גנבה ספרותית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לאכיפת החוק |
ויקיזציה |
||
שורה 1:
'''גנבה ספרותית''' ('''פְּלַגְיָאט''' בלועזית) היא שימוש לא נכון או גנבה של [[מילה (בלשנות)|מילים]], מחשבות, [[רעיון|רעיונות]] וביטויים של האחר והצגתם כשלך.{{הערה|1=[http://www.m-w.com/dictionary/plagiarizing Merriam-Webster's Online Dictionary: Plagiarizing]}} לעיתים יש הרואים את תופעת הפלגיאט כשקולה להפרת [[זכויות יוצרים]], אולם שני המושגים הללו נבדלים זה מזה בשני עקרונות מרכזיים{{הערה|1=Snapper, J. W. (1999). On the web, plagiarism matters more than copyright piracy. ''Ethics and Information Technology'', 1, 127-136}}: האחד, בעוד חוק זכויות יוצרים מגן על צורת הביטוי ולא על הרעיון עצמו, ביצוע גנבה ספרותית משמעותו שימוש ברעיון גם כאשר צורת הביטוי שונה. השני, תוקפה של זכות היוצרים פג 70 שנה לאחר מות היוצר, אך העתקת יצירה והצגתה בשמך לעולם תיחשב כגנבה ספרותית.
הגנבה הספרותית נפוצה במגוון תחומי היצירה, כגון: [[מוזיקה]], [[תיאטרון]], [[ספרות]], [[עיתונאות]] ו[[אקדמיה]].
שורה 8:
==מקור המונח פלגיאט==
שורשיו של המונח '''פלגיאט''' טמונים במילה הלטינית ''Plagiarius'', אשר משמעותה [[חטיפה|חוטף]].{{הערה|1=[http://www.etymonline.com/index.php?term=plagiarism Online Etymology Dictionary: Plagiarism]}} מילה זו שימשה עד שלהי [[המאה ה-17]] לתיאור מעשי חטיפה של ילדים
לצד ציון מעשי גנבה ספרותית.{{הערה|1=Garfield, E. (1980). [http://www.garfield.library.upenn.edu/essays/v4p503y1979-80.pdf From citation amnesia to bibliographic plagiarism]. Current Contents, 23, 5-9.}} לדעת ==גנבה ספרותית במהלך ההיסטוריה==
===בימי הביניים===
ב[[ימי הביניים]] כותבי [[שיר|שירים]]
===ברנסאנס===
בתקופת ה[[רנסאנס]] השתפר מאוד מצבם של ה[[משורר]]ים וה[[סופר]]ים, כיוון שה[[אמנות]] עלתה למעמד חדש ועליון. הגנבה הספרותית בתחומים אלו הייתה מאוד לא מקובלת, ונחשבה לבגידה באמון הבסיסי בין [[אמן (אמנות)|אמן]] ואמנותו. לעומתם, ה[[מחזאים]] סבלו מבעיה קשה עוד יותר, היות שהגנבה הספרותית לא רק שהייתה חוקית אלא גם מקובלת, וכל [[תיאטרון]] היה מעלה אילו הצגות שרצה, שחלקן נכתבו על ידי מחזאי הבית, וחלקן נכתבו על ידי מחזאים זרים. להקות רבות לא עסקו בכתיבה כלל אלא רק העתיקו מלהקות אחרות. כדי למנוע העתקות, צריך היה כל מחזאי לכתוב את המחזה כך שיתאים בדיוק ללהקתו, ובכך להקשות על להקות אחרות להציגו. אצל [[ויליאם שייקספיר]] לדוגמה, אפשר לראות איך במחזות שונים הדמויות מקבילות זו לזו, ותפקידו של שחקן אחד הותאם לדמויות רבות במחזות שונים. רבים ממחזותיו של שייקספיר, כמו "[[הסוחר מוונציה]]", "המלט", ו"הנרי הרביעי" היו נחשבים כיום לגנבה ספרותית, כיוון שישנו שימוש רב בנושאים, בדמויות ([[פלסטף]], למשל, ב"המלך הנרי הרביעי", הוא דמות שנגנבה מן המחזאות האיטלקית) ואפילו בטקסטים שנכתבו על ידי מחזאים קודמים.
| |||