איתות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 4:
צורות האיתות המוקדמות ביותר היו ויזואליות: [[משואה (איתות)|סימני עשן]] לאיתות בשעות היום ומדורות לאיתות בשעות הלילה. צורת איתות מוקדמת נוספת הייתה קולית: איתות באמצעות תופים שקולם נשמע למרחוק. ברור כי בשיטות איתות אלה, ישנה מגבלה כבדה על כמות המידע שניתן להעביר, ולמעשה ניתן להעביר רק מספר מוגבל של מסרים שסוכמו מראש בין הצדדים. מגבלה נוספת היא מרחק: בשיטות הוויזואליות הללו, כמו גם בשיטת [[דגלי הקוד הבינלאומי]], ששימשה אוניות בים ופותחה רק במאה ה-18, ניתן למסור הודעה רק ליעד הנמצא במרחק ראייה, ובשיטות הקוליות ניתן למסור הודעה רק ליעד הנמצא במרחק שמיעה. בעיה זו נעקפה על ידי שימוש ב"שידור חוזר" של האות, כלומר, התחנה שקיבלה את האות אותתה גם היא, וכך תחנות מרוחקות יותר יכלו לקבל את האות גם הן. על ידי שימוש במספר רב של תחנות ממסר, ניתן היה לשדר את האות למרחקים ארוכים מאוד.
בשיטה זו היו מעבירים הודעות על [[קידוש החודש]] ל[[בבל]]. השימוש במשואות מתועד ב{{משנה|ראש השנה|ב|ג}}. ב[[תקופת בית שני]] השתמשו במשואות כדי לציין את [[קידוש החודש]] העברי, שנקבע על ידי ה[[סנהדרין]] ב[[ירושלים]], לכל חלקי הארץ ומחוצה לה (עד [[בבל]]). המשואות היו מודלקות על ראשי הרים שהיו נראים זה לזה. אחד מהם למשל הוא הר [[סרטבה]].
ההתקדמות המשמעותית הראשונה מאיתות יבשתי בעזרת סימני עשן ומדורות הייתה בסוף [[המאה ה-18]], כשהציגו [[קלוד שאפה]] {{אנג|Claude Chappe}} ואחיו ב[[צרפת]] את מנגנון ה[[סמפור (איתות)|סמפור]], שנחשב למנגנון הטלגרף הראשון.
| |||