יהונתן אייבשיץ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 177:
[[הגאון מווילנה]] שנתבקש להתערב בפולמוס בעודו צעיר שלח לרבי יהונתן אייבשיץ דברי ברכה וזכה על כך לביקורת חריפה מרבי יעקב עמדין. מאוחר יותר, כששמו של הגאון מווילנה עלה ומעמדו התפרסם, רבי יעקב עמדין פרסם בספרו שדובר בזיוף. הגאון מווילנה מעולם לא ענה על שני פרסומים אלו, למרות מסירת דרישת שלום בעת קשרי נישואים עם קרובי הרב עמדין. התקפותיו שלוחות הרסן נגד הגאון מווילנה, נגד [[הנודע ביהודה]] שהציע פשרה, ועוד רבים שלא נחשדו בשבתאות, הביאו את החוקרים הרבניים, לכלל מסקנה שהמדובר בהאשמות שווא. כך גם עצם הצעת הפשרה של הנודע ביהודה, ומכתבו החיובי של הגאון מווילנה, ואי פרסום הכחשה למכתב הרב אייבשיץ, חיזקו את דעתם זו.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20792&st=&pgnum=76 ספר 'הרב רבי יהונתן אייבשיץ'], של הרב גרינוואלד להגנה מפני טענות השבתאות, עמודים 75–76 ובהערות שם, מביא גידופים של רבי יעקב עמדין נגד הגאון מווילנה שלכאורה תמך ברב יהונתן, ושבמכתב לרב עמדין קרא לו "ספר תורה שרוי בצער". לטענת מחבר הספר, עם הזמן התברר לרב עמדין מעמדו של הגאון מווילנה בעיני יהודי ליטא, ולאור זאת החליף את טיעונו וקבע שהמכתב אליו מהגאון מווילנה היה מזויף. בנוסף, בספרו, האשים רבי יעקב עמדין את הרב לנדא (הנודע ביהודה) בכך שהצעת הפשרה באה ממניע אישי, כי קיבל מינוי רב בפראג, לאחר שמקרובו של הרב עמדין נמנעה רבנות זו, והמינוי בוטל כשהביע את התנגדותו לרב אייבשיץ.}}
 
הרב ראובן מרגליות טען עוד, שסיבת מלחמתו של רבי יעקב עמדין ברבי יהונתן אייבשיץ, הייתה התנגדותו החריפה כרב צעיר להיתרו של ה[[חכם צבי]] (אביו של רבי יעקב עמדין) שהיה אז רב מבוגר בעניין תרנגולת שנמצאה לאחר שחיטתה ללא לב. מחלוקת זאת גרמה להתפטרותו של החכם צבי מרבנותו בקהילות אה"ו, וגרמו לו מחלה קשה. התנגדות זאת לדעת הרב מרגליות עוררה את השנאה בלב רבי יעקב עמדין לרבי יהונתן אייבשיץ והיא שגררה את התנגדותו החריפה לו שנים לאחר מכן.{{הערה|הרב מרגליות מציין שרבי יעקב עמדין עצמו כותב בתשובה שאם היו עדים נאמנין שניטל לב התרנגולת יש לאוסרה כפסק ה[[שולחן ערוך]], וכל היתרו של אביו היה בגלל שההשגחה על התרנגול היתה על ידי 'ריבה אחת' בלבד. וזאת למרות שהחכם צהיצבי כותב במפורש בתשובה שאפילו אם יבואו עדים נאמנין אין לסמוך עליהם. ודבריו של רבי יעקב עמדין הם כשיטת רבי יהונתן אייבשיץ ממש שבעדים נאמנין יש לאסור}}
 
מחקרים חדשים הכוללים מסמכים שנתגלו מורים על כך שהרב לנדא סבר שאכן היה שבתאי ואף פעל על פי זה: לאחרונה נתגלו רישומים של בקשת המעבר שלו לפראג דרך שגרירות דנמרק, והוראה על כך שהדבר נמנע בעקבות בקשתו של הרב לנדא (אמנם, הרב מרגליות טוען שמכתב זה מזויף). כמו כן נתגלה נוסח ארוך של חרם, שזקן הרבנים באותה תקופה ה[[פני יהושע]] הרב יעקב יהושע פאלק הוציא נגד הרב אייבשיץ. במכתב זה הרב פאלק מתאר את המסכת הארוכה של ההתכתבות עם הרב אייבשיץ ואת התחמקותו ממענה. לאור מכתב החרם, מתבהרת התנהגותם של שלושת הרבנים, בעניין הפשרה, ואי ההצטרפות לרב עמדין מחד, אך מאבקם ברב אייבשיץ מאידך.{{הערה|1=סדרה של שלשה מאמרים על שבתאותו של רבי יהונתן אייבשיץ '''כשהרב מואשם בכפירה''' בידי שניאור זלמן להמן (אנגלית) [http://www.leimanlibrary.com/texts_of_publications/105.%20When%20a%20Rabbi%20is%20Accused%20of%20Heresy%20The%20Stance%20of%20Rabbi%20Jacob%20Joshua%20Falk.pdf על החרם שהשית הפני יהושע], [http://www.leimanlibrary.com/texts_of_publications/48.%20When%20a%20Rabbi%20is%20Accused%20of%20Heresy%20-%20R.%20Ezekiel%20Landau.pdf על עמדת הנודע ביהודה והסתירה לכאורה בין הפשרה המוצעת לעדותו בשגרירות דנמרק] ועל [http://www.leimanlibrary.com/texts_of_publications/82.%20When%20a%20Rabbi%20is%20Accused%20of%20Heresy%20The%20Stance%20of%20the%20Gaon%20of%20Vilna.pdf עמדת הגאון מווילנה בפולמוס]. הסדרה נכתבה לקראת סדרת הרצאות שניתנו ב[[ה'תשנ"ח]] (1998) ב[[מרכז זלמן שזר]] לזכרו של פרופסור [[יצחק אשר טברסקי|יצחק טברסקי]]}}