קיומו של אלוהים – הבדלי גרסאות

==הסברים פסיכולוגיים==

{{הפניה לערך מורחב|פסיכולוגיה של הדת}}

 

פסיכולוגים מבחינים שרוב בני האדם שואלים לעיתים קרובות שאלות קיומיות כמו "מדוע אנחנו כאן?" ו"האם לחיים יש מטרה?". מספר פסיכולוגים העלו השערה כי אמונות דתיות עשויות לגייס מנגנונים קוגניטיביים על מנת לענות על שאלות אלו. כך לדוגמה, קל מאוד לשכנע אנשים שהעולם הבא קיים, פשוט כי הם מאוד רוצים שזה יהיה נכון. [[ויליאם ג'יימס]] הדגיש את המאבק הדתי הפנימי בין מלנכוליה לאושר, והצביע על [[טראנס (תודעה)|טראנס]] כמנגנון קוגניטיבי. [[זיגמונד פרויד]] הדגיש הפחד והכאב, את הצורך בדמות הורית חזקה, את האופי האובססיבי של הטקס הדתי ואת המצב המהפנט שקהילה יכולה לגרום לעצמה, כגורמים תורמים לפסיכולוגיה של הדת.

 

[[פסיכולוגיה אבולוציונית|הפסיכולוג האבולוציוני]] פסקל בויר {{אנ|Pascal Boyer}}, בספרו "הדת מוסברת" (Religion Explained), המבוסס בין השאר על עבודתו בשטח האנתרופולוגי, מתייחסת לאמונה באלוהים כתוצאה של נטייתו של המוח האנושי לגילוי סוכנות. בויאר מציע שבגלל לחצים [[אבולוציה|אבולוציוניים]], בני האדם נוטים לשייך אירועים לגורם או כוח מתווך, גם במקרה שאין הוא קיים. לדעתו של בויר, האמונה בישויות על טבעיות מתפשטת ומתקבעת תרבותית מפני שהם מתקבעים ב[[זיכרון קולקטיבי|זיכרון הקולקטיבי]]{{הערה|שם=כהנא|}}. הפסיכולוגיה האבולוציונית, רואה בדת כתוצר לוואי של התפתחות המוח והיכולות הקוגניטיביות הגבוהות שלו, שלא קיימות אצל בעל חיים אחר. האמונה דתית "מתלבשת" על אותן נטיות שכבר קיימות במוח למטרות אחרות. למשל, לבני אדם יש נטייה טבעית להתייחס ולזכור אירועים לא צפויים ויוצאי דופן, אבל לא מוזרים בצורה קיצונית. מחשבות על אלוהים או על כוחות על טבעיים אחרים מתאימים היטב להגדרה הזו. הם פועלים בניגוד להיגיון בצורה מינימלית, מוזרים מספיק כדי למשוך את תשומת ליבנו, אבל לא מוזרים מדי כך שנדחה אותם על הסף{{הערה|{{אלכסון|בנג'מין גרנט פורזיקי|מעניין את אלוהים|article/מעניין-את-אלוהים|25 במאי 2017}}}}. האנתרופולוג סקוט אטראן {{אנ|Scott Atran}}, בספרו "In Gods We Trust: The Evolutionary Landscape of Religion" מביא טענות דומות ומוסיף את ההיבטים החברתיים של אמונה משותפת.

==הערות שוליים==

{{הערות שוליים}}