יהדות איראן במהפכה האסלאמית (1979) – הבדלי גרסאות

היו ביהודי איראן גם כאלו שפעלו בארגונים ותנועות כלל איראניות, בשונה מהארגונים היהודיים־איראניים. כמו מוגָ'אהֶדינ-י חַ'לְק-י איראן (המוג'אהדין של העם האיראני). את הארגון הזה הקימו אנשי אינטליגנציה – [[מהנדס]]<nowiki/>ים, [[רופא]]ים, סטודנטים ואינטלקטואלים חשובים מפלגי ההתנגדות הלאומיים. האייתוללה טאלקאני ו[[מהדי באזרגאן|מהדי בּאזַרגאן]] (ראש הממשלה לעתיד) היו מתומכיו הבולטים. האידאולוגיה המהפכנית של הארגון הייתה שילוב של שיח [[מרקסיזם|מרקסיסט]]<nowiki/>י [[אסלאמיזם|ואסלאמיסטי]] והיה אחד מארגוני ההתנגדות הבולטים עד המהפכה.<ref>Sepehr Zabih. "The Left in Contemporary Iran Ideology, Organisation and the Soviet Connection," Routledge, 2011, pp. 69-119</ref> מעורבותם של היהודים בפרויקט הזה היא תוצאה של היקף השתלבותם בחברה. הדור של הוריהם סלל בצעירותו, בסוף שנות ה־60 ובתחילת שנות ה־70, את הדרך לעזיבת [[גטו|הגטאות]] והחיים היהודיים המסורתיים. הם רכשו השכלה ופיתחו קריירות במגזר הפרטי והציבורי. וכעת הרגישו ילדיהם שמאבקם אינו על מעמדם בתור קבוצת מיעוט, אלא על חברה טובה יותר לאיראן כולה. כעת שימשה הזהות היהודית בתור רכיב אחד בלבד, שיוך אחד אפשרי, בתוך מארג הזהויות החברתי של המיעוטים באיראן. אומנם היהודים לא השתתפו בפועל באירועים המובילים אל המהפכה, אך היקף השתתפותם בהפגנות מלמד שרובם הבינו שבואה בלתי נמנע, ושיש לנצל את ההזדמנויות ואת היתרונות שהיא עשויה להביא לקהילה ולעתידה במולדת.