הטיית נאמנות – הבדלי גרסאות

הטיית נאמנות תוארה לראשונה בכתב עת מקצועי במאמר של זינגר ולוברסקי שהתפרסם בשנת 1975. <ref name=":7">{{Cite journal|title=Allegiance in Psychotherapy Outcome Research: Separating Association From Bias|last=Leykin|first=Yan|last2=DeRubeis|first2=Robert J.|date=2009|journal=Clinical Psychology: Science and Practice|issue=1|doi=10.1111/j.1468-2850.2009.01143.x|volume=16|pages=54–65|language=en|issn=1468-2850}}<cite class="citation journal cs1" data-ve-ignore="true" id="CITEREFLeykinDeRubeis2009">Leykin, Yan; DeRubeis, Robert J. (2009). "Allegiance in Psychotherapy Outcome Research: Separating Association From Bias". ''Clinical Psychology: Science and Practice''. '''16''' (1): 54–65. [[מזהה עצם דיגיטלי|doi]]:[[doi:10.1111/j.1468-2850.2009.01143.x|10.1111/j.1468-2850.2009.01143.x]]. [[ISSN]]&nbsp;[//www.worldcat.org/issn/1468-2850 1468-2850].</cite></ref>
{{הערה|[https://psycnet.apa.org/record/1975-32183-001 Comparative studies of psychotherapies: Is it true that "everyone has won and all must have prizes"?]}}
בסיס המחקר שלהם חיפש השוואות בין כמה גישות בפסיכותרפיה. הם מצאו כי הטיפול היה מוצלח יותר במקרים בהם נעשה שימוש בטיפולים משולבים של טיפולים לעומת טיפול לפי אסכולה אחת בלבד. למרות זאת, הם מצאו כי ישנם מטפלים המביעים נאמנות חזקה לשיטות בהן הם מאמינים, ונוטים שלא לשלב גישות טיפוליות אחרות, אף אם מחקרים אוביקטיביים מראים כי שילוב כזה הוא לטובת המטופל.