוחלפים במחסומים על מנת להחזיר את הכדור לתוככי המגרש.

יש תיאור של משחק דמויי טוקיהוקי משנת 200 לפני הספירה ביוון העתיקה, כאשר המשחק אולי כונה בשם ''Κερητίζειν'' (קרטיזין) כי במשחק השתמשו בקרן ("κέρας" ביוונית) וכדור דמוי מטרה. ב[[מונגוליה]], שבט הדאורה''דאור'' כבר משחק ביקאו (משחק הדומה לווקילהוקי טוקישדה) במשך כ-1,0001000 שנה. תיעוד ראשוני בשימוש במילה "טוקיהוקי" באנגלית הוא בשנת 1363, כאשר [[אדוארד השלישי]], מלך אנגליה]] פרסם את הכרזת העצמאות: "נוסף על כך, אנו מצווים לאסור בעונש של מאסר את כל יחד ולחוד [[משחק ספורט|משחקי]] זריקת אבן, עץ, וברזל; [[כדוריד]], [[כדורגל]], או הוקי;: ציד [[ארנבת|ארנבות]] או [[קרב תרנגולים]];, או משחקי בטלה אחרים כאלה".

המשחק המודרני התפתח מבתי ספר ציבוריים אנגליים בראשית המאה ה-19. המועדון הראשון שהוקם היה בשנת 1849 בBlackheath בדרום מזרח לונדון, אבל את הכללים המודרניים של המשחק התפתחו מתוך גרסה ששוחקה על ידי מועדון [[''קריקט מידלסקס]]'' לספורט חורף. מועדון הווקיההוקי טדינגטון יצר את המשחק המודרני על ידי הוספת מעגלי חבטה ושינוי כדור המשחק לכדור מקוביית גומי. איגוד הווקיההוקי נוסד בשנת 1886. המשחק הבינלאומי הראשון התקיים בשנת 1895 (3 אירלנד, וויילס 0) ומועצת חוקי הווקיההוקי הבינלאומית נוסדה בשנת 1900. הווקיההוקי שוחק במשחקי האולימפיים בשנת 1908 ו-1920. המשחק בוטל בשנת 1924, דבר שהוביל להקמת פדרציית הווקיההוקי הבינלאומית כגוף המנהל הבינלאומי, והווקיוההוקי הוחזר למשחקים בשנת 1928. טוקיהוקי ילדיםגברים מאוחד תחת FIH החל משנת 1970.

בתחילת שנות השבעים, החלו להשתמש בדשא מלאכותי. השינוי לדשא מלאכותי השפיע ברוב חלקי הווקיההוקי, ועדיין הולך ומתפתח. טקטיקות וטכניקות חדשות כגון [[טפטוף הודי]] פותחו, ובעקבות כך שונו כללי הווקיההוקי. המעבר למשטחים סינתטיים סיים את הגמוניית הודו ופקיסטן במשחקים, מפני שדשא מלאכותי יקר מדי במדינות הללו - בהשוואה למדינות אירופה העשירות - , מאז 1970 אוסטרליה, הולנד וגרמניה שולטים בתחום עד לאולימפיאדת 2011-2012.

טוקיהוקי ילדותנשים שוחק לראשונה באוניברסיטאות ובבתי הספר הבריטי, המועדון הראשון, ''Molesey Ladies'', נוסד בשנת 1887. האגודה הלאומית הראשונה היה איחוד הווקיההוקי האירי לילדותלנשים שהוקם בשנת 1894, ונדחה אף על ידי איגודי הווקיההוקי, טוקיהוקי ילדותנשים גדל בקצב מהיר ברחבי העולם. דבר שהוביל להקמת הפדרציה הבינלאומית לאיגודי טוקיהוקי ילדותנשים (IFWHA) בשנת 1927, אם כי זה לא כלל מדינות רבות ביבשת אירופה שבה ילדותנשים שיחקו יחד עם ילדיםגברים, והיו חלק מן FIH. ה-IFWHA קיים כנסים בכל שלוש שנים, וטורנירים הקשורים לאלה היו התחרויות העיקריות של IFWHA. טורנירים אלו היו בלתי תחרותיים עד 1975.

עד 1970 היו 22 עמותות עם אגפי ילדותנשים בארגון FIH ו-36 ב-IFWHA. דיונים החלו על קיום ספר חוקים משותף. FIH הציג טורנירים תחרותיים בשנת 1974, ואילצו את קבלת העיקרון של טוקיהוקי תחרותי על ידי IFWHA בשנת 1973. רק בשנת 1982 שני הגופים התמזגו, אבל זה איפשר את שילוב טוקיהוקי [[ילדותנשים במשחקים האולימפיים]] של שנת 1980 שבהם, כמו במשחקי הילדיםהגברים, הולנד, גרמניה ואוסטרליה כבר שלטו באופן עקבי. ארגנטינה התפתחה כצוות שיש להתחשב בו מאז שנת 2000, אז זכתה באליפות העולם, וכן בשנת 2010 ומדליות בשלושת המשחקים האולימפיים האחרונים.

מחוץ ל[[צפון אמריקה]], ההשתתפות היא שווה בין ילדיםגברים וילדותונשים. לדוגמה, באנגליה, הארגון הווקיההוקי האנגלי מדווח כי בעונת 2008-09 היו רשומים 2488 קבוצות של ילדיםגברים, 1969 צוותי ילדותנשים, 1042 צוותי בנים, 966 צוותי בנות ו-274 צוותים בקבוצות מעורבות. בשנת 2006 אגודת הווקיההוקי האירית דיווחה כי החלוקה המגדרית בין שחקניה הייתה כ-65% ילדותנשים ו-35% ילדיםגברים. במפקד 2008 של ארגון הווקיההוקי האוסטרלי דווח ש-40,534 שחקנים במועדון הם ילדיםגברים ו-41,542 הן ילדותנשים. עם זאת, בארצות הברית ישנם מעט מועדוני טוקיהוקי, לרוב המשחקים בין בתי ספר תיכוניים או מכללות, שכמעט כולן מורכבות מילדותמנשים.

רוב ממדי מגרש הווקיההוקי טוקישדה נקבעו במקור באמצעות מספרים שלמים של [[המידות האימפריאליסטיות]]. עם זאת, מידות המטר כעת הן הממדים הרשמיים כמפורט על ידי הפדרציה הבינלאומית לטוקילהוקי (FIH) ב"כללי טוקיהוקי". ממדים אלו ניתנים במאמר זה, כשהמידות האימפאריליסטיות נתונות בסוגריים. המגרש הוא 91.40 מ' '× 55 מ' (100 יארד × 60 יארד) בשדה מלבני. בכל קצה ישנו שער ברוחב 2.14 מטר (7 רגל) ובגובה 3.66 מטר (12 רגל) השער נמדד ברוחבו מן הצדדים הפנימיים של המשקוף. מן השער משתרע כחצי עיגול במרחק של 14.63 מ'(16 יארד) המכונה מעגל הירי (או D או קשת), מוקף בקו רציף, ובמרחק 5 מטרים קו מקווקו (5 יארד וששה אינץ' - סימון זה לא הוקם עד לאחר ההמרה למידת המטר), כמו כן קו לאורך המגרש במרחק 22.90 מ'(25 יארד) מקצה כל מגרש (מכונה בדרך כלל קו ה-23 מ'). במרכז עיגול בקוטר של 0.15 מטר המכונה נקודת העונשים, או ציון חבטות, ממוקמת במרכז המגרש במרחק 6.40 מ'(7 יארד) ממרכז כל שער.

מגרשי הדשא המסורתיים הם הרבה פחות שכיחים בטוקיבהוקי מודרני כאשר רוב משחקי הווקיההוקי מתנהלים על גבי משטחים סינתטיים. מאז 1970, משטחים מבוססי-חול מועדפים כמגרשים, מפני האצת קצב המשחק. עם זאת, בשנים האחרונות חלה עלייה מאסיבית במספר המגרשים המרוצפים בדשא מלאכותי "על בסיס מים". הדשא הסינתטי על בסיס מים מאפשר העברת כדור במהירות רבה יותר מאשר על המשטחים מבוססי החול המקוריים, דבר שהפך את המשטחים לאופיינים בתחרויות בינלאומיות ובליגות הלאומיות. המשטחים על בסיס מים הם גם פחות מחוספסים מאשר המשטחים מבוססי החול, ולכן מורידים את רמת הפגיעה בשחקנים כאשר הם באים במגע עם פני השטח. FIH כעת מציע משטחים חדשים שפותחו, הדורשים שימוש מופחת בהשקיה. זאת בשל ההשפעה האקולוגית השלילית של דרישת מים גבוהה של משטחים סינתטיים מבוססי מים.

שחקנים רשאים לשחק עם הצד החלק של 'צד הפנים' ועם קצוות ראש הידית של מקל הווקיההוקי. מלבד זאת, מטעמי בטיחות, את הכדור אסור לחבוט "חזק" בחבטת כף היד, בשל הקושי לשלוט על גובה וכיוון הכדור מחבטה זו.

חוקים אחרים כוללים: לא ניתן לבעוט בכדור ברגל, שחקנים אחרים יכולים להפריע לחבטה בכדור, אך לא צד שלישי. אם שחקן מכדרר את הכדור ומאבד שליטה ובועט את הכדור או ששחקן אחר מפריע ל[[כדרור]], השחקן אינו רשאי להשתלט שנית ולהמשיך לכדרר. החוקים אינם מאפשרים את בעיטת הכדור כדי להשיג יתרון של בעיטה, כך שהכדור באופן אוטומטי ימנע מהקבוצה היריבה. לעומת זאת, אם שום יתרון לא נרכש בעיטת הכדור, השחקן צריך להמשיך. שחקנים לא יכול לחסום הזדמנות נוספת להכות את הכדור בכל מקרה. כל דחיפה/חסימה באמצעות הגוף או מקל כדי למנוע התקדמות הצוות השני - אסורה. עונש לכך הוא שהקבוצה היריבה מקבלת את הכדור. אם הבעיה נמשכת, השחקן יכול להיות מסולק מהמשחק. כאשר שחקן חובט חבטה חופשית או בועט מן הקרןה''קרן'', החבטה לא יכולה להיות גבוה מדי מבכדי שתחשב כמסוכנת. בנוסף, שלושה שחקנים לא יכולים לגעת בכדור בו-זמנית. שני שחקנים מקבוצות שונות יכולים להאבק על הכדור, אבל אם שחקן אחר מפריע זה נחשב כצד שלישי, והכדור עובר באופן אוטומטי לקבוצה אשר רק שחקן אחד ממנה מעורב.

אין עמדות קבועות (אפילו שוער אינו נדרש לפי כללי 2007-2008), אבל רוב הקבוצות מארגנות לעצמם (בדרך דומה לקבוצות הכדורגל) להגנה, קשרים וחלוצים. צוותים רבים כוללים ''מטאטא'' אחד. הכללים לא מציינים מספר מינימלי של שחקנים על מנת לקיים משחק, אבל ברוב התחרויות יש חוק מקומי על כך, הנוקב בשבעה שחקנים כמינימום לקיום משחק.

שחקן אחד מכל קבוצה יכול להיבחר כ[[שוער (ספורט)|שוער]]. שוערים צריך ללבוש לפחות קסדה וחולצה בצבעים שונים על מנת לקבל "הרשאות שוער". הם יכולים גם לבחור ללבוש ריפוד נוסף כגון "בעטנים" על הנעליים, בדרך כלל השוערים לובשים מכנסיים מרופדים, מגיני זרוע וגוף, כשהם לבושים כך, הם מכונים "שוערי הגנה מלאה". למרות שוערים כאלה עשויים לחסום או להסיט את הכדור מהשער עם כל חלקי גופם, לחסום את הכדור עם הרגליים, הריפוד שעליהם או המקל, הם חייבים תמיד לשאת מקל. שוערים רשאים לשחק עם הכדור מחוץ למעגל הגנתי שלהם ("מעגל הירי" או "D"), אך השימוש מותר רק במקל הווקיההוקי בנסיבות אלה, לא בשום חלק מחלקי גופם. "שוערים הגנה מלאה" אסורים לעבור את קו 23 המטר, במהלך משחק ההגנה, אלא אם כן הם חובטים חבטת עונשין. השוער שלובש רק קסדה וחולצה בצבע שונה רשאי להסיר את הקסדה ולשחק בכל מקום על המגרש ולשמור על זכויות השוער גם אם אין לו סיכוי להחליף את הקסדה כאשר השחקן חוזר על מעגל ההגנה שלו. עם זאת הם חייבים לחבוש קסדה כדי להגן על קרנות ובעיטת עונשין.

בפברואר 2009 הציג FIH, בתור "ניסוי חובה" עבור תחרות בינלאומית, גרסה מעודכנת של חוקי חבטה חופשית. השינויים מאפשרים לשחקן לקחת חבטה חופשית ולהעביר את הכדור לעצמם. חשוב לציין, זה לא מצב של "משחק", אבל בעין לא מיומנת זה עשוי להיראות כך. השחקן חייב לשחק עם הכדור בכל מרחק בשתי תנועות נפרדות, לפני שימשיך במשחק כרגיל. הקבוצה יכולה לחבוט בכדור לאוויר, או לגובה באופן מיידי כפעולה השנייה או כל חבטה אחרת המותרת על פי כללי הווקיההוקי.

* [http://www.momsguide.com/fieldhockey/fh1.html מדריך האמהות לענייני ספורט] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20050601074552/http://www.momsguide.com/fieldhockey/fh1.html |date=2005-06-01 }}