מלאכת גוזז – הבדלי גרסאות

'''מְלֶאכֶת הַגּוֹזֵז''' היא אחת מ[[ל"ט אבות מלאכה|ל"ט מלאכות שבת]], הנחשבות למלאכה כשם שהיו נחשבות למלאכה ב[[המשכן|משכן]]. במשכן היו גוזזים [[צמר]] מ[[כבש|כבשים]]ים לצורך עשיית [[יריעות המשכן]]. המלאכה הייתה ידועי בתרבויות עמי העולם העתיק: [[אמורית]] - גָּזִזאנֻם. אוגריתית - גזז 𐎂𐎇𐎇 . אכדית - גָּזַזֻ gazāzu. [[ארמית סורית]] מושאלת לערבית - جَزّ‎جَزّ גז{{הערה| A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition, Gregorio Olmo Lete, Joaquín Sanmartín, W G E Watson, Brill Academic Pub, 2015, page 311|כיוון=שמאל}}.

'''שיעורה''': בשער או נוצות השיעור הוא שתי שערות, אך בציפורן - גם אחת.{{הערה|שולחן ערוך סימן ש"מ}}. כל המלאכות הקשורות לאריגה שיעורן 'כמלוא רוחב הסיט כפול', כלומר הרווח שבין ה[[בוהן]] ל[[אצבע]] הסמוכה לה, כשמרחיקים אותן אחת מהשנייה ככל אפשר וזאת כפול שתיים. מרחק זה הוא בערך 10 ס"מ, וב[[משנה ברורה]] כתב שהוא קרוב לארבעה טפחים{{הערה|שם=פ|משנה ברורה סימן ש"מ ס"ק ה'}}. התפירה שתופרים עם חוט באורך כזה, הלוך וחזור, היא תפירה שיש לה חשיבות והיא מתקיימת. מידת אורך זו היא כשני שלישי [[זרת (יחידת מידה)|זרת]].

כדי להזהר מתלישת השערות בשבת, נהוג להשתמש ב[[מסרק]] מיוחד לשבת, שחודי המסרק מכוסים כך שעל ידי סריקת השערות במסרק כזה, לא יתלשו השערות בהכרח, שכן ההלכה אומרת, שאסור לתלוש את השערות בצורה שברור שלפחות שערה אחת תיתלש{{הערה|לגברים יש איסור מיוחד החל גם בימות החול, באופן כזה שסורקים את השערות בחזקה, שכן תלישת שער מ[[פאות]] הראש הוא איסור מהתורה, במקומות מסוימים, לפי מחלוקת הראשונים.}}. זאת בעקבות הכלל האומר, כי אף על פי ש"דבר שאינו מתכוון" פעולה הנעשית שלא במתכוון מותרת בשבת, אם היא [[פסיק רישיה]] - כלומר ברור שהיא תתבצע, היא נחשבת לפעולה הנעשית בכוונה, שאסור לעשותה.

בשיטת חכמים, הבהיר רבי [[שמעון בן אלעזר]] בברייתא, כי דווקא בגזיזה רגילה פוטרים חכמים אך אם הגזיזה הייתה בכלי מדובר באיסור מהתורה, ורק מכיוון שכך, גזרו חכמים אף על גזיזה ביד שהיא מותרת.