הטיית נאמנות – הבדלי גרסאות

הטיית נאמנות מתרחשת לעתים בפסיכותרפיה. לעתים, מערכת האמונות של החוקר כה חזקה, והוא באמת ובתמים משוכנע בצדקת הדרך מבחינתו, עד כדי עיוורון לביקורת ואפשרויות חליפיות. גם פסיכותרפיסטים המטפלים באחרים עשויים לנקוט בהטיית נאמנות, לעתים מבלי להיות מודעים לכך. <ref name=":0">{{Cite journal|title=A systematic appraisal of allegiance effect in randomized controlled trials of psychotherapy|last=Dragioti|first=Elena|last2=Dimoliatis|first2=Ioannis|date=2015-09-15|journal=Annals of General Psychiatry|doi=10.1186/s12991-015-0063-1|volume=14|pages=25|issn=1744-859X|pmc=4570291|pmid=26379758|last3=Fountoulakis|first3=Konstantinos N.|last4=Evangelou|first4=Evangelos}}</ref> דוגמא ידועה לכך היא התרפיה הרפראטיבית בטיפוליב[[טיפול המרה|טיפולי המרה]], המתיימרת "לרפא" נטיות [[הומוסקסואליות]] ולשנותן. גישה זו, שהייתה מקובלת בקרב גורמים דתיים, לרוב [[נצרות|נוצריים]] אדוקים, נחשבת כיום כדוגמה קלאסית להטיית נאמנות. התרפיה הרפראטיבית לקחה את שמה מתוך הספר "הומוסקסואליות: אתיקה נוצרית חדשה" ("Homosexuality: A new Christian ethic") אותו פרסמה ה[[תאולוגיה|תאולוגית]] והפסיכולוגית הבריטית, ד"ר אליזבת מוֹבּרלי <small>(אנ')</small>, ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]]. בספרה היא טוענת ד״ר מוֹבּרלי שנטייה מינית הומוסקסואליות היא ביטוי לדחף מתקן, ״רפראטיבי״, באמצעותו מנסה האדם להתמודד עם מערכת יחסים לא תקינה עם אביו בילדות.

דוגמה מקובלת נוספת וקיצונית להטיית נאמנות היא מחלת ה דראפטומניה[[דראפטומני]], שהוגדרה במאה ה-19 על ידי פסיכיאטרים כמחלה של הנפש, לכאורה, הגורמת לעבדים שחורים לאבד שליטה ולברוח מעבדות.