קיומו של אלוהים

השאלה אם זה סביר להניח שאלוהים קיים

שאלת קיומו של אלוהים הוא נושא דיון פילוסופי, המעסיק את הדת והתרבות האנושית אלפי שנים.

ניתן לסווג מגוון רחב של טיעונים בעד ונגד קיומו של אלוהים כטיעונים מטאפיזים, לוגיקים, אמפירים, סובייקטיבים או מדעיים. במונחים פילוסופיים, שאלת קיומו של אלוהים כוללת את תחומי תורת ההכרה (אפיסטמולוגיה) ותורת ההוויה (אונטולוגיה) ותורת הערך ( Value theory), שכן ישנן הגדרות של אלוהים. הכוללים את תפיסת ה"שלמות".

בפילוסופיה המערבית הדיון הפילוסופי בקיומו של אלוהים החל עם אפלטון ואריסטו, שהעלו טיעונים שבימינו מסווגים כטיעונים קוסמולוגיים. טיעונים אחרים לקיומו של אלוהים הוצעו על ידי אנסלם מקנטרברי, שגיבש את הטיעון האונטולוגי הראשון; אבן רושד ותומאס אקווינס, שהציגו גרסאות משלהם לטיעון הקוסמולוגי (טיעון קאלם וטיעון הדרך הראשונה); רנה דקארט, שאמר כי קיומו של אל מיטיב הכרחי מבחינה לוגית לראיות החושים שלנו להיות משמעותיות. ז'אן קלווין טען לאלוהות של החושים, המעניקה לכל אדם ידע על קיומו של אלוהים. אתאיסטים רואים בטיעונים לקיומו של אלוהים כלא מספיקים, לא נכונים או טיעונים שמופרכים בקלות על ידי טיעוני הנגד לאי קיומו של אלוהים. ואילו כמה דתות, כמו ג'ייניזם, דוחות את האפשרות של אל בורא. בין הפילוסופים שסיפקו טיעונים נגד קיומו של אלוהים נמנים פרידריך ניטשה וברטרנד ראסל.

היסטוריהעריכה

תפיסה נפוצה, שהיא מוטעית, היא שתאיזם הוא עתיק ואילו האתאיזם הוא מודרני, אך האנושות מעלה טיעונים בעד ונגד קיומם של אלוהויות, כולל, עם עליית המונותיאיזם, משחר ההיסטוריה האנושית. טקסטים מתקופת הברונזה כגון הוודות מציגים טיעונים שונים כנגד האלים, כמו בעיית הרוע והטיעון הטלאולוגי, כמו גם טיעונים לאלוהויות, כגון הטיעון מהמוסר וההימור של פסקל. מימי יוון העתיקה ועד העם היפני בימי הביניים וכלה בעמים ילידים ביבשת אמריקה, הטיעונים בעד ונגד אלוהויות הם ישנים כמו הרעיון של האלוהות עצמה. יש אתאיסטים ותאיסטים שרואים את הקדמוניות של אמונותיהם כמסורת ראויה להמשכיות, בעוד שאחרים מאמינים כי הוויכוח על קיומו של אלוהים הוא מעגל בלתי נגמר שמייצר מעט הגשמה[1].

עמדותעריכה

 
מפה המצביעה על אחוז האירופאים אשר "מאמינים באל", על פי סקר Eurobarometer בשנת 2005
 
אחוז הצפון אמריקאים המאמנים בשנת 2010

ניתן לחלק עמדות על קיומו של אלוהים לאורך צירים רבים, לייצר מגוון סיווגים אורתוגונליים. תיאיזם ואתאיזם הם עמדות של אמונה (או חוסר אמונה), ואילו גנוסטיקה ואגנוסטיות הן עמדות של ידע (או היעדרו). איגנוסטיות נוגעת לאמונה בקוהרנטיות הרעיונית של אלוהים. אפתאיזם הוא אדישות או חוסר עניין כלפי נושא האמונה או חוסר אמונה באל. לצורכי הדיון, ריצ'רד דוקינס תיאר שבע "אבני דרך" בספקטרום ההסתברות התאיסטית שלו[2]:

  1. תאיסט חזק. 100% הסתברות שאלוהים קיים. כלשונו של קרל גוסטב יונג: "אני לא מאמין, אני יודע".
  2. תאיסט דה פקטו. סבירות גבוהה מאוד אך פחותה מ-100%. "אני לא יודע בוודאות, אבל אני מאמין מאוד באלוהים וחי את חיי מתוך הנחה שהוא שם".
  3. נוטה לתיאיזם. גבוה מ־50% אך לא גבוה במיוחד. "אני מאוד לא בטוח, אבל אני נוטה להאמין באלוהים".
  4. חסר פניות לחלוטין. בדיוק 50%. "קיומו של אלוהים ואי-קיומו הם בסבירות שווה".
  5. נוטה לאתאיזם. נמוך מ-50% אך לא נמוך במיוחד. "אני לא יודע אם אלוהים קיים, אבל אני נוטה להיות ספקן".
  6. אתאיסט דה פקטו. סבירות נמוכה מאוד, אך קטנה מאפס. "אני לא יודע בוודאות אבל אני חושב שאלוהים מאוד לא סביר, ואני חי את חיי מתוך הנחה שהוא לא שם".
  7. אתאיסט חזק. "אני יודע שאין אלוהים, באותה אמונה כמו שיונג יודע שיש אחד"

תאיזםעריכה

  ערך מורחב – תאיזם

הכנסייה הקתולית, בעקבות תורתם של פאולוס השליח (שאול התרסי), תומאס אקווינס ומועצת הוותיקן הראשונה, מאשרת כי ניתן לדעת בוודאות את קיומו של אלוהים מהעולם הנברא על ידי האור הטבעי של התבונה האנושית[3].

הגדרה דתית מסורתית של אלוהיםעריכה

בתיאיזם הקלאסי, אלוהים מאופיין כהוויה האולטימטיבית המטאפיזית (ההוויה הראשונה, הנצחית, הפשוטה והריבונית לחלוטין, החסרת כל איכויות אנתרופומורפיות). תיאיסטים קלאסיים אינם מאמינים שניתן להגדיר את אלוהים לחלוטין. הם מאמינים שזה יסתור את טבעו המתעלה של אלוהים בכך שבני אדם בלבד יגדירו אותו. רוברט בארון מסביר באנלוגיה שנראה כי בלתי אפשרי שאובייקט דו-ממדי יתפוס בני אדם תלת-ממדיים[4].

בחברות מערביות מודרניות, מושג האל מתייחס בדרך כלל ליצור מונותאיסטי, עליון, אולטימטיבי ואישי, כפי שנמצא במסורות הנוצריות, האיסלאמיות והיהודיות. בדתות מונותאיסטיות שמחוץ למסורות הדתות האברהמיות, נדון קיומו של אלוהים במונחים דומים. במסורות אלה, אלוהים מזוהה גם כמחבר (ישירות או על ידי השראה) של טקסטים מסוימים, או שטקסטים מסוימים מתארים אירועים היסטוריים ספציפיים הנגרמים על ידי האל המדובר או תקשורת מאלוהים (אם בדיבור ישיר או באמצעות חלומות או סימנים). מסורות מסוימות מאמינות גם שאלוהים הוא ישות שעונה בכל עת על תפילות.

חוקרים אסלאמיים רבים השתמשו בטיעונים פילוסופיים ורציונליים כדי להוכיח את קיומו של אלוהים. לדוגמה, אבן רושד, חוקר, פילוסוף ורופא אסלאמי מהמאה ה-12, קובע כי ישנם רק שני טיעונים ראויים לדבקות, שניהם נמצאים במה שהוא מכנה "הספר היקר" (הקוראן). רושד מצטט "השגחה" ו"המצאה" בשימוש במשלים של הקוראן לטענה לקיומו של אלוהים. רושד טוען כי דפוסי מזג האוויר של כדור הארץ מכוילים לתמיכה בחיי אנשים; לפיכך, אם כוכב הלכת מכוון כל כך טוב לשמור על החיים, אז זה מציע מכוון עדין, כלומר אלוהים. השמש והירח הם לא רק עצמים אקראיים שצפים בחלל, אלא הם משרתים אותנו יום ולילה, והאנושות מרוויחה מאופן הפעולה של הטבע. רושד בעצם מגיע למסקנה שצריך להיות ישות עליונה יותר שיצרה את הכל בצורה מושלמת, כדי לשרת את צורכיהם של בני האדם[5].

הרמב"ם הציג את האל כסיבה הראשונית לקיום העולם, ואת הידיעה שהוא קיים כמצווה מעשרת הדיברות. מהיותו הסיבה הראשונית שבעצמה אינה תלויה בדבר, נובע לדבריו שהאל יחיד ואינו מורכב, וכן שהוא משולל מהגשמיות[6].

הרמב"ם ניסה להוכיח את קיומו של האל על בסיס רציונליזם (שכלתנות). הרמב"ם הציע הוכחות לקיומו של אלוהים, אך הוא לא התחיל בהגדרת האל, כמו רבים אחרים. במקום זאת, הוא השתמש בתיאור כדור הארץ והיקום כדי להוכיח את קיומו של אלוהים. הוא דיבר על גופי השמים וכיצד הם מחויבים לתנועה נצחית. הרמב"ם טען שמכיוון שכל אובייקט פיזי הוא סופי, הוא יכול להכיל רק כמות סופית של כוח. אם כל דבר ביקום, הכולל את כל כוכבי הלכת והכוכבים, הוא סופי, אז צריך להיות כוח אינסופי שדחוף את התנועה של כל דבר ביקום. הדבר היחיד שיכול להסביר את התנועה הוא ישות אינסופית (כלומר אלוהים) שהיא לא גוף ולא כוח בגוף. הרמב"ם האמין שטענה זו נותנת לנו בסיס להאמין שאלוהים ממשי, ולא מושג מופשט. הוא האמין שלא ניתן להבין או להשוות את אלוהים לדברים אחרים[7][דרוש מקור: רצוי להביא הפניה מדוייקת יותר מאשר כותרת ספר עם כמה כרכים].

הגדרות של אלוהים שאינו אישיעריכה

בפנתיאיזם האל והטבע הם ישויות זהות. בראייה זו מדעי הטבע עוסקים בעצם בטבעו של האל. הגדרה זו של אלוהים יוצרת את הבעיה הפילוסופית שיקום עם אלוהים ויקום ללא אלוהים זהים, מלבד המילים המשמשות לתיאורו.

הדאיזם והפנאנתאיזם טוען כי יש אלוהים שהוא הוא נפרד, או נפרש מעבר ליקום (נפרש מעבר לזמן או המקום, או בצורות אחרות). הדאיזם מכחיש כי אלוהים מתערב בתפעול היקום, כולל תקשורת עם בני אדם באופן אישי. התפיסה שאלוהים לעולם לא מתערב או מתקשר עם היקום, או שאולי התפתח ליקום (כמו בפנתיאיזם), מקשה, אם לא בהגדרה, על הבחנה בין יקום עם אלוהים לבין אחד בלי.

ויכוח לגבי האופן שבו ניתן להוכיח תיאיזםעריכה

הטענה כי קיומו של אלוהים יכול להיות ידוע לכל, עוד לפני חשיפה לכל התגלות אלוהית, קדמה לנצרות. פאולוס השליח טען טענה זו, כשאמר כי עובדי האלילים הם ללא תירוץ מכיוון ש"מאז בריאת העולם טבעו הבלתי נראה של אלוהים, כלומר כוחו הנצחי והאלוהות שלו, נראה בבירור בדברים שנבראו". בכך מצביע פאולוס על ההוכחות ליוצר, שהונחו מאוחר יותר על ידי תומאס אקווינס ואחרים, אך הן נטענו גם על ידי הפילוסופים היוונים[8].

אסכולה אפולוגטיקית נוספת, כולל של הוגים הולנדים ואמריקאים קלוויניסטים (כמו אברהם קויפר, בנג'מין וורפילד, הרמן דויוורד), הופיעה בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20. אסכולה זו נוסדה על ידי קורנליוס ואן טיל, וכונה בכינוי העממי "אפולוגטיקה מראש" (אם כי ואן טיל עצמו הרגיש ש"אפולוגטיקה טרנסצנדנטלית" תהיה כותרת מדויקת יותר). ההבחנה העיקרית בין גישה זו לבין הגישה הראייתנית הקלאסית היא, שהיא מניחה מראש שאין כל יסוד משותף בין המאמין ללא-מאמין, למעט מה שהלא-מאמין מכחיש, כלומר הנחת האמת של תפיסת העולם התיאיסטית. במילים אחרות, אנשי"אפולוגטיקה מראש" אינם מאמינים כי ניתן להוכיח את קיומו של אלוהים על ידי פנייה לעובדות גולמיות, לא מפורשות, שמשמעותן (תאורטית) זהה לאנשים בעלי תפיסות עולם שונות במהותן, מכיוון שהם מכחישים כי כזה מצב הוא אפילו אפשרי. לטענתם, ההוכחה האפשרית היחידה לקיומו של אלוהים היא שאותה אמונה ממש היא התנאי ההכרחי להבנת כל החוויה והפעולה האנושיית. הם מנסים להוכיח את קיומו של אלוהים באמצעות ערעור על נחיצותה הטרנסצנדנטלית של האמונה - בעקיפין (על ידי פנייה להנחות היסוד של תפישת עולמו של הלא מאמין) ולא באופן ישיר (על ידי פנייה לאיזושהי עובדה משותפת). בפועל אסכולה זו משתמשת במה שמכונה טיעונים טרנסצנדנטיים. הם טוענים כי הם מוכיחים כי כל ניסיון אנושי ופעולה (אפילו מצב של חוסר אמונה, עצמו) הם הוכחה לקיומו של אלוהים, מכיוון שקיומו של אלוהים הוא התנאי ההכרחי להבנתם[9].

אתאיזםעריכה

  ערך מורחב – אתאיזם

המסקנה האתאיסטית היא שהטיעונים והראיות מצביעים על כך שאין סיבה מספקת להאמין שקיימים אלים כלשהם, וכי חוויות דתיות סובייקטיביות אישיות אומרות משהו על החוויה האנושית ולא על הטבע והמציאות עצמה; לכן, אין שום סיבה להאמין שאלוהים קיים[10].

אתאיזם חיוביעריכה

  ערך מורחב – אתאיזם שלילי וחיובי

אתאיזם חיובי (המכונה גם "אתאיזם חזק" ו"אתאיזם קשה ") הוא סוג של אתאיזם הטוען כי לא קיימים אלוהויות. האתאיסט החזק טוען במפורש את אי קיומם של אלים[11].

אתאיזם שליליעריכה

אתאיזם שלילי (המכונה גם "אתאיזם חלש" ו"אתאיזם רך") הוא כל סוג של אתאיזם שאינו חיובי, בו אדם אינו מאמין בקיומם של אלוהויות, אך אינו טוען במפורש שהם לא קיימות.

אגנוסטיותעריכה

  ערך מורחב – אגנוסטיות

אגנוסטיזם הוא התפיסה לפיה ערכם האמיתי של טענות מסוימות - במיוחד טענות בדבר קיומה של אלוהות כלשהי, אך גם טענות דתיות ומטאפיזיות אחרות - אינו ידוע או שאינו ידוע. אגנוסטיות אינה מגדירה את האמונה או חוסר האמונה באלים; אגנוסטים עשויים עדיין להזדהות כתיאיסטים או אתאיסטים.

אגנוסטיות חזקהעריכה

אגנוסטיקה חזקה היא האמונה שלא ניתן לבני אדם לדעת אם קיימים אלוהויות או לא.

אגנוסטיות חלשהעריכה

אגנוסטיות חלשה היא האמונה כי קיומם או אי קיומם של אלוהויות אינו ידוע אך לא בהכרח בלתי ניתן להכרה.

תיאיזם אגנוסטיעריכה

תיאיזם אגנוסטי הוא התפיסה הפילוסופית המקיפה גם תיאיזם וגם אגנוסטיקה. תאיסט אגנוסטי מאמין בקיומם של אל או אלוהים, אך רואה את בסיס התפיסה הזו כבלתי ידועה או כלא ניתנת לידיעה מטבעה. תיאיסטים אגנוסטיים עשויים גם להתעקש על בורות באשר לתכונות האלים שהם מאמינים בהם.

אתאיזם אגנוסטיעריכה

  ערך מורחב – אתאיזם אגנוסטי

אתאיזם אגנוסטי הוא עמדה פילוסופית המקיפה את האתאיזם והאגנוסטיות. אתאיסטים אגנוסטיים הם אתאיסטים משום שאינם מחזיקים באמונה בקיומה של אלוהות כלשהי ואגנוסטים מכיוון שהם טוענים כי קיומה של אלוהות אינו ניתן לעקרון או שאינו ידוע כרגע למעשה. התאולוג רוברט פלינט מסביר[12]:

אם אדם לא הצליח למצוא סיבה טובה להאמין שיש אלוהים, זה טבעי ורציונלי שהוא לא יאמין שיש אלוהים; ואם כן, הוא אתאיסט, אף שאינו מניח שום ידע על-אנושי, אלא רק כוח אנושי רגיל לשפוט ראיות. אם הוא הולך רחוק יותר, ולאחר חקירה על מהות הידע בהישג ידו של האדם, ומגיע למסקנה שקיומו של אלוהים אינו ניתן להוכחה, הוא חדל להאמין בו בטענה שהוא לא יכול לדעת שהוא קיים. הוא אגנוסטי וגם אתאיסט

אפתאיזםעריכה

  ערך מורחב – אפתאיזם

אפתיאיסט הוא מי שאינו מעוניין לקבל או להכחיש טענות לפיהן אלים קיימים או אינם קיימים. אפתיאיסט חי כאילו אין אלים ומסביר תופעות טבע ללא התייחסות לאלים כלשהם. קיומם של אלים אינו נדחה, אך עשוי להיות מוגדר מיותר או חסר תועלת; אלים אינם מספקים מטרה לחיים ואינם משפיעים על חיי היומיום, על פי תפיסה זו[13].

איגנוסטיותעריכה

  ערך מורחב – איגנוסטיות

האיגאיסט בדרך כלל מסיק כי לא שווה לדון בשאלת קיומו או אי-קיומו של אלוהים, מכיוון שמושגים דוגמת "אלוהים", בדרך כלל אינם מוגדרים מספיק או אינם מוגדרים בבירור. איגנוסטיות (או איגתאיזם או איגנוסטיציזם) הוא העמדה התאולוגית שכל עמדה תאולוגית אחרת (כולל אגנוסטיזם ואתאיזם) מניחה יותר מדי לגבי מושג האל ומושגים תאולוגיים רבים אחרים. ניתן להגדירו כמקיף שתי השקפות קשורות לגבי קיומו של אלוהים. התפיסה שיש להציג הגדרה קוהרנטית של אלוהים לפני שניתן לדון בצורה משמעותית בשאלת קיומו של אלוהים. יתר על כן, אם הגדרה זו אינה ניתנת להפרכה, האיגאיסט לוקח את העמדה הלא-קוגניטיבית התאולוגית לפיה שאלת קיומו של אלוהים (לפי הגדרה זו) היא חסרת משמעות. במקרה זה, מושג האל אינו נחשב לחסר משמעות; המונח "אלוהים" נחשב לחסר משמעות. ההשקפה השנייה היא שם נרדף לאי-קוגניטיביזם תאולוגי, ומדלגת על השאלה הראשונה לשאול "מה הכוונה ב'אלוהים'?" לפני שהכריז על השאלה המקורית "האם אלוהים קיים?" כחסרי משמעות[14].

את המונח "איגנוסטיציזם" טבע בשנות השישים הרב שרווין ויין מייסד יהדות חילונית-הומניסטית. את המונח "איגתאיזם" טבע ההומניסט החילוני פול קורץ בספרו "הספקנות החדשה" מ-1992[15].

סוגיות פילוסופיותעריכה

בעיית העל טבעיעריכה

בעיה אחת שמציבה שאלת קיומו של אלוהים היא שאמונות מסורתיות בדרך כלל מייחסות לאל כוחות על טבעיים שונים. יצורים על טבעיים עשויים להיות מסוגלים להסתיר ולחשוף את עצמם למטרותיהם שלהם, כמו בסיפורם של באוקיס ופילימון מהמיתולוגיה יוונית. בנוסף, על פי מושגי האל, אלוהים אינו חלק מהסדר הטבעי, אלא היוצר האולטימטיבי של הטבע ושל החוקים המדעיים. כך בפילוסופיה האריסטוטלית, אלוהים נתפס כחלק ממבנה ההסבר הדרוש לתמיכה במסקנות המדעיות, וכל הכוחות שיש לאלוהים, הם לכאורה חלק מהסדר הטבעי הנגזר ממקומו של אלוהים כמקור הטבע (גישה פילוסופית המכונה מונאולוגיה).

בפילוסופיה של המדע על פי קרל פופר, האמונה באל על טבעי היא מחוץ לתחום הטבעי של החקירה המדעית, מכיוון שכל ההשערות המדעיות חייבות להיות בעלות קריטריון ההפרכה בעולם הטבע. תפישת "המגיסטריה הלא חופפת" שהציע סטיבן ג'יי גולד גורסת גם כי שאלת קיומו (או אי קיומו) של האל אינה רלוונטית למדע ומעבר לה.

מדענים פועלים לפי השיטה המדעית, שבתוכה יש לאמת תיאוריות על ידי ניסוי פיזי. רוב התפיסות הבולטות של אלוהים מעידות במפורש או ביעילות על הוויה שלא ניתן לבחון את קיומה על ידי הוכחה או הפרכה. לכן, שאלת קיומו של אלוהים עשויה להיות מחוץ לתחום המדע המודרני בהגדרתו. הכנסייה הקתולית טוענת כי הידיעה על קיומו של אלוהים היא "האור הטבעי של התבונה האנושית". פידאיסטים טוענים כי האמונה בקיומו של אלוהים אינה יכולה להיות מודגמת או מופרכת, אלא נשענת על אמונה בלבד. פוזיטיביסטים לוגיים דוגמת רודולף קרנפ ואלפרד ג'ולס אייר ראו בכל דיון על אלים כשטות מילולית. מבחינת הפוזיטיביסטים הלוגיים וחסידיהם של אסכולות דומות, לאמירות אודות חוויות דתיות אין יכולות להיות בעלות ערך אמת, והן נחשבות ללא כל משמעות, מכיוון שאמירות כאלה אינן כוללות אמות מידה ברורות. כפי שניסח זאת הביולוג הנוצרי סקוט סי טוד:" גם אם כל הנתונים הצביעו על מתכנן תבוני, השערה כזו אינה נכללת במדע מכיוון שהיא איננה נטורליסטית" טענה זו מגבילה את תחום המדע לנצפה אמפירית. ומגבילה את נחלת האל ללא ניתן להוכחה.

טבע ההוכחות והטענותעריכה

הפיזיקאי ג'ון פולקינגהורן מציע כי האנלוגיה הקרובה ביותר לקיומו של אלוהים בפיזיקה היא רעיונות מכניקת הקוונטים, שהם לכאורה פרדוקסלים אך הגיוניים לנתונים שונים מאוד[16].

אלווין פלנטינגה משווה את שאלת קיומו של אלוהים לשאלת קיומם של "מוחות אחרים", וטוען כי את שניהם לא ניתן "להוכיח" כנגד ספקן נחוש[17].

פילוסופים, דוגמת לודוויג ויטגנשטיין, בעלי תפיסה הנחשבת אנטי-ריאליסטית, מתנגדים לטיעונים פילוסופיים הקשורים לקיומו של האל. למשל, צ'ארלס טיילור טוען שהאמיתי הוא מה שלא ייעלם. אם איננו יכולים להפחית את הדיבורים על אלוהים לכל דבר אחר, או להחליפו או להוכיח שהוא כוזב, אז אולי אלוהים אמיתי כמו כל דבר אחר.

בספרו "מסה על עקרונות דעת האדם", משנת 1710 ג'ורג' ברקלי טען ש"מחשבה עירומה" אינה יכולה להתקיים, וכי תפיסה היא מחשבה; לכן ניתן להוכיח שרק תודעה קיימת, שכן כל השאר הוא רק רעיון המועבר על ידי תפיסה. מכאן ברקלי טען כי היקום מבוסס על התבוננות ואינו אובייקטיבי. עם זאת, הוא ציין כי היקום כולל "רעיונות" שאינם מורגשים עבור בני האדם, וכי על כן, חייב להתקיים ישות-על יוֹדֵעַת הַכֹּל, אשר תופסת דברים כאלו. ברקלי הביא טיעון זה כהוכחה לקיומו של האל הנוצרי[18].

ק.ס. לואיס, בספרו "נצרות גרידא" ובמקומות אחרים, העלה את ה"טיעון מרצון". הוא הציג שלכל הרצונות הטבעיים יש חפץ טבעי. אחד צמא, ויש מים להרוות את הצמא הזה; אחד רעב, ויש אוכל שישביע את הרעב הזה. לאחר מכן טען כי הרצון האנושי לצדק מושלם, לשלום מושלם, לאושר מושלם ולערכים לא מוחשיים אחרים מרמז מאוד על קיומם של דברים אלו, אם כי הם נראים בלתי ניתנים להשגה בעולם הזה. הוא הוסיף כי הרצונות הבלתי ניתנים לסיפוק של חיים אלו מרמזים מאוד על כך שאנו מיועדים לחיים אחרים, בהכרח נשלטים על ידי אלוהים שיוכל לספק את החומרים הלא מוחשיים הרצויים[19].

בודנטהעריכה

  ערך מורחב – ודנטה

קיום האמת המוחלטת הוא יסוד מרכזי בתורת ההכרה בודנטה, אסכולה בפילוסופיה ההודית, אשר עוסקת בטבע המציאות. בתפיסת ה"אצ'ינטיה בהדה-אבהדה" בתרגום מסנסקריט "הבדל-אי-הבדל בלתי-נתפש". בהבדל-אי-הבדל, הכוונה היא ליחס שבין העולם לאלוהים. מצד אחד, אי-אפשר להכחיש את קיומו העצמאי של אלוהים שברא את העולם; מצד שני, הבריאה לעולם אינה נפרדת מאלוהים לחלוטין והדבר מתבטא לא רק בהשגחה עליונה, אלא גם ברמה מסוימת של זהות בין העולם לבוראו. השניות המדוברת אינה מבדילה בין העולם לאלוהים, אלא מתייחסת לשניות שבתפישת ההבדל ביניהם. היחס הבו-זמני של הבדל ואחדות בין העולם לאלוהים אינו נתפש על ידי השכל, אך ניתן לחוותו במהלך ההתמסרות לאלוהים (בהאקטי)[20].

טיעונים לקיומו של אלוהיםעריכה

טיעונים אמפירייםעריכה

הטיעון מהיופי - אחת הצורות של הטיעון מהיופי היא שהאלגנטיות של חוקי הפיזיקה, שהתגלו באופן אמפירי, או החוקים האלגנטיים של המתמטיקה, שהם מופשטים, אך הוכיחו שהם מועילים באופן אמפירי, הם עדות לאל היוצר שארגן את הדברים האלה להיות יפים ולא מכוערים.

הטיעון מהתודעה טוען כי לא ניתן להסביר את התודעה האנושית על ידי המנגנונים הפיזיים של גוף האדם והמוח, ולכן חייבים להיות היבטים לא פיזיים בתודעה האנושית. הדבר נתפס כראיה עקיפה של אלוהים, בהתחשב בכך שתפישות לגבי הנפש והחיים שלאחר המוות בנצרות ובאסלאם מתיישבות עם טענה זו.

הטיעון הטלאולוגי טוען שתכונות מסוימות של היקום ושל היצורים החיים מעידות על יד מכוונת.

סוג שונה של טיעונים נסמכים לא על הטבע אלא על היכרות אישית עם עם מעשי ניסים או על אמינות כתבי הקודש המעידים על ניסים שהתרחשו בעבר.

קו טיעון נוסף מתבסס על ראיית הטובה או הרעה המגיעה לבני האדם בעולם הזה בהתאם למעשיהם וללא הסבר נטורליסטי. קו טיעון זה מחייב הסבר של מקרים שלכאורה חורגים מכך. ספר הכוזרי מפתח טיעון זה, ובעת המודרנית התחייה הלאומית של עם ישראל מוצגת כטיעון לקיום האל והשגחתו הן בידי יהודים והן בידי נוצרים אוונגליסטים.

טיעונים אינדוקטיביים - יש שהעלו טיעונים לקיומו של אלוהים על בסיס חשיבה אינדוקטיבית. לדוגמה, סוג אחד של פילוסופים טוען כי ההוכחות לקיומו של אלוהים מציגות סבירות גבוהה אם כי לא בטוחה לקיומו. מספר נקודות לא ברורות, הם אומרים, נשארות תמיד; נדרש מעשה אמונה בכדי לבטל קשיים אלה. השקפה זו הוצגה, על ידי המדינאי הסקוטי ארתור ג'יימס בלפור בספרו "יסודות האמונה" (1895).

טיעונים לוגייםעריכה

בספר מכלול התאולוגיה יצירה שחוברה במאה ה-13 על ידי התאולוג הנוצרי תומאס אקווינס, מוצגים חמישה טיעונים לוגיים לקיומו של האל. טיעונים אלה מבוססים על אונטולוגיה אריסטוטלית ומשתמשים בטיעון הרגרסיה האינסופי. אקווינס לא התכוון להוכיח במלואו את קיומו של אלוהים, אלא הציע את חמשת ה טיעונים כשלב ראשון, אותם פיתח מאוחר יותר בספר. הדיון מתחיל בשאלה כלשהי, לדוגמה: "האם האל קיים?" ; "האם ניתן לתאר את האל במילים?" וכדומה. התשובה הראשונית היא "נראה שלא" או "נראה שכן". ולכך מובאים טיעונים לוגיים המחזקים את התשובה. לאחר שסיים למנות את הטיעונים הללו, תומאס אקווינס מבצע "מהפך" בתשובתו, ומספק הסבר אחר, הפוך מתשובתו הראשונה. בשלב זה הוא מתחיל לסתור את הטענות הראשונות לפי הסדר שמנה אותן. לבסוף תומאס מסיים בקביעה חד-משמעית כלשהי המסכמת ומיישבת את הקונפליקט בנושא הנדון.

טיעונים קוסמולוגיםעריכה

הטיעון הקוסמולוגי מבוסס על הנחת הציר שלכל אירוע חייבת להיות סיבה ושאלוהים הוא הסיבה הראשונית. ל"אלוהים" כאן לא מיוחסות תכונות כלשהן, לבד משמו והיותו "הסיבה הראשונית", כך שלמעשה אין כאן הוכחה או אף ניסיון להוכחה כי אכן קיימת אותה ישות המכונה "אלוהים" שלה התכונות המיוחסות לה בדרך כלל. ישנו דיון ער בשאלה האם הייקום התקיים מאז ומעולם או שהוא נוצר בנקודה כלשהי בזמן, כפי שטוענת תאוריית המפץ הגדול, אך ויכוח זה אינו נוגע למהות הטיעון הקוסמולוגי, אם כהפרכה ואם כהוכחה לנכונותו, במיוחד מאחר שלא ניתן לאשש או להפריך אחת משתי הטענות באופן ברור.

הטיעון האונטולוגיעריכה

את הטיעון האונטולוגי העלה לראשונה אנסלם הקדוש בן המאה ה-11, בפרק השני של ספרו הפרוסלוגיום (אנ')[21].

טיעונו המקורי של אנסלם, שהוצג בספרו הפרוסלוגיום, נראה כך:

"אם זה שאין אנו יכולים להעלות על דעתנו גדול ממנו קיים בתפישתנו בלבד, הרי שאותו זה שאין גדול ממנו הוא כזה שניתן להעלות על הדעת גדול ממנו. אך ברור כי דבר זה בלתי אפשרי. על כן, אין ספק כי ישנו דבר שלא ניתן להעלות על הדעת גדול ממנו, והוא קיים גם בתפישתנו וגם במציאות. "ודבר זה קיים לבטח, שאין להעלות על הדעת שלא יתקיים. משום שאפשר להעלות על הדעת דבר שאין להעלות על הדעת שלא יתקיים; וזהו גדול מאותו אחד שניתן להעלות על הדעת שלא יתקיים. על כן, אם זה אשר לא ניתן להעלות על הדעת גדול ממנו יכול להתפש כבלתי קיים, הוא אינו זה אשר אין להעלות על הדעת גדול ממנו. אך כאן יש סתירה שאין ליישבה. "יש, על כן, בוודאות גמורה דבר שאין להעלות על הדעת שגדול ממנו יתקיים, שאי אפשר אפילו להעלות על הדעת שהוא לא יתקיים; וזהו אתה, אלי, אלוהינו".

טיעונים נגד קיומו של אלוהיםעריכה

הטיעונים נגד קיומו של אלוהים או קבוצת אלים מבקשים להראות שקיומו של אל בורא מיותר או סותר עובדות מדעיות או היסטוריות ידועות, או שאין הוכחה מספקת לכך שאלוהים אכן קיים.

טיעונים אמפירייםעריכה

טיעונים של חוסר התגלותעריכה

טיעונים של חוסר התגלות מתמודדים עם קיום האלוהות כמתואר בכתובים, דוגמת הוודות ההינדיות, התנ"ך היהודי, הברית החדשה הנוצרית, הקוראן המוסלמי, ספר מורמון או האל-כתאב אל-אקדס של הדת הבהאית. על ידי זיהוי סתירות לכאורה בין כתבים שונים, בתוך כתבי קודש בודדים, או בין כתבי הקודש לבין עובדות ידועות. באופן דומה, הטיעון מהחיסכון (תוך שימוש בתערו של אוקאם) טוען כי מאחר שתיאוריות טבעיות (לא על טבעיות) מסבירות כראוי את התפתחות הדת והאמונה באלים, קיומם האמיתי של גורמים על טבעיים כאלה מיותר, וניתן לדחותו אלא אם כן אחרת הוכח כי נדרש להסביר את התופעה.

הטיעון מ"השראה היסטורית "מסיק כי מכיוון שרוב הדתות התיאיסטיות לאורך ההיסטוריה (למשל דת מצרים העתיקה או דת יוון העתיקה) והאלהויות שלהן נחשבות בסופו של דבר כלא נכונות או לא קיימות ונעלמו מן העולם, לכן כל הדתות התיאיסטיות, כולל העכשוויות, הן ככל הנראה לא נכונות על ידי אינדוקציה. הסופר ה. ל. מנקן כתב קטע קצר על הנושא שכותרתו "שירות הזיכרון" בשנת 1922. ממנו משתמע חלק מהציטוט הפופולרי של סטיבן פ 'רוברטס[22]:

אני טוען ששנינו אתאיסטים. אני פשוט מאמין באל אחד פחות ממך. כשתבין מדוע אתה מבטל את כל האלים האפשריים האחרים, תבין מדוע אני מבטל את שלך

.

טיעונים על התכנון הלקוי של היקוםעריכה

בעיית הרוע עוסקת בשאלה כיצד קיימים רוע וסבל בעולם, בהתחשב בהנחה המקובלת בדתות רבות שאלוהים הוא טוב ורוצה להיטיב. התגובות של תאיסטים לטיעון נקראות תיאודיזיות.

בספרו "דיאלוגים על הדת הטבעית", מצטט הפילוסוף דייוויד יום את הטיעון כסדרה של שאלות, המיוחסות במקור לפילוסוף היווני אפיקורוס[23]:

האם אלוהים מוכן למנוע רוע אך לא מסוגל? אז הוא לא כל יכול, האם הוא יכול אבל לא מוכן? אז הוא רע, האם הוא לא יכול וגם לא מוכן? אז הוא לא אלוהים, האם הוא כן יכול וכן מוכן? לא ייתכן, כי יש רוע בעולם.

הטיעון מעיצוב לקוי מסיק שאם שאלוהים הוא יוצר כל יכול ומיטיב הוא לא היה יוצר צורות חיים, כולל בני אדם, כמפגינים עיצוב גרוע. לדוגמה, כמה פגמים באנטומיה האנושית עלולים לגרום למוות, במיוחד ללא טיפול רפואי מודרני:

  • קיומו של הלוע, המשמש הן לבליעה והן לנשימה, גורם כתוצאה מכך לעלייה דרסטית בסיכון לחנק.
  • רפלקס הנשימה מגורה לא ישירות על ידי היעדר חמצן, אלא בעקיפין על ידי נוכחות של פחמן דו-חמצני. התוצאה היא שבגבהים גבוהים, חסר חמצן יכול להתרחש אצל אנשים שלא הורגלו לגובה, מכיוון שאינם מגבירים במודע את קצב הנשימה שלהם.
  • תוספתן הוא שאינו משרת מטרה. דלקת התוספתן, זיהום של איבר זה, גורמת למוות בטוח ללא התערבות רפואית.

ריצ'רד קרייר טען כי "נראה שהיקום עצמו אינו מתוכנן מאוד לחיים, מכיוון שהרוב המכריע של החלל ביקום הוא עוין כליל כלפיהם. אפשר לטעון שזה לא צפוי בהנחה שהיקום תוכנן על ידי אל, במיוחד אלוהות אישית. קרייר טוען שאלוהים כזה יכול היה כביכול ליצור יקום גיאוצנטרי בעבר, בו רוב נפח היקום מאוכלס על ידי בני אדם וצורות חיים אחרות, בדיוק סוג היקום שרוב בני האדם האמינו בו עד לעלייתו של המדע המודרני. בעוד שסוג היקום שאנו צופים בו, אינו סוג היקום שכנראה היינו מצפים לראות אם אל כזה קיים.

טיעונים לוגייםעריכה

טיעונים לוגיים מסיקים, בעיקר באמצעות סתירה פנימית, את אי קיומו של אלוהים כ"בורא":

לא נמצאו עדויות מדעיות לקיומו של אלוהים. לכן, הקונצנזוס המדעי הוא כי קיים אלוהים אינו ידוע[24].

כמו שאיננו מעלים על דעתנו, שחוקר חלל יקבע כי בכוכב כלשהו חיים בוודאות חיזרים, מבלי שיספק לנו הוכחה מדעית לכך. ולא נוכל להסתפק בטיעון שזו תחושה שלו. כך עיקרי האמונה העוסקים בבריאה, בהשגחה, בשכר ובעונש ובעולם הבא, שיש להם יומרה מדעית־אונטולוגית. מחייבים גם הוכחה מדעית מספקת. המאמין הקובע שיש בורא לעולם ויש שכר ועונש, השגחה פרטית ואולי גם העולם הבא קיים, למעשה קובע שהתרחש אירוע ממשי ואמיתי, או רצף של אירועים ממשיים בטבע. לפיו אנו, בני האדם, לא רק חווים זאת, אלא מצויים תחת מנגנון אמיתי של שכר ועונש בין בורא העולם לבינינו. הקביעה שאלוהים משגיח עלינו באופן פרטי, גם היא בעלת אופי מדעי. כך גם הקביעה שלעיתים הוא גומל לנו, בעולם הזה או בעולם הבא, ועושה כן על פי מפתח כלשהו שאינו ידוע לנו, שהרי נסתרות הן דרכי האל. כל האמירות האלה הן בעלות יומרה מדעית המחייבת הוכחה, וזו לא קיימת בנמצא[25].

סטיבן הוקינג ולאונרד מלודינוב בספרם "תוכנית אב" (אנ') העלו את הטענה שמכניקת הקוונטים ותורת היחסות יחד עוזרות לנו להבין כיצד יקומים היו יכולים להיווצר יש מאין. הם כתבו[26]:

מכיוון שיש חוקים כגון חוק כוח כבידה, היקום יכול לייצור את עצמו יש מאין. יצירה ספונטנית היא הסיבה שיש משהו ולא כלום, מדוע היקום קיים? מדוע אנו קיימים? אין צורך להזעיק את אלוהים להדליק את המתג ולהניע את היקום

הביולוג הבריטי ריצ'רד דוקינס בספרו יש אלוהים?, בסוף פרק 4, הנקרא "מדוע כמעט ודאי אין אלוהים", מסכם את טיעוניו לאי-קיומו של אלוהים[2]:

הפיתוי (לייחס את העיצוב למראית עין לעיצוב אמיתי) הוא טעות, משום שההנחה שיש מעצב לטבע מעלה באופן אוטומטי את הבעיה הגדולה אף יותר של 'מי עיצב את המעצב'. הבעיה שהתחלנו אתה מלכתחילה הייתה הניסיון להסביר משהו שהוא לא מסתבר סטטיסטית. לכן זה לא הגיוני לשער משהו אפילו עוד יותר בלתי סביר כדי להסביר זאת

.

קנקן התה של ראסל הוא אנלוגיה אשר טבע לראשונה הפילוסוף הבריטי ברטראנד ראסל, ואשר נועדה להפריך את הטיעון[דרושה הבהרה] שגורס כי במקרה של אמונה דתית, שאי אפשר להפריכה, נטל ההוכחה עובר אל הספקן ועליו להוכיח שהאמונה לא נכונה.

הטַענה נכתבה לראשונה במאמר "הֲיש אלוהים?", ששלח ראסל למגזין Illustrated ב-1952, אולם המגזין לא פרסם את המאמר[27].

אילו טענתי שבין כדור הארץ למאדים מסתובב קנקן תה מחרסינה במסלול אליפטי סביב השמש, איש לא היה יכול להפריך את הטַענה שלי כל עוד הייתי דואג לציין שמידות הקנקן כה קטנות, כך שלא ניתן לצפות בו אף בטלסקופ החזק ביותר העומד לרשותנו. אך אילו הייתי עומד על הטיעון שלי ואומר כי מכיוון שלא ניתן להפריך את הטַענה, זו תהיה עזות מצח מצד ההיגיון האנושי לפקפק בה, איחשב בצדק למי שמדבר שטויות. אם, לעומת זאת, יטענו לעצם קיומו של קנקן תה שכזה בטקסטים עתיקים, יְלַמדוהו כאמת מקודשת בכל יום ראשון, ויחדירוהו לראשיהם של תלמידי בית ספר, אזי פקפוק באמונה כזאת ייחשב לסימן לחריגות, ועלול להוביל את המפקפק לטיפול פסיכיאטרי בעידן הנאור, או לאינקוויזיציה בעידן קדום יותר.

הסברים פסיכולוגייםעריכה

  ערך מורחב – פסיכולוגיה של הדת

בקרב מאמיני דתות שונות מקובל לראות כפירה באל (אפיקורסות) אמצעי פסיכולוגי שנועד להתיר לכופר לפרוק מעליו את המחויבות למוסר ולנהוג בנהנתנות.

מאידך, מספר חוקרים הציעו הסברים פסיכולוגיים או סוציולוגיים לאמונה בקיומו של אלוהים[28].

פסיכולוגים מבחינים שרוב בני האדם שואלים לעיתים קרובות שאלות קיומיות כמו "מדוע אנחנו כאן?" ו"האם לחיים יש מטרה?". מספר פסיכולוגים העלו השערה כי אמונות דתיות עשויות לגייס מנגנונים קוגניטיביים על מנת לענות על שאלות אלו. כך לדוגמה, קל מאוד לשכנע אנשים שהעולם הבא קיים, פשוט כי הם מאוד רוצים שזה יהיה נכון. ויליאם ג'יימס הדגיש את המאבק הדתי הפנימי בין מלנכוליה לאושר, והצביע על טראנס כמנגנון קוגניטיבי. זיגמונד פרויד הדגיש הפחד והכאב, את הצורך בדמות הורית חזקה, את האופי האובססיבי של הטקס הדתי ואת המצב המהפנט שקהילה יכולה לגרום לעצמה, כגורמים תורמים לפסיכולוגיה של הדת.

הפסיכולוג האבולוציוני פסקל בויר (אנ'), בספרו "הדת מוסברת" (Religion Explained), המבוסס בין השאר על עבודתו בשטח האנתרופולוגי, מתייחסת לאמונה באלוהים כתוצאה של נטייתו של המוח האנושי לגילוי סוכנות. בויאר מציע שבגלל לחצים אבולוציוניים, בני האדם נוטים לשייך אירועים לגורם או כוח מתווך, גם במקרה שאין הוא קיים. לדעתו של בויר, האמונה בישויות על טבעיות מתפשטת ומתקבעת תרבותית מפני שהם מתקבעים בזיכרון הקולקטיבי[28]. הפסיכולוגיה האבולוציונית, רואה בדת כתוצר לוואי של התפתחות המוח והיכולות הקוגניטיביות הגבוהות שלו, שלא קיימות אצל בעל חיים אחר. האמונה דתית "מתלבשת" על אותן נטיות שכבר קיימות במוח למטרות אחרות. למשל, לבני אדם יש נטייה טבעית להתייחס ולזכור אירועים לא צפויים ויוצאי דופן, אבל לא מוזרים בצורה קיצונית. מחשבות על אלוהים או על כוחות על טבעיים אחרים מתאימים היטב להגדרה הזו. הם פועלים בניגוד להיגיון בצורה מינימלית, מוזרים מספיק כדי למשוך את תשומת ליבנו, אבל לא מוזרים מדי כך שנדחה אותם על הסף[29]. האנתרופולוג סקוט אטראן (אנ'), בספרו "In Gods We Trust: The Evolutionary Landscape of Religion" מביא טענות דומות ומוסיף את ההיבטים החברתיים של אמונה משותפת.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Whitmarsh, Tim (2016). "8. Atheism on Trial". Battling the Gods: Atheism in the Ancient World. Knopf Doubleday. ISBN 978-0-307-94877-9. 
  2. ^ 1 2 ריצ'רד דוקינס , יש אלוהים? - האשליה הגדולה של הדת, תרגמה עדי מרקוזה-הס, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי עליית הגג, 2008
  3. ^ Vatican Council I, Dei Filius 2; quoted in Catechism of the Catholic Church, 2nd edition (New York: Doubleday, 1995) n. 36, p. 20.
  4. ^ Barron, Robert (2011). Catholicism: A Journey to the Heart of the Faith. The Doubleday Religious Publishing Group. ISBN 9780307720511. 
  5. ^ דניס אוורביי, האמונה באל אחד מתחזקת בלב כל מי שלומדים אנטומיה, אמר אבן רושד, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2001
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק א'
  7. ^ מורה נבוכים לרמב"ם, תרגום: מיכאל שורץ, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2002
  8. ^ אביטל וולמן, אהבת אלוהים: אהבה נוצרית, תאולוגיה ופילוסופיה במשנתו של תומאס אקווינס, רסלינג, 2005
  9. ^ תמר הרציג, "רפורמציות, נזירוֹת ומנזרים בעת החדשה המוקדמת", זמנים 140, 2019
  10. ^ Martin, Michael (2006). The Cambridge Companion to Atheism. Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-84270-9. אורכב מ-המקור ב-2015-05-02. בדיקה אחרונה ב-27 בינואר 2016. 
  11. ^ Flew, Antony (1976). "The Presumption of Atheism". The Presumption of Atheism, and other Philosophical Essays on God, Freedom, and Immortality. New York: Barnes and Noble. עמ' 14ff. אורכב מ-המקור ב-2005-10-12. בדיקה אחרונה ב-10 בדצמבר 2011. In this interpretation an atheist becomes: not someone who positively asserts the non-existence of God; but someone who is simply not a theist. Let us, for future ready reference, introduce the labels 'positive atheist' for the former and 'negative atheist' for the latter. 
  12. ^ Flint, Robert (1903). "Erroneous Views of Agnosticism". Agnosticism. C. Scribner sons. עמ' 50. בדיקה אחרונה ב-15 בנובמבר 2009. agnostic atheism. 
  13. ^ Kyle Beshears (דצמבר 2019). "Athens without a Statue to the Unknown God". Themelios. בדיקה אחרונה ב-21 באוקטובר 2020. 
  14. ^ "The Argument From Non-Cognitivism". אורכב מ-המקור ב-2014-02-02. בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2008. 
  15. ^ "isms of the week: Agnosticism and Ignosticism". The Economist. 28 ביולי 2010. אורכב מ-המקור ב-December 16, 2011. בדיקה אחרונה ב-19 בדצמבר 2011. 
  16. ^ Polkinghorne, John (1998). Belief in God in an Age of Science. Yale University Press. ISBN 978-0-300-07294-5. 
  17. ^ God and Other Minds: A Study of the Rational Justification of Belief in God Cornell (1990) ISBN 0-8014-9735-3 and Warranted Christian Belief OUP (2000) ISBN 0-19-513193-2
  18. ^ שירי לב-אריקלאסיקה פילוסופית ברסלינג, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2005
  19. ^ Lewis, C.S. "10". Mere Christianity, Bk. III.
  20. ^ Maria Ekstrand; Bryant, Edwin H. (2004). The Hare Krishna movement: the postcharismatic fate of a religious transplant. New York City: Columbia University Press. עמ' 7. ISBN 978-0-231-12256-6. 
  21. ^ Anslem's Proslogium
  22. ^ H.L. Mencken, "Where is the Graveyard of Dead Gods?" (אורכב 17.09.2018 בארכיון Wayback Machine)<
  23. ^ Hickson, Michael W. (2014). "A Brief History of Problems of Evil". in McBrayer, Justin P.; Howard-Snyder, Daniel. The Blackwell Companion to The Problem of Evil. Hoboken, New Jersey: Wiley-Blackwell. עמ' 6–7. ISBN 978-1-118-60797-8. 
  24. ^ Baggini, Julian (28 באוגוסט 2003). "Atheism". Oxford University Press. ISBN 978-0-19-280424-2. doi:10.1093/actrade/9780192804242.001.0001. 
  25. ^ שלומי ששון, החילוניות החדשה: אידיאולוגיה, פילוסופיה, אקטיביזם. רסלינג, 2019
  26. ^ סטיבן הוקינג ולאונרד מלודינוב, תוכנית אב, 2010
  27. ^ ברטראנד ראסל, מדוע אינני נוצרי (עברית)
  28. ^ 1 2 אורית כהנא, הטבע לא רוצה שתהיו קטני אמונה, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2009
  29. ^ בנג'מין גרנט פורזיקי, ‏מעניין את אלוהים, באתר "אלכסון", 25 במאי 2017
פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשפילוסופיה של הפסיכולוגיהתאולוגיהפילוסופיה של המשפטפילוסופיה של המוזיקהפילוסופיה של הקולנוע
זרמים/אסכולות
דאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזםפילוסופיה של הדיאלוגנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסט-סטרוקטורליזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזהמנציוסשו'ן קואנגג'ואנג דזהנגרג'ונה
פילוסופים של ימי הביניים שנקרהאוגוסטינוסג'ון סקוטוס אריגנהאבן סינאאבן רושדג'ו שידוגןרמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג וילהלם פרידריך הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלברטראנד ראסללודוויג ויטגנשטייןמרטין היידגררודולף קרנפקרל פופרישעיהו ליבוביץקרל המפלז'אן-פול סארטרחנה ארנדטעמנואל לוינססימון דה בובוארוילארד ואן אורמאן קווייןאלבר קאמיג'ון רולסתומאס קוןז'יל דלזמישל פוקויורגן הברמאסז'אק דרידהמרתה נוסבאוםג'ודית באטלר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהרצון לעוצמההשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאם
פורטל פילוסופיה