הבדלים בין גרסאות בדף "השחרת פנים"

הוסרו 2 בתים ,  לפני חודש
אחידות במיקום הערות שוליים
(אחידות במיקום הערות שוליים)
 
 
== היסטוריה ==
השחרת פנים, אשר החלה בערך ב-1830, היוותה מסורת בתיאטרון האמריקאי במשך כ-100 שנים. מהר מאוד הפכה השחרת פנים לפופולרית במקומות אחרים, ובמיוחד ב[[בריטניה]], בה המסורת נמשכה זמן רב יותר מב[[ארצות הברית]]. השימוש בהשחרת פנים, בבריטניה ובארצות הברית, נעשה בעיקר במסגרת הופעות בידור של [[מופע מינסטרל|מינסטרלים]], אך היה קיים לפניהן, ונמשך גם אחריהן.
 
בתחילה, שחקנים לבנים נהגו להשחיר את פניהם באמצעות שעם שרוף, ומאוחר יותר השתמשו באיפור או משחה להברקת נעליים. בנוסף, השחקנים ניפחו את השפתיים שלהם בצורה מוגזמת, ולעיתים קרובות חבשו פאות צמר, כפפות, מעילים מזונבים או בגדים מרופטים. מאוחר יותר, גם אמנים שחורים השתמשו בהשחרת פנים בהופעותיהם.
 
הסטריאוטיפים המגולמים בדמויות משחירי הפנים היוו דרך לצייר את האדם השחור באור שלילי, ללעוג לו ולגלם אותו כאנס, גנב, פושע ופרא אדם מבחינה תרבותית ומוסרית, בארצות הברית דבר זה היווה גורם משמעותי בהצדקת המשך האפליה, גזענות ודימויים סטריאוטיפים לשחורים. צבע עור שחור בבני אדם גורר בורות, חוסר שיקול דעת, הנאה מכאב ומרות האדם הלבן. [[חוקי ג'ים קרואו]] נקראו על דמות נלעגת מוכרת שהשחירה את פנייה.
 
== השחרת פנים בישראל ==
בניגוד לארצות הברית ובריטניה, בישראל השחרת הפנים היא פחות נפוצה. השחרת פנים הגיעה לישראל בתחילת [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים של המאה ה-20.]] שחקנים יהודים ב[[הוליווד]] לבשו איפור שחור בסרטים שונים (כגון [[אל ג'ולסון]] בסרט '''[[זמר הג'אז]]'''){{הערה|שם=הערה מספר 25702288:1|{{צ-מאמר|מחבר=נועה בן-סעדיה|שם="שיר כושי": ספיריטואלס אפרו-אמריקאים בשנות החמישים והשישים בישראל|כתב עת=}}}} ומאז נעשתה השחרת הפנים נפוצה גם במקומות חינוכיים ובגנים בישראל, וב[[פורים|חג הפורים]] בתחפושות למיניהן{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4498675,00.html|הכותב=עינת שגיא-אלפסה|כותרת=מסע נוסטלגי: איך נראו התחפושות של פעם|אתר=ynet|תאריך=14.03.14}}}}. ב[[שנות החמישים]] התקשרה השחרת הפנים בעיקר ללמידה על עמים אחרים בארץ ובעולם. הלמידה על העם האפריקאי שולבה יד ביד עם למידה על עמים אחרים כמו ה[[אינואיטים|אינויטים]], [[האינדיאנים בארצות הברית|האינדיאנים]] ולעיתים גם [[פרהיסטוריה|האדם הקדמון]]{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=בר-יוסף, א'|שם=וילה בג'ונגל: אפריקה בתרבות הישראלית|מקום הוצאה=הקיבוץ המאוחד|שנת הוצאה=}}}}.
 
גם בהצגות ב[[הבימה]] הייתה תופעה של השחרת פנים כחלק ממופעים בתיאטרון. בתחילת שנות החמישים עלו מחזות זמר ומחזות שכללו שחקנים שהשחירו את פניהם כחלק מהאיפור התיאטרלי, כדוגמת '''זעקי ארץ אהובה''' (1949) ו'''ספינת השעשועים''' (1951). ליהוק השחקנים באותה התקופה השפיע גם הוא על התופעה. רוב השחקנים בתחילת שנות החמישים היו [[אשכנזים (ישראל)|ממוצא אשכנזי]] ועל כן, לא היו שחקנים בעלי עור כהה ששיחקו בתיאטרון הבימה באותה התקופה. ואולם, גם לקראת סוף שנות החמישים, כאשר ליהקו יותר שחקנים [[מזרחים|ממוצא מזרחי]], צבעו שחקנים את פניהם בשחור. באופן מפתיע, נעצרה התופעה בליהוק שחקנים ממוצא [[ערבים|ערבי]] בשנות השבעים. כששחקנים אלו הגיעו לתיאטרון, הם לא צבעו את פניהם בניגוד לשחקנים ממוצא מזרחי שצבע העור שלהם דומה.{{הערה|שם=הערה מספר 25702288:1}}.
 
בישראל כיום יש תופעות של השחרת פנים במדיה ובתוכניות [[סאטירה]] שונות, אך אלה גם כן נעלמות עם השנים. הדוגמה המאוחרת ביותר להשחרת פנים במדיה הישראלית היא בסרטון '''מינימור''' של [[טיילור ובן זיני]] בו מתואר עובד ממוצא אפריקאי בבית מלון באילת שמוצג על ידי שחקן שצבוע בצבע חום{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=XJsz3fXjLmU|הכותב=|כותרת=מינימור|אתר=יוטיוב|תאריך=}}}}. תגובות הקהל הישראלי להשחרת הפנים בסרטון היו שליליות.{{מקור}} דוגמאות נוספת להשחרת פנים ניתן למצוא מעת לעת בסאטירה [[ארץ נהדרת]], כך למשל דמותו של הכתב האתיופי [[ברהנו טגניה]] מגולמת על ידי השחקן [[ערן זרחוביץ']], נשיא ארצות הברית לשעבר [[ברק אובמה]] מגולם על ידי [[אלי פיניש]], [[אופרה וינפרי]] מגולמת על ידי [[תום יער]], [[עדן אלנה]] גולמה עלי ידי [[עדי חבשוש]] בהופעת אורח, ובסדרת המערכונים "החוף של כושי" השחקן [[מריאנו אידלמן]] מגלם את דמותו של אדוארד, מהגר עבודה סודאני העובד בחוף.