ויליאם דאווננט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שלומית קדם (שיחה | תרומות) |
שלומית קדם (שיחה | תרומות) |
||
שורה 9:
דאווננט למד זמן מה בלינקולן קולג' באוקספורד, בסביבות 1620, אבל עזב לפני שהגיע לאיזה שהוא תואר.
לאחר מותו של [[בן ג'ונסון]] ב-1637, ניתן לדאווננט תואר משורר החצר בשנת 1638. הוא היה בין התומכים במלך צ'רלס הראשון במלחמת האזרחים האנגלית. ב-1641 נמצא אשם בבגידה במלכות, אך כעבור שנתיים קיבל תואר אבירות לאחר הקרב על גלוסטר. אז התמנה לציר ל[[צרפת]] ב-1645 ולגזבר מושבת [[וירג'יניה]] ב-1649 מטעם המלך צ'רלס השני. שנה לאחר זאת מונה לסגן מושל [[מרילנד]], אבל נפל בשבי בעת ההפלגה בים, נכלא ונידון למוות. את כל שנת 1651 עשה ב[[מצודת לונדון]]. הוא שוחרר מכלאו בשנת 1652, אך חנינה קיבל רק ב-1654. כדי לעקוף את חוקי ה[[צנזורה]] המחמירים שחלו על כל המקומות הציבוריים
דאווננט מצא עצמו מסובך שוב עם החוק בשנת 1659, כשנכלא על חלקו בהתקוממות של סר ג'ורג' בות' בצ'שייר. הוא שוחרר עוד באותה שנה ונמלט ל[[צרפת]]. הוא חזר לאנגליה לפני ההפקה הראשונית של העיבוד שלו ל[[מחזה]] "הסערה" של שייקספיר, שכתב יחד עם [[ג'ון דריידן]], מחליפו משנת 1670 במעמד משורר החצר.
אחרי שסבל מ[[עגבת]] במשך קרוב לארבעה עשורים, מת דאווננט ב[[לונדון]] ב-7 באפריל 1668, זמן קצר אחרי שהמחזה האחרון שלו, "הגבר הוא האדון", עלה לראשונה על הבימה. הוא קבור בפינת המשוררים ב[[ווסטמינסטר אבי]], ועל לוח הזיכרון שלו חרות "או סר ויליאם דאווננט היחיד והמיוחד". יצויין כאן, שהכתובת המקורית על לוח הזיכרון של [[בן ג'ונסון]], שהוסר כבר במועד מותו של דאווננט, הייתה "בן היחיד והמיוחד", השם שבו כינה שייקספיר, כמשוער, את ג'ונסון.
תשע מיצירותיו, אף כי קיבלו היתר או הופקו בלונדון במהלך חייו כמו כל מחזותיו, יצאו לדפוס בסופו של דבר לאחר מותו. כמה מאלה נכללו ב'''קטלוג יצירותיו של סר ויליאם דאווננט''' מאת הנרי הרינגמן ב-1673, שהועתק מכתבי היד המקוריים של דאווננט עצמו.
[http://www.gutenberg.org/dirs/4/1/2/4126/4126.txt]
| |||