יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 20:
[[קובץ:Monument of Iustinianus I in Skopje.JPG|250px|ממוזער|שמאל|פסל יוסטיניאנוס הראשון ב[[סקופיה]]]]
[[קובץ:Justinian555AD.png|ממוזער|שמאל|250px|האימפריה הביזנטית בשיאה בימי יוסטיניאנוס]]
'''פלוויוס פטרוס סאבטיוס איוסטיניאנוס''' (ב[[יוונית]]: '''Ιουστινιανός'''), הידוע יותר בתור '''יוסטיניאנוס הראשון''' ו'''יוסטיניאנוס הגדול''' ([[11 במאי]] [[483]] - [[14 בנובמבר]] [[565]]), היה [[קיסר]] [[האימפריה הביזנטית]] החל מה-[[1 באוגוסט]] [[527]] ועד מותו. הוא היה אחד השליטים החשובים של [[האימפריה הביזנטית]] וידוע בעיקר בזכות ה[[קורפוס יוריס קיוויליס]], רפורמה שערך בקוד החוקים הביזנטי ובזכות ההתפשטות הביזנטית שהגיעה לשיאה תחת שלטונו. לאורך שלטונו שלח יוסטיניאנוס הראשון את גנרל צבאו, [[בליסאריוס]], לסדרת מסעות כיבושים שמטרתם הייתה השבת השטחים שנשלטו בעבר בידי [[האימפריה הרומית המערבית]] לידי שליטת הביזנטים. במהלך מסעות אלו נכבשו חופי [[צפון אפריקה]], דרום-מזרח [[חצי האי האיברי]] ו[[חצי האי האפניני]]. הוא נמנה עם [[קדוש (נצרות)|קדושי]] [[הכנסייה האורתודוקסית]] ויומו הוא 14 בנובמבר.
==ביוגרפיה==
שורה 33:
==== רפורמה פנימית ====
לאורך לערך אלף שנים נוספו חוקים והורדו חוקים לפי מערכת המשפט הרומאית שהשפיעה על [[הרפובליקה הרומית]], [[האימפריה הרומית]] ו[[האימפריה הביזנטית]]. עקב אי סדירות ברישום חוקים אלו, מחסור בקוד חוקים לאומי מוסדר ושחיתות מרובה בדרג המשפטי, יעילותה של המערכת המשפטית הצתמק והנושא הוזנח יל ידי רוב הקיסרים שקדמו ליוסטיניאנוס. על כן גייס יוסטיניאנוס את המשפטן ה[[פגאני]]
מזה זמן רב הייתה האימפריה הרומאית, המערבית והמזרחית כאחת, בבעייה ממושכת של איסוף [[מיסים]] שהוזנחה גם היא על ידי רוב השליטים הקודמים. במהלך [[המאה ה-4]], רוב האצולה הרומאית ובני המעמד הגבוהה הפסיקו לשלם מיסים. לטיפול בבעיית המיסים נעזר יוסטיניאנוס בפוליטיקאי יוחנן הקפאדוני ([[:en:John_the_Cappadocian|אנ']]). יוחנן יצא במדיניות שהעבירה את המס האזורי מידיהם של פקידים אזוריים לממשל המרכזי וביצע טיהור נגד השחיתות בתוך הדרג הפוליטי. מלבד זאת, יוחנן פעל באכזריות נגד האצולה וכאשר התגלה על בני אצולה שלא שילמו מיסים הם סבלו עינויים פומביים שהוצאו לפועל בהוראותיו של יוחנן ונועדו ראשית כל במטרה להרתיע את מעמד האצולה.
שורה 43:
הדבר גרר אחריו תסיסה אזרחית ובתחילת ינואר [[532]] החל מרד עממי נגד הקיסר יוסטיניאנוס על פעילותו נגד הארגונים שפעלו בחסות קבוצות מרוצי המרכבות. למרד עממי זה ניתן הכינוי [[מרידת ניקה]], משמע "מרידת הניצחון", על שם זעקות המורדים שהיו זעקות הניצחון במהלך מרוצי המרכבות. המרידה נמשכה יותר מחודש והדפה את מוצב הצבא הקיסרי בבירה. המרידה הביאה לאלימות ופרעות וחצי מהעיר הועלתה באש. יוסטיניאנוס נעזר בנארסס, סריס ממוצא ארמני בחצר הקיסרית, במטרה להסיט את המרד לכדי מאבק בין קבוצות המרוצים, הכחולים והירוקים, שעד אז פעלו יחדיו נגד ממשל יוסטיניאנוס. המורדים כשלו להכתיר את אחיינו של הקיסר המנוח אנסטסיוס ועם הגעת כוחות הצבא הביזנטי תחת פיקודו של הגנרל [[בליסאריוס]] אל תוך הבירה, המרד נפל. חלק נרחב מהמאבק נגד המרד וההכנות להפלתו בוצעו בידי הקיסרית תיאודורה, רעייתו של יוסטיניאנוס, מה שהביא להאדרת שמה ויוקרתה.
==== מלחמה בונדלים ====
יוסטיניאנוס תכנן זה זמן רב להשיב לשליטה הביזנטית את השטחים שנשלטו בעבר על ידי האימפריה הרומית המערבית קודם נפילתה. בעוד הוא העביר רבים מכוחותיו למאבקי הכיבוש, לא יכול היה לרכז את כל כוחותיו מכיוון שהיה צורך להגן בצורה הדוקה על הגבול המזרחי של האימפריה הביזנטית עם [[האימפריה הסאסאנית]]. ה[[ונדלים]] שלטו בצפון אפריקה וריכזו את כוחם ב[[קרתגו]] מאז כבשו את השטחים בצפון אפריקה מידי האימפריה הרומית המערבית בשנת [[439]] לספירה, ולאחר מכן הפיצו את השפעתם על חופי צפון אפריקה כולל [[טריפוליטניה]] וכבשו את [[קורסיקה]], [[סרדיניה]] ו[[האיים הבלאריים]]. בשנת [[533]] לספירה יוסטיניאנוס פתח במאמץ לכבוש מחדש את צפון אפריקה שמטרתו לתבוע אזורים אלה עבור האימפריה הביזנטית שהייתה היורשת החוקתית של רומא. מסע כיבוש זה החל בהנהגתו של הגנרל הביזנטי בליסאריוס באביב [[533]] לספירה עם תחילתו של מרד עממי נגד הונדלים בטריפוליטניה, שנתמך בידי הצבא הביזנטי. זמן קצר לאחר מכן הוביל הגנרל בליסאריוס את החיילים שברשותו לחופי צפון אפריקה דרך [[הים האגאי]]. תחילה עצרו הכוחות עצר בסיציליה ובהמשך חנו באפריקה. סדרת קרבות החלה בעקבות הגעתם, ובחורף [[534]] לספירה נכנע מלך הוונדלים גלימר והשאיר את צפון אפריקה בידי השלטון הביזנטי לאחר כמעט מאה של שלטון ונדלי.
==== מלחמת שתי חזיתות ====
כתביו של [[פרוקופיוס]] הם מקור המידע העיקרי על יוסטיניאנוס, אך גם כתביו של [[יוחנן מאפסוס]] תורמים פרטים חשובים. לשני ה[[היסטוריון|היסטוריונים]] יחס שלילי כלפי יוסטיניאנוס ואשתו. לצד חיבוריו, שהאדירו את הקיסר, כמזכירו האישי של בליסריוס (גנרל של יוסטיניאנוס) כתב פרוקופיוס ספר נוסף, שנקרא "אנקדוטה" ומכונה, ההיסטוריה הסודית. בחיבור זה ריכז את דעתו ובה דברי רכילות וסיפורי השערוריות שהיו בחצרו של יוסטיניאנוס. ▼
ה[[גותים]] שלטו באיטליה ובסיציליה מאז שנת [[476]] לספירה, כאשר הקיסר הרומי האחרון במערב, [[רומולוס אוגוסטולוס]], הודח. מלך איטליה הגותי, [[אודואקר]], הודח בעצמו זמן קצר מאוחר יותר על ידי ה[[אוסטרוגותים]] אשר תחת ההנהגה של [[תיאודריך הגדול]] הכירו בסמכותו של הקיסר בקונסטנטינופול, אך אף על פי כן, המשטר האוסטרוגותי החל ליזום מדיניות בלתי תלויה בהשפעה הביזנטית עלייה. האצולה הרומית של איטליה נותרה בעמדת מותרות גם לאחר הכיבוש הגותי, אך סכסוך וחוסר הסכמה התגלעו בשנת [[524]] לספירה עם הוצאתו להורג של הפוליטיקאי הרומאי האיטלקי המוביל בוטיוס. בהקשר זה של חוסר שביעות רצון במשטר הגותי, יוסטיניאנוס פעל לכבוש מחדש את איטליה ו[[סיציליה]]. הכיבוש המהיר של אפריקה עודד את הקיסר, והוא שלח את בליסאריוס עם כוח קטן לתקוף את סיציליה, שנפלה במהירות לרומאים בשנת 535 לספירה. בשנת [[540]] לספירה, לאחר סדרת ניצחונות ותבוסות נגד הגותים ובעלי בריתם באיטליה כמו גם ב[[דלמטיה]], איטליה הובטחה לביזנטים והעיר [[רומא]] עצמה נכבשה. כיבושה של רומא האדיר את סמכותו והשפעתו של הקיסר יוסטיניאנוס והעניק לקיסרות הביזנטית סמכות רחבה על מוסד ה[[אפיפיור|אפיפיורות]].
כיבוש דרומה ומרכזה של איטליה לא סימן את סוף המלחמה האוסטרוגותית. אף על פי שחלק גדול מאיטליה היה בשליטה ביזנטית, הצפון ואזור [[הרי האלפים]] נותרו תחת השפעתם הממשל האוסטרוגותי. אף שהובס קשות, שארית הצבא האוסטרוגותי הוסדר מחדש תחת הנהגתו של טוטילה. בסתיו 541 הוא הוכרז כמלך האוסטרוגותים, זמן קצר לאחר שהוביל לכיבוש מחדש של מרכז איטליה. למרות שבראשו של כוח קטן יחסית. בערך באותה תקופה נפתחו פעולות איבה חדשות בין יוסטיניאנוס לאימפריה הסאסאנית, מה שאומר שהיה על הביזנטים לפצל משאבים בין מזרח למערב. האימפריה הסאסאנית חוזקה תחת הנהגתם של [[קבאד הראשון]] ו[[ח'וסרו הראשון]] והצליחו להביס את [[קיסרות אקסום]] הפרו-ביזנטית ולכבוש את אזור תימן ב[[חצי האי ערב]]. הכוחות הסאסאנים הפתיעו את הביזנטים שלא ציפו לחזית מלחמה נוספת והצליחו להגיע עד לחופי [[הים התיכון]] אך כשלו בניסיון התקדמות לעבר [[ירושלים]] הביזנטית.
עם התפרצותה של מגפת דבר לנוכח המאבק הביזנטי-סאסאני טוטילה יכול היה לבלום את מתקפות הנגד הביזנטיות וכבש את [[נאפולי]] לאחר מצור בשנת [[543]]. רומא עצמה החליפה ידיים שלוש פעמים ברצף, ובסופו של דבר, בשנת [[549]], נפלה לידי טוטילה. בליסאריוס ניסה להביס את טוטילה בכמה הזדמנויות לפני כן, אך כוחותיו נפגעו מחוסר אספקה ותמיכה מצד יוסטיניאנוס. מסע פרסום חדש נערך על ידי אחיינו של יוסטיניאנוס, יוסטיניוס, אך הוא נפטר בשנת 551, והוחף על ידי הסריס נארסס. בשנת [[553]] הביס נארסס את טוטילה ואיטליה שבה לידי השלטון הביזנטי.
תאודורה נפטרה ב-[[548]], אך יוסטיניאנוס האריך ימים ונפטר כ-17 שנה לאחר מכן, בשנת [[565]].
את תפקיד הקיסר ירש אחיינו, [[יוסטינוס השני]].
== מקורות על חייו ==
▲כתביו של [[פרוקופיוס]] הם מקור המידע העיקרי על יוסטיניאנוס, אך גם כתביו של [[יוחנן מאפסוס]] תורמים פרטים חשובים. לשני ה[[היסטוריון|היסטוריונים]] יחס שלילי כלפי יוסטיניאנוס ואשתו. לצד חיבוריו, שהאדירו את הקיסר, כמזכירו האישי של בליסריוס (גנרל של יוסטיניאנוס) כתב פרוקופיוס ספר נוסף, שנקרא "אנקדוטה" ומכונה, ההיסטוריה הסודית. בחיבור זה ריכז את דעתו ובה דברי רכילות וסיפורי השערוריות שהיו בחצרו של יוסטיניאנוס.
== מורשת ==
=== מדיניות דתית ===
יוסטיניאנוס היה נוצרי אדוק ומדיניותו הדתית נחשבה להיות מבין הקשות שבהיסטוריה הביזנטית אך לא התקרבה ברמת הקיצוניות והכפייה הדתית שלה לממשל [[תאודוסיוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית]]. כבר בתחילת שלטונו יוסטיניאנוס ראה לנכון להפיץ על פי החוק את אמונת ה[[נצרות יוונית-אורתודוקסית|נצרות היוונית-אורתודוקסית]] ברחבי האוכלוסייה הכללית; ולאיים על כל הכופרים בעונשים מחמירים ואילו בהמשך הצהיר כי הוא מתכוון לשלול מכל הכופרים את הזכות לקבל הגנה משפטית בעת הליך חוקתי. למרות שפעל מבחינת מדיניות החוץ שלו כאחד שמטרתו לאחד את [[פילוג הכנסייה הנוצרית]], בפועל חיזק יוסטיניאנוס את הזרם היווני של הנצרות בארצו אשר מאוחר יותר הפך ל[[נצרות אורתודוקסית|נצרות האורתודוקסית]]. יתרה מזאת הוא העניק כוח משפטי לידי ארבע מועצות דתיות. יוסטיניאנוס לא נתן בוא בזמן חופש פעולה למועצות דת אלו ונהג להתערב בתוך קבלת ההחלטות ובדיוניהם. יוסטיניאנוס הגן על טוהר הכנסייה על ידי דיכוי הכופרים. הוא לא הזניח שום הזדמנות להבטיח את זכויות הכנסייה והכמורה, להגן ולהרחיב את סמכויות ומותרות הנזירות. קודקס החוקים של יוסטיניאנוס העניק מותרות רבות לידי הכנסייה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.newworldencyclopedia.org/entry/Justinian_I|כותרת=יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית|אתר=אנציקלופדיה של העולם החדש}}</ref>. בתקופת שלטונו של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון הופסק מינוי ה[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסולים]] ועקב כך [[הספירה הנוצרית|מניין השנים]] הוחלף למניין השנים מבריאת העולם, על-פי האמונה הנוצרית.
==== יחסו אל היהודים ====
יוסטיניאנוס היה הקיסר הביזנטי הראשון שהורה על המרה של [[בית כנסת|בתי כנסת]] לכדי כנסיות אם כי לאורך כל שלטונו התרחשה רק המרה אחת של בית כנסת לכדי כנסייה. במסגרת מסעות הכיבוש ב[[צפון אפריקה]] קוטלגו יהודים ביחד עם מאמיני אלילים פגאנים כאשר הוצא חוק האוסר על פולחנים דתיים לא נוצרים מכל סוג שהם בשטחים הכבושים. יוסטיניאנוס הורה על [[חג הפסחא]] להיות עליון ל[[חג פסח]] והשתמש בקודקס החדש במטרה להעביר קביעות פנים-יהודיות מהקהילות הפנימיות לידי הממשל הביזנטי. רוב החקיקות של יוסטיניאנוס נגד יהודים לא נאכפו היטב, הקיטלוג של יהודים ביחד עם לא-נוצרים אחרים הוביל לקרע תאולוגי פנימי במועצות הדת ובתגובה הדבר הוביל לכך שהתערערה סמכותו של הממשל הביזנטי בנוגע לחקיקות אלו הנוגעות ליהודים.
=== פיתוח אדריכלותי ===
הכנסייה הגדולה ביותר בקונסטנטינופול, האיה סופיה, הושמדה לכדי אפשר במהלך מרידת ניקה. 39 ימים בלבד לאחר סופו של המרד החל יוסטיניאנוס בהקמת ה[[איה סופיה]] המחודשת שנועדת עד היום באיסטנבול המודרנית, [[טורקיה]]. האיה סופיה שבנה יוסטיניאנוס נועדה להאדיר את יוקרתה של האימפריה הביזנטית, את גודלה ואת חשיבותה והייתה ל[[כנסייה]] הגדולה ביותר בעולם מזה מספר מאות שנים לאחר הקמתה. חמש שנים נלקחו לבנייתה של האיה סופיה המחודשת ועבודות הבנייה כללו לערך 10,000 עובדים. בעת הושלמה הבנייה של האיה סופיה, יוסטיניאנוס צוטט כאשר הכריז: "ניצחתי אותך שלמה!" (Νενίκηκά σε Σολομών) בכוונתו לכך שהאיה סופיה הייתה גדולה ומפוארת יותר מ[[בית המקדש הראשון]] שנבנה בידי [[שלמה המלך]]. עם הקמתה המחודשת של האיה סופיה הורה יוסטיניאנוס גם על הקמתה של ה[[איה אירינה]] אשר הפכה להיות השנייה בגודלה מבין כנסיות העיר. כמעט אלף שנים מאוחר יותר, לאחר [[כיבוש קונסטנטינופול]] בידי [[האימפריה העות'מאנית]], הקימו ה[[סולטאן עות'מאני|סולטאנים העות'מאנים]] את [[ארמון טופקאפי]], מושב שלטונם, אל מול הכנסייה בהתרסה לקודמם הביזנטים. מאוחר יותר במהלך שלטונו, בעת מסעות הכיבוש הביזנטי של [[חצי האי האפניני]], הורה יוסטיניאנוס על בניית [[בזיליקת סן ויטאלה]] בעיר [[רוונה]], [[איטליה]] המודרנית, איפה שנבנה פסיפס המאייר את דמותו של יוסטיניאנוס, דמותה של תיאודורה ויועציהם.
==לקריאה נוספת==
שורה 59 ⟵ 79:
* {{בריטניקה}}
== הערות שוליים ==
{{קיסרי האימפריה הביזנטית}}
{{בקרת זהויות}}
| |||