חיזוי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 28:
 
המוח שואף למזער את ההבדל בין הצפי שלו כלפי מצבים עתידיים, לבין ההתרחשויות האמתיות בעולם החיצוני והפנימי, כלומר - להקטין ככל הניתן את טעות החיזוי{{הערה|שם=Perrykkad2020|Perrykkad, K., & Hohwy, J. (2020). Fidgeting as self-evidencing: A predictive processing account of non-goal-directed action. New Ideas in Psychology, 56, 100750.}}.
באופן כללי המוליכים העצביים הם השליחים הכימיים של ה[[מוח]]{{הערה|שם=Litner2003|Litner, B. (2003). Teens with ADHD: The Challenge of High School. Child & Youth Care Forum, 32(3), 137-158.}}. הם, מאפשריםשמאפשרים העברת מסרים בין תאי העצב במערכת העצבים באמצעות תהליך של [[העברה סינפטית]].
תאי עצב דופמינרגיים מקודדים את טעות החיזוי של ה[[חיזוק|גמול]] באופן דו-כיווני, כך שהתגובה הדופמינרגית שווה לגמול שהתרחש פחות הגמול שנצפה{{הערה|שם=Schultz2006|Schultz, W. (2006). Behavioral theories and the neurophysiology of reward.Annu. Rev. Psychol., 57, 87-115.}}.
קידוד דו כיווני מסוג זה יכול לשמש כ[[אות (תקשורת)|אות]] [[למידה|לימודי]] אידיאלי עבור [[הפלסטיות של מערכת העצבים]]{{הערה|שם=Schultz2006}}, משום שהוא מאפשר למערכת העצבים להתאים ולשפר את התפקוד שלה ביחס למידע המופק מתוך ההתנסות עם הסביבה.