קרב רמאדי השני (1917) – הבדלי גרסאות

'''קרב רמאדי השני''' התחולל במבואות העיר [[רמאדי]] במהלך ספטמבר 1917 בין [[הצבא הבריטי]] ל[[צבא האימפריה העות'מאנית]] במהלך [[המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה]]. הקרב התחולל לאחר הכשלוןהכישלון הבריטי לכבוש את [[רמאדי]] במהלך [[קרב רמאדי הראשון (1917)|קרב רמאדי הראשון]] והיה המשך המאמץ של הבריטים לסלק את הצבא הטורקי ממסופוטמיה. הקרב הסתיים בניצחון הבריטים ובנפילה בשבי של רוב הכוח הטורקי שהגן על העיר.

לאחר כשלוןכישלון [[קרב רמאדי הראשון (1917)|הנסיוןהניסיון הראשון לכבוש את רמאדי]], שנגרם מתנאי מזג אוויר קיצוניים, המתין הפיקוד הבריטי לסתיו ושקד על הכנת תוכנית משופרת לכיבוש העיר. תוכנית זו הושפעה גם מאילוץ חדש: התארגנותה של [[קבוצת ארמיות ילדרים]] הטורקית שיעדה הראשוני היה לכבוש בחזרה את בגדאד. כוח זה הורכב מ[[הארמייה השישית (האימפריה העות'מאנית)|הארמייה השישית]] (שכבר פעלה במסופוטמיה), הארמיההארמייה השביעית (ארמייה חדשה) ו[[קורפוס אסיה]] (שהיה מורכב ברובו מחיילים גרמנים ואוסטרים) ומונה לפקד עליו [[אריך פון פאלקנהיין]]. תוכנית זו של הטורקים האיצה את לוח הזמנים מתוך כוונה לחסום את התקדמות הטורקים לאורך הפרת. בסופו של דבר החליט פאלקנהיין להפנות את כוחותיו לארץ ישראל.

* הצבא הבריטי: בניגוד לקרב רמאדי הראשון, שעיקרו הוטל על בריגדת רגלים בודדת, הטילו הבריטים לקרב השני כוח של 4 בריגדות:

כדי להטעות את הטורקים ביימו הבריטים שורה של פעולות הטעייה שהביאו את הטורקים למסקנה שהבריטים יתקפו שוב ממזרח לאורך נהר הפרת {{הערה|פעולות אלו כללו הקמת גשרים על הפרת, הקמת מחנות דמי מול קוי הטורקים והעברת ציוד לאורף הנהר}} ולכן המשיכו להתבצר כשפניהם מזרחה.

ב-[[27 בספטמבר]] [[1917]] בערב החלו שתיים מבריגדות הרגלים (ה-12 וה-42) לצעוד לאזור שמדרום לרמאדי. במקביל עקפה בריגדת הפרשים את העיר מדרום והקימה מחסומים על כביש היציאה המערבי של העיר. הערכות הכוחות נמשכה עד שעות אחר הצהריים של ה-[[28 בספטמבר]] אז ניתן האות לפתיחת הקרב. הבריטים החלו בירי ארטילרי על עמדות הטורקים בזמן שחיילי הרגלים התקדמו צפונה לכוון העיר. ב-[[29 בספטמבר]] לפנות בוקר החלו הטורקים לסגת דרך גשר עזיזיה שממערב לעיר אולם נתקלו בכוח החסימה. לאחר כשעה וחצי של קרבות נסוגו הטורקים בחזרה לעיר ועם בוקר כבשו הבריטים את הגשר וחסמו לחלוטין את היציאה מהעיר. במקביל המשיכו הכוחות הרגליים להתקדם מדרום ולפני הצהריים הבינו הטורקים הנצורים שאפסה כל תקווה והחליטו להיכנע.